בוסק (באוקראינית: Буськ) היא עיר במחוז לבוב במערב אוקראינה, מהערים העתיקות באוקראינה.
מקור השם
למקור השם יש מספר סברות:
1. וריאציה על האטימולוגיה של השם "מבצר" באוקראינית.
2. תוספת של סיומת לשם הנהר הבוג המערבי, על גדתו שוכנת העיר.
3. וריאציה על השם "חסידה" בדיאלקט מקומי ("лелека"), בהתבסס על אגדה מקומית לפיה חסידה שעפה מעל היערות עזרה לאשתו של מייסד העיר למצוא את דרכה לאחר שנקלעה לביצות.
4. וריאציה על שמו של שבט מקומי עתיק בשם "בוז'אן" (бужан).
היסטוריה
במחקר שנערך בין השנים 2000–2013 נמצאו ממצאים ארכאולוגיים (בין היתר כדים וכלי בית) המעידים על כך שכבר במאה השביעית הייתה התיישבות בשטח בו נמצאת היום העיר. העיר מוזכרת כבירתו של שבט מקומי מהמאות השביעית והשמינית. ממצאים ארכאולוגיים קודמים מעידים על קיומה של עיר מבוצרת במקום, במאה העשירית. העיר מוזכרת בכרוניקות מהמאה ה-11 בתור עיר מבצר. בתקופה זו השתייכה העיר לרוס של קייב.
במאה ה-14 נבנתה העיר מחדש, ובתחילת המאה ה-15 הייתה בעיר אחת מהערים הראשונות בגליציה המזרחית שקיבלה זכויות עיר. בתקופה זו חוותה העיר תחייה כלכלית ותרבותית. נבנו בה מפעלי תעשייה קטנים, כנסיות ובית כנסת.
העיר נפגעה שוב במרד חמלניצקי במאה ה-17 אך כלכלתה שבה והשתקמה. בלטו בה ענפי ההלבשה והמזון.
בתקופה שלפני התפרקות ברית המועצות ומיד לאחריה, התפתחה בעיר תעשיית מזון ומים מינרליים. כמו כן התפתחו בעיר תעשייה מכנית ומפעלים הנדסיים.
יהודי בוסק
תולדות הקהילה
התיעוד הראשון לישיבת יהודים בבוסק הוא מאמצע המאה ה-15. בית הכנסת הראשון בעיר נבנה בשנת 1502. יהודי העיר נודעו באותה תקופה כסוחרים מצליחים.
בפרעות ת"ח ות"ט נרצחו בעיר כמאה יהודים, אך הקהילה במקום המשיכה להתקיים. במאה ה-18 נמשכו מספר מבני הקהילה, ובהם רבה, אחרי כתו של יעקב פרנק, וכרב הקהילה מונה דוד פנחס מבוהורודצ'אני, אשר התנגד לפרנקיסטים. חיי היהודים בעיר במאה ה-18 ומעורבותם בתנועתו של פרנק, זכו לתיאור ספרותי ברומן "ספרי יעקב" מאת אולגה טוקרצ'וק.
עם כיבוש בוסק במבצע ברברוסה על ידי הוורמאכט ביולי1941 נרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם האוקראינים 28 מראשי הקהילה היהודית, ובהם רב הקהילה, אברהם באב"ד. באותו החודש הוקם בעיר יודנרט, בראשו מונה לעמוד אייזיק מרגלית, אשר נצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה.
באקציה בספטמבר1942 (יום כיפור תש"ג) נרצחו בבורות ירי מחוץ לעיר כ-700 יהודים, ובהם רבים שנקברו חיים. לאחר האקציה הוקם בבוסק גטו, אשר הוקף בגדר תיל. לגטו הובאו יהודים רבים מיישובי הסביבה, והתפתחו בו תנאי רעב ומגפות. מעת לעת נכנסו הגרמנים והאוקראינים לגטו, ורצחו יהודים באופן אקראי.
בינואר1943 שרפו הגרמנים את בית החולים בגטו על יושביו, וירו בנמלטים מהמבנה. מחתרת שהוקמה בגטו, בהנהגת יעקב אייזנברג, נתפסה, וחבריה הוצאו להורג על ידי הגרמנים.
ב-19 במאי1943 הועברו כ-300 עובדים מהגטו בעיר למחנה ינובסקה, שם נרצחו תוך זמן קצר. יומיים לאחר מכן, הועברו אחרוני הגברים מהגטו לינובסקה, והנשים והילדים נרצחו בשטח הגטו וביער סמוך.
בחודשים שלאחר מכן ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים שהסתתרו בסביבת העיר, ובסוף יוני1943 גילו שישה בונקרים, ובהם כ-140 יהודים, אשר בעת חיסולם גילו רבים מהם התנגדות.
עד לכניסת הצבא האדום לאזור בקיץ 1944 המשיך המצוד והרצח של יהודים שהסתתרו באזור העיר. מקהילת העיר שרדו את השואה בודדים, אשר עזבו את העיר במהרה לאחר שובם אליה.
