בודי פוליטיק

כריכת המהדורה הראשונה של הספר לויתן ובו דימוי חזותי לגוף הפוליטי
כריכת המהדורה הראשונה של הספר לויתן ובו דימוי חזותי לגוף הפוליטי

במדעי החברה, בודי פוליטיק (Body Politic. בעברית: הגוף הפוליטי) היא מטאפורה המתארת את החברה כגוף אנושי הכולל ראש, עיניים, ידיים, אזניים, רגליים וכו'.[1] חברות אלו יכולות לכלול ערים, מדינות, כנסיות, ארגונים ועוד.

מקור הביטוי "בודי פוליטיק" הוא מהביטויים הלטיניים corpus politicum ו-corpus mysticum.[2] הביטוי עבר תהפוכות רבות לאורך ההיסטוריה וניתן למצואו בכתביהם של הוגים וכותבים רבים כגון איזופוס, אפלטון, תומאס הובס, ז'אן ז'אק רוסו ואחרים.

היסטוריה של המונח

העת העתיקה

האזכור הקדום ביותר של מטאפורה כדוגמת הבודי פוליטיק הוא בסביבות 1500 לפנה"ס בספר הריג ודה, הספר הקדום ביותר בהינדואיזם, שם מתוארת מערכת הקאסטות כגוף שבו הכהנים הם הפה, הצבא הוא הזרוע, רועי הצאן הם הירכיים והאיכרים הם כפות הרגליים שעליהם צועדת האנושות.

דוגמה נוספת של המונח אפשר למצוא במעשייה "הבטן ואיברי הגוף" של ממשיל המשלים איזופוס. במעשייה זו מורדים איברי הגוף בבטן מכיוון שלטענתם זו אינה מועילה לתפקוד הגוף ורק זוללת את האוכל שהם אוספים עבורה. הן פוצחים בשביתה, אך לאחר כמה ימים הם מבחינים שהגוף כולו עייף ומותש. הם מבינים שהבטן תורמת אף היא לבריאותו של הגוף על-ידי כך שהיא מאכלת את האוכל שהגוף צריך כדי לתפקד.[3]

במאה ה-4 לפנה"ס השתמש אפלטון אף הוא במטאפורת הבודי פוליטיק בדיאלוגים המדינה והחוקים. בדיאלוגים אלו מתאר אפלטון כיצד החברה כבודי פוליטיק יכולה להיות בריאה, לעומת חברה חולה וגוססת. הוא מתאר כיצד בחברות חולות, איברי הבודי פוליטיק חדלים מלבצע את תפקידם ועל כן הגוף כולו קורס.

הנצרות המוקדמת

ישנם מספר אזכורים לבודי פוליטיק בכמה מכתבי הנצרות, ובפרט בכתביו של פאולוס הקדוש. בדוגמאות אלו מדומים ישו והכנסיה לגוף אחד, ולעתים המאמינים מדומים לאיברים שונים בגוף הנצרות.

דוגמה לכך אפשר למצוא באיגרת הראשונה אל הקורינתים:

כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף אֶחָד וּבוֹ אֵבָרִים הַרְבֵּה וְכָל־אֵבָרֵי הַגּוּף אַף כִּי־רַבִּים הֵם כֻּלָּם גּוּף אֶחָד כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ׃ כִּי בְּרוּחַ אֶחָד נִטְבַּלְנוּ כֻלָּנוּ לְגוּף אֶחָד אִם־יְהוּדִים וְאִם־יְוָנִים אִם־עֲבָדִים וְאִם־בְּנֵי חוֹרִין וְכֻלָּנוּ לְרוּחַ אֶחָד הָשְׁקִינוּ׃ כִּי גַם־הַגּוּף לֹא אֵבָר אֶחָד הוּא כִּי אִם־רַבִּים׃ אִם־תֹּאמַר הָרֶגֶל לֹא יָד אֲנִי עַל־כֵּן אֵינֶנִּי מִן־הַגּוּף הֲלָזֹאת לֹא מִן־הַגּוּף הִיא׃ וְאִם־תֹּאמַר הָאֹזֶן לֹא עַיִן אֲנִי עַל־כֵּן אֵינֶנִּי מִן־הַגּוּף הֲלָזֹאת לֹא מִן־הַגּוּף הִיא׃ אִם־הַגּוּף כֻּלּוֹ יִהְיֶה עַיִן אַיֵּה הַשָּׁמַע וְאִם־כֻּלּוֹ שֶׁמַע אַיֵּה הָרֵיחַ׃ וְעַתָּה הָאֱלֹהִים שָׁת אֶת־הָאֵבָרִים כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם בַּגּוּף כְּפִי רְצוֹנוֹ׃ וְאִלּוּ־הָיוּ כֻלָּם אֵבָר אֶחָד אַיֵּה הַגּוּף׃ הִנֵּה רַבִּים הֵם הָאֵבָרִים וְהַגּוּף אֶחָד׃ הָעַיִן לֹא־תוּכַל דַּבֵּר אֶל־הַיָּד לֵאמֹר לֹא אֶצְטָרֵךְ לָךְ וְגַם־הָרֹאשׁ לֹא־יוּכַל דַּבֵּר אֶל־הָרַגְלַיִם לֵאמֹר לֹא אֶצְטָרֵךְ לָכֶן׃ כִּי לְהֶפֶךְ אֵבָרֵי הַגּוּף הַנִּרְאִים רָפִים צְרִיכִים אֲנוּ לָהֶם בְּיוֹתֵר׃ וְהַנִּרְאִים לָנוּ נִקְלִים בַּגּוּף אֹתָם נַלְבִּישׁ יֶתֶר כָּבוֹד וַאֲשֶׁר לְבשֶׁת לָנוּ מַרְבִּים אֲנַחְנוּ אֶת עֶדְיָם׃ כִּי הָאֵבָרִים הַהֲגוּנִים אֲשֶׁר בָּנוּ אֵין צֹרֶךְ לָתֵת כָּבוֹד לָהֶם וְכֵן מָזַג הָאֱלֹהִים אֶת הַגּוּף לָתֵת כָּבוֹד יוֹתֵר לַגָּרוּעַ׃ כְּדֵי שֶׁלּא־תִהְיֶה מַחֲלֹקֶת בַּגּוּף כִּי אִם־יִדְאֲגוּ כָל־הָאֵבָרִים יַחַד זֶה לָזֶה׃ וְאִם־יִכְאַב אֵבָר אֶחָד יִכְאֲבוּ אִתּוֹ כָּל־הָאֵבָרִים וְאִם־יְכֻבַּד אֵבָר אֶחָד יִשְׂמְחוּ אִתּוֹ כָּל־הָאֵבָרִים׃ וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל־אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ׃

— האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק י"ב, פסוקים י"ב-כ"ז

באיגרת אל הקולוסים כתוב כי "וְהוּא [ישו] רֹאשׁ גּוּף הָעֵדָה" (פרק א', פסוק י"ח), ובאיגרת אל האפסים כתוב כי "כִּי הָאִישׁ הוּא־רֹאשׁ הָאִשָּׁה כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הָעֵדָה וְהוּא מוֹשִׁיעַ שֶׁל־הַגּוּף" (פרק ה', פסוק כ"ג) ו"כִּי־אֵבָרֵי גוּפוֹ אֲנָחְנוּ מִבְּשָׂרוֹ וּמֵעֲצָמָיו" (שם, פסוק ל').

ימי הביניים

בתקופת ימי הביניים ניתן למצוא אזכורים חילוניים של הבודי פוליטיק שבהם המטאפורה עוברת מתיאור ישו כראשו של הגוף הפוליטי, לתיאורו של המונרך ככזה. בין היתר, הדבר שימש לתיאור העובדה שלמרות שגופו האנושי של המונרך לבסוף ימות מעצם היותו בן-תמותה, הגוף הפוליטי ימשיך להתקיים באמצעות מנגנון השושלת. ניתן למצוא סימן לכך בביטוי העתיק: "המלך מת, יחי המלך [החדש]!"[4]

דוגמה מובהקת לשימוש בבודי פוליטיק אפשר למצוא בכתביו של ג'ון מסליסבורי (אנ'), ובפרט בפוליקרטיקוס. ג'ון תיאר את הרפובליקה כגוף אנושי שהנצרות היא נשמתו. מנהיג הרפובליקה דומה לראש, הסנאט ללב, העיניים, האזניים והפה לשופטים ולמושלים מקומיים, הידיים לפקידים ולחיילים, הבטן ומערכת העיכול למחלקת האוצר ולרשמות, וכפות הרגליים לאיכרים.[5]

דוגמה נוספת אפשר למצוא בספרה של קריסטין דה פיזאן משנת 1407 "ספר הגוף הפוליטי", בו היא מתארת את החברה כגוף שאיבריו מתפקדים היטב.[6]

