PROFILPELAJAR.COM

אשר (אנשל) דסקל (18 באפריל 1908 – 6 ביולי 1990) היה מייסד וחלוץ תעשיית היהלומים בישראל. דסקל הקים את מפעל היהלומים הראשון בארץ ישראל בפתח-תקוה ב-1937 יחד עם בן דודו צבי רוזנברג^[1]^[2].

ביוגרפיה

אשר אנשל דסקל נולד בעיירה מאסיף (Moisei) בחבל מרמורש שבצפון רומניה. הוא נולד למשפחה אדוקה מחסידות ויז'ניץ ולמד בחדר ובישיבה, ובמקביל עזר בבית בטיפול בעזים והפרות של המשפחה. בשנת 1927, בהיותו בן 19, לא ראה עתיד לעצמו כתלמיד חכם או כרועה צאן והחליט לעזוב את רומניה ולעבור לאנטוורפן, בלגיה.

בבלגיה, נעזר בקרובי משפחתו, שתמכו בו בתחילת דרכו כמתלמד במקצועות חיתוך ליטוש וביקוע של יהלומים. במהרה התגלו כישוריו כיהלומן בחיתוך יהלומים, ומאוחר יותר במסחר יהלומים, וכך הצליח להתקדם ולבסס את מעמדו בקהילת היהלומנים של אנטוורפן^[3].

אנשל היה ציוני וחלומו היה לעלות לארץ ישראל. הוא חסך פרוטה לפרוטה ובשנת 1932, הפליג לארץ ישראל לראות את המכביה - האולימפיאדה היהודית הראשונה, וסייר בכל הארץ.

הביקור בארץ הקודש הצית במוחו את הרעיון להקים את תעשיית היהלומים בישראל. ב-1934 הוא שיתף את בן דודו צבי רוזנברג ברעיון, אך צבי שהתכונן בעצמו לעליה לארץ עם אשתו וילדיו לא רצה לחכות לאנשל והרעיון נדחה.

בשנת 1935, שוב הגיע דסקל לארץ ישראל כתייר. ורכש חלקת אדמה ליד קלקיליה במגמה להיות חקלאי, לאחר שהובטח לו, כי במקום עומד לקום יישוב חדש.

עם שובו לארץ ישראל בשנת 1936 התברר, כי התכנית להקמת היישוב החקלאי לא תצא אל הפועל. למוד אכזבה מכר את האדמה ושינה את תוכניותיו. הוא חזר לאנטוורפן, והצטרף לקואופרטיב שעמד להקים בארץ תעשיית יהלומים. תוכניות הקואופרטיב לא נראו בעיניו, והוא פרש, וגם תוכניות הקואופרטיב בסופו של דבר לא יצאו לפועל.

בינתיים באנטוורפן, רכש אנשל דסקל מכונות וציוד לעיבוד יהלומים ולמד להפעיל ולתחזק אותן.^[4]

בשנת 1937 הצליח להשיג סרטיפיקטים לו ולמשפחתו, ועלה סופית, לארץ ישראל עם אשתו מרים, בתם התינוקת והביא עמו מכונות וציוד לעיבוד יהלומים.

מיד עם בואו הקים בפתח תקווה את מפעל היהלומים הראשון בארץ ישראל יחד עם בן דודו צבי הרשל רוזנברג. במפעל הכשירו דסקל ורוזנברג כ-34 תלמידים והעסיקו גם מספר יהלומנים מנוסים עולים חדשים מאנטוורפן^[4]. מרבית תלמידיהם הפכו למובילים בענף היהלומים בארץ ולכמה מהם הוענק אות יקיר התעשייה. אחדים מהשמות: יוסף נוימרק, אריה מולדבסקי, (דודו של בועז מולדבסקי- נשיא בורסת היהלומים) אליהו כהן וישראל בן שלום.

המעבר לנתניה (1939-1946)

בשנת 1939 נפגש עובד בן עמי ראש עיריית נתניה עם דסקל ורוזנברג והציע להם להקים מפעל בעירו. דסקל ובן עמי נסעו לאנטוורפן להיפגש עם יהלומנים יהודים, קולגות של דסקל, בניסיון לשכנע אותם לעלות לארץ, ולהעביר את המפעלים שלהם לנתניה לפני שהמלחמה תגיע לבלגיה ויהיה מאוחר מדי לצאת. יהלומנים ספורים בלבד נענו להצעה. בינתיים בישראל, רוזנברג צירף את מורגנשטיין לשותפות במפעל הראשון-אופיר, ודסקל יצא מהשותפות עם בן דודו-רוזנברג. לאחר המעבר של רוזנברג לנתניה, ומכיוון שפועלים רבים רצו להישאר בפתח תקווה, נשאר דסקל מספר חודשים במפעל בפתח תקווה, ורק מאוחר יותר באותה שנה הקים את מפעל אבן היסוד בנתניה. בשיא ההצלחה של המפעל הועסקו בו כ-200 עובדים^[4]. כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1946 חל משבר בענף היהלומים, בעקבות פתיחתם מחדש של מפעלי היהלומים באירופה ואנגליה, מרבית המפעלים בנתניה נסגרו כולל אופיר ואבן היסוד.

טרום הכרזת העצמאות וקום המדינה - 1946-1948

בין 1945–1946 קנה דסקל מגרש של 5 דונם ברמת השרון ועליו נבנה בית בסגנון הבינלאומי. הבית תוכנן על ידי המהנדס שולבוף ונבנה על ידי הקבלן אריה אורבך עבור משפחתם של אשר אנשל דסקל ואשתו מרים דסקל (לבית אהרונוביץ'), אשר התגוררו בו עם ארבעת ילדיהם עד 1952. עם התארגנות המחתרות להקמת המדינה, נאספו נשקים מסליקים באזור, ואוכסנו במרוכז במרתף הבית בו הותקנו סורגים.

בשנות האלפיים, משמש ביתו של דסקל כ"בית הראשונים" של רמת השרון. זהו מוזיאון גאולוגי, והוא אחד מאחרוני המבנים ההיסטוריים שנותרו על תילם ברמת השרון, והיחיד שמיועד לשימור בתוכנית מתאר. בנוסף למוזיאון שוכנים בו משרדי החברה להגנת הטבע בעיר.

לאחר קום המדינה

במהלך השנים הראשונות לקום המדינה דסקל היה שותף במספר מפעלים בבני ברק עם אחיו ר' שמואל דסקל ובירושלים עם אחיו ישראל דסקל. בתחילת שנות הששים הקים מפעלים נוספים בבני ברק, קריית מלאכי ואשקלון. עד שנת 1987 עבדו במפעליו כשבעים וחמישה לוטשים^[4].

המפעל בבני ברק נסגר בסוף שנות ה-80 ונמכר לתעשיות ד"ר פישר.

בשנת 1986 עם פתיחת מוזיאון היהלומים על שם הארי אופנהיימר במתחם הבורסה ברמת גן השאיל אשר אנשל דסקל למוזיאון את היהלום הראשון שנחתך ולוטש על ידו במפעל היהלומים הראשון בארץ ישראל בשנת 1937, בפתח תקווה^[5].

היהלום היה בתצוגה במוזיאון מספר שנים והוצג בהדרכות כיהלום של דסקל^[6]. היהלום הוחזר למשפחה על ידי מכון היהלומים הישראלי ב-2021^[7].

הוקרה והנצחה

בשנת 1988 אשר אנשל דסקל קבל מהתאחדות תעשייני היהלומים בישראