בוריס סבינקוב (ברוסית: Борис Викторович Савинков ;‏ 31 בינואר 1879, חרקוב – 7 במאי 1925, מוסקבה) היה מהפכן רוסי, טרוריסט, סופר, היה מראשי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית הרוסית.

בוריס סבינקוב נולד למשפחת משפטן שעקב הדעות הפוליטיות הוצא לגמלאות. סבינקוב למד בבית הספר בוורשה (שאז הייתה בתחומי האימפריה הרוסית) ולאחר סיומה למד באוניברסיטת סנקט פטרבורג. כתוצאה מהשתתפות במהומות סטודנטים סבינקוב הוצא מאוניברסיטה. לאחר לימודים בגרמניה, סבינקוד חזר לוורשה. בהיותו בוורשה הוא חזר לפעילות מהפכנית ובשנת 1899 נעצר לזמן קצר. בשנת 1899 סבינקוב התחתן בפעם הראשונה (מנישואים אלו היו לו שני ילדים). בשנת 1901 סבינקוב עבר לסנקט פטרבורג, נעצר ובשנת 1902 נשלח לגלות בוולוגדה.

בשנת 1903 סבינקוב נמלט לז'נבה, הצטרף למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית והיה חבר של הארגון הצבאי שלה. סבינקוד השתתף בארגון מספר פעולות טרור בשטח האימפריה: רצח ויאצ'סלב פלבה, סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וניסיון התנקשות בשר בפנים איוואן דורנובו ומושל מוסקבה פיודור דובאסוב. סבינקוב היה סגנו של יונה אזף. לאחר הגילוי שאזף הוא סוכן כפול, סבינקוב קודם לראש הארגון הצבאי של המפלגה. בתקופה זו הוא יזם הוצאה להורג של גאורגי גפון שבוצע על ידי פנחס רוטנברג. בשנת 1906 סבינקוב פעל לארגן התנקשות במפקד הצי השחור אך נעצר ונשפט לעונש מוות. סבינקוב הצליח לברוח מהכלא ונמלט לרומניה.

מספר שנים סבינקוב התגורר בצרפת. בשנת 1912 נולד לו בן מאשתו השנייה הוא ניסה לחדש פעילות של הארגון הצבאי אך ללא הצלחה. סבינקוב עזב את הפעילות הפוליטית והתרכז בפעילות ספרותית. הוא פרסם מספר ספרים. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה סבינקוב התנדב לצבא צרפת, לחם בחזית והיה כתב צבאי של מספר עיתונים רוסים.

לאחר מהפכת פברואר חזר סבינקוב לרוסיה כבר ב-9 באפריל 1917. הוא מונה לנציג הממשלה החדשה בצבא, וב-28 ביוני התמנה לקומיסר של החזית הדרום-מערבית. סבינקוב היה בעד המשך השתתפות המדינה החדשה במלחמת העולם הראשונה ותמך בהחלטות פיקודיות של לאוור קורנילוב שהיה מפקד החזית. במחצית יולי 1917 הוא יעץ לאלכסנדר קרנסקי למנות את קורנילוב למפקד העליון של הצבא. במהלך החודש הוא מונה לסגן שר הביטחון. במהלך פרשת קורנילוב, סבינקוב מונה למושל צבאי של הבירה. הוא ביקש מקורנילוב לקבל את עמדת הממשל וב-30 באוגוסט 1917 התפטר מכל תפקידיו בממשל. סבינקוב זומן לוועד המרכזי של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית לבירור בקשר להתנהגותו במהלך פרשת קורנילוב, סירב להתייצב וב-9 באוקטובר הוצא משורות המפלגה.

סבינקוב לא קיבל את מהפכת אוקטובר והיה בדעה שהיא הייתה אפשרית רק לאור חולשתו של אלכסנדר קרנסקי. הוא עזב את סנקט פטרבורג וביחד עם פיוטר קרסנוב ניסה להפיל את הממשל הסובייטי אך ללא הצלחה. בסוף 1917 סבינקוב עבר לנובוצ'רקסק והשתתף בהקמת צבא המתנדבים ביחד עם מיכאיל אלכסייב.

בפברואר 1918 סבינקוב הגיע למוסקבה (באותה עת הממשל עבר מסנקט פטרבורג למוסקבה) והקים ארגון מחתרתי "ברית הגנת המולדת והחרות". מטרת הארגון הייתה הפלת הממשלה הסובייטית והמשך השתתפות במלחמת העולם הראשונה. בסוף מאי המחתרת נחשפה ורוב חבריה נעצרו. לאחר דיכוי המרד בירוסלבל, ריבינסק ומורום סבינקוב נמלט לקאזאן שהייתה תחת שליטה של הלגיון הצ'כוסלובקי. זמן קצר סבינקוב לחם ביחידה בפיקוד של ולדימיר קאפל. לאחר מספר חודשים סבינקוב עבר לאופה והיה מועמד לקבל מינוי של שר החוץ בממשל. לפי בקשת השלטונות הוא נסע לצרפת דרך ולדיווסטוק, יפן והודו. בשנת 1919 סבינקוב ניהל שיחות עם ראשי מדינות ההסכמה על מתן עזרה לצבא הלבן.

עם לתחילת מלחמת רוסיה-פולין, סבינקוב הגיע לוורשה לפי הזמנת יוזף פילסודסקי שהכיר אותו בתקופת הלימודים המשותפים בבית הספר. סבינקוב מונה ליושב ראש וועדה רוסית-פוליטית ופעל לארגן יחידות למאבק מזוין נגד הממשלה הסובייטי. באוקטובר 1921 בעקבות סיום המלחמה וניסיון של פולין להסדיר יחסים עם רוסיה הסובייטית סבינקוב גורש מפולין.

ב-10 בדצמבר 1921 בהיותו בלונדון סבינקוב נפגש בחשאי עם דיפלומט סובייטי. הוא דרש מהממשל הסובייטי פיזור הצ'קה, הכרה בבעלות פרטית על הנכסים וארגון בחירות חופשיות תמורת הפסקת המאבק נגד הממשל. סבינקוב דיווח על שיחות אלו לווינסטון צ'רצ'יל ויוזף פילסודסקי. השיחות הסתיימו ללא תוצאות של ממש. לקראת בשנת 1923 סבינקוב איבד את השפעתו על הארגונים הרוסים בגולה.

באוגוסט 1924 סבינקוב נכנס לתחומי ברית המועצות באופן לא לגאלי במטרה להיפגש עם נציגי ארגון מחתרתי בשם ""האיגוד המלוכני של מרכז רוסיה" (Монархическое объединение Центральной России). תוך מספר ימים הוא נעצר והתברר שהארגון המחתרתי שהזמין אותו היה למעשה תרמית של הצ'קה. כבר בסוף אוגוסט נערך משפט בו סבינקוב הודה באשמה והבטיח להפסיק פעולותיו נגד הממשל. ב-29 באוגוסט 1924 הוועדה הצבאית של בית המשפט העליון של ברית המועצות החליטה על גזר דין מוות שהומתק ל-10 שנות מעצר.

סבינקוב הוחזק בכלא במוסקבה בתנאים טובים והיה יכול לעסוק בפעילות ספרותית. הוא כתב מכתבים למספר חברים בגולה עם קריאה להפסיק פעילות נגד המשטר הסובייטי. בהתאם לגרסה הרשמית ב-7 במאי 1925 סבינקוב התאבד.

מדיה וקבצים בנושא בוריס סבינקוב בוויקישיתוף

• סרטון על פעילות של סבינקוב, סרטון באתר יוטיוב
• תיאור מפורט של משפט סבינקוב
• יצירות ספרותיות של סבינקוב
• בוריס סבינקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בוריס סוינקוב (1879-1925), דף שער בספרייה הלאומית