תקופת הרנסאנס

בתקופת הרנסאנס ניתן למצוא ביקורת על השימוש במטאפורת הבודי פוליטיק. כך למשל, המשורר ג'ון מילטון כתב מעשייה בהשראת "הבטן ואיברי הגוף" של איזופוס ושמה "הפרונקל ואיברי הגוף". במעשייה זו, הפרונקל כמטאפורה לבישופ קתולי גדל לממדיו של ראש והוא חושב את עצמו למנהיג הגוף. הפילוסוף אשר נפגש עם כל איברי הגוף מלמד את הפרונקל את מקומו האמיתי כנגע על העור ותו לא.[7]

דוגמה נוספת ניתן למצוא אצל ויליאם שייקספיר במחזה קוריולנוס, שם מתוארים הפלבאים כמחלה.[1]

הגותם של הובס ורוסו

הפילוסופים תומאס הובס וז'אן ז'אק רוסו השתמשו במטאפורת הבודי פוליטיק כדי להדגים את הפילוסופיה המדינית שלהם.

הובס בספרו לויתן הדגיש שהבודי פוליטיק, כלומר ההמון המרכיב את החברה, חייב להיות חלש יותר מהראש, כלומר המנהיג, אחרת החברה תתפרק. בניגוד לדימוי הנהוג של הבודי פוליטיק שבו כל חלקי החברה מתפקדים היטב לפי תפקידם, וכך החברה בדמות הגוף האנושי ממשיכה לתפקד ולחיות, הובס הדגיש שבעצם לכל אדם ואדם בחברה רצונות משלו שלרוב מתנגשים עם שאר הרצונות של הפרטים בחברה. על כן, לשיטתו של הובס, נדרש לויתן, אותו מהיג טוטאלי שישלוט בחברה ביד רמה. הובס הדגיש כי הבודי פוליטיק הוא מבנה פיקטיבי שאיננו אלא מבנה מדומיין כחלק מהאמנה החברתית שבין המהיג הטוטאלי לחברה הנשלטת.

רוסו לעומתו הצביע על כך שעל פי האמנה החברתית ההמון הוא למעשה הריבון והוא זה שקובע את סדר היום החברתי. ללא הסכמה של ההמון על כך שמנהיג זה או אחר ישלוט בהם, החברה לא תוכל לתפקד ולמעשה תתמרד נגד מוסדותיה. כשרוסו משתמש בדימוי הבודי פוליטיק הוא מתכוון לכך שהחברה היא-היא גופו של החברה וכל סמכות נגזרת ממנה.

שימוש המושג בעת המודרנית

למונח בודי פוליטיק שימושים שונים בשיח המודרני, החל מפירושים קלאסיים המסתכלים על חברי החברה כתאים בגוף הבודי פוליטיק, ועד פירושים קונקרטיים יותר שבהם מתואר כיצד נעשה שימוש בגוף הפיזי של החברים בחברה לשימושים פוליטיים.

ביטויים לבודי פוליטיק ניתן למצוא באומנות[8], במחול[9] ובספרות[10].

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Body politic | Definition, History, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  2. ^ Farzad Sharifian, Advances in Cultural Linguistics, Springer, 2017-05-02, עמ' 328-329, ISBN 978-981-10-4056-6. (באנגלית)
  3. ^ Aesop, Æsop's fables, G. Routledge & Sons, 1871. (באנגלית)
  4. ^ Ernst Hartwig Kantorowicz, The King's Two Bodies: A Study in Mediaeval Political Theology, Princeton University Press, 1997, ISBN 978-0-691-01704-4. (באנגלית)
  5. ^ Johannes (von Salisbury Bischof), John of Salisbury: Policraticus, Cambridge University Press, 1990-10-26, עמ' 67-68, ISBN 978-0-521-36701-1. (באנגלית)
  6. ^ Christine (de Pisan), The Book of the Body Politic, Cambridge University Press, 1994-09-15, ISBN 978-0-521-42259-8. (באנגלית)
  7. ^ John Milton, The Essential Prose of John Milton, Random House Publishing Group, 2013-03-12, עמ' 70-82, ISBN 978-0-8129-8372-2. (באנגלית)
  8. ^ The Body Politic: Video from The Met Collection, The Metropolitan Museum of Art
  9. ^ מסתמנת –הגוף הפוליטי, באתר מרכז אומנויות גבעת חביבה
  10. ^ The Body Politic, Brian Platzer (באנגלית אמריקאית)