במפגש חברתי, באחוזה גדולה, ניגש אדם אל עבר אישה. הוא טוען בפניה שהם נפגשו אשתקד במרינבד (שמה הגרמני של עיירת מרחצאות המרפא הצ'כית, מריאנסקה לאזנייה (Mariánské Lázně)), ושהוא משוכנע שהיא "כאן מחכה" לו. האישה עומדת על כך שמעולם לא נפגשו. אדם נוסף, ייתכן בעלה של האישה, מפגין את עליונותו על הגבר הראשון (מנצח אותו מספר פעמים במשחק קלפים). הסרט סוקר את היחסים בין הדמויות באמצעות שימוש בהבזקים מעורפלים לעבר ותזוזות במרחב-זמן. שיחות ואירועים שונים חוזרים על עצמם במספר מקומות בשטח האחוזה וחצרה, וקיימים מספר צילומים עוקבים במסדרונות האחוזה, בליווי קריינות מעורפלת. הדמויות בסרט המוגמר אנונימיות; בתסריט המופץ האשה מכונה "A", הגבר הראשון מכונה "X", והגבר שייתכן ומגלם את בעלה של האישה מכונה "M".
הפקה וסגנון
הסרט ידוע בשל המבנה הסיפורי החידתי שלו, אשר קשה להבחין בו בין אמת לבדייה, והיחסים בין זמן למרחב מוטלים בספק. הטבע החלומי של הסרט ריתק ובלבל הן את קהל הצופים והן את המבקרים. חלקם היללו אותו כיצירת מופת וחלקם מצאו אותו כבלתי ניתן לתפישה ולצפייה. אחת התמונות הידועות בסרט היא סצנה ובה שתי דמויות (והמצלמה) ממהרות מחוץ לאחוזה אל גן בעל דמויות המפוזרות בסדר גאומטרי ולמרות שהאנשים העומדים בגן מטילים צללים ארוכים ודרמטיים, הדמויות והעצים לא מטילים צללים כלל.
מרינבד היא עיירת קיט ומרפא צ'כית (למרות שלא ברור אם המיקום האמיתי בו מתנהלת העלילה מתרחש במרינבד עצמה או בכל מקום אחר). רנה צילם את הסרט במספר אחוזות שונות וחצרותיהן, כולל ארמון נימפנבורג וארמון שלייסהים בבוואריה. הוא ערך את החומרים באופן היוצר מרחב המקשה על ההתמצאות וחסר היגיון גאוגרפי. צילומים נוספים נעשו בתוך אולפן. מלתחת האישה עוצבה על ידי מעצבת האופנה קוקו שאנל.
פרסים
ב-1961 זכה הסרט בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה. ב-1963 היה הסרט מועמד לפרס האוסקר על התסריט המקורי (אלן רוב-גריה). ב-1963 הכריז הבמאי היווני אדוניס קיירו על הסרט כניצחון מוחלט בהשפעתו על "הסוריאליזם בקולנוע", ובכך הכיר בסביבה השנויה במחלוקת ובמוטיבים האפלים של הסרט כייצוג לגיטימי של נושאים רבים בסוריאליזם הקולנועי. לעומת זאת, "אשתקד במרינבד" הוזכר בכתב העת "חמישים הסרטים הגרועים בכל הזמנים", מאת הרי ומיקל מדווד ורנדי דריפוס. המחברים הכפישו את סגנונו הסוריאליסטי של הסרט וציטטו מספר מבקרים שמצאו את הסרט יומרני ובלתי ניתן להבנה.
השפעה
הקליפ של להקת בלר לשיר "To the End", מבוסס על הסרט. הסרט היה מקור השראה לקולקציית "שאנל" בעיצובו של קרל לגרפלד ב-2011. התערוכה כללה מזרקת מים וחיקוי של הגן המפורסם המופיע בסרט. מאחר שהתלבושות לסרט נעשו על ידי קוקו שנאל, שאב לגרפלד את השראתו מהסרט ושילב את הגנים המצולמים בסרט עם גני ורסאי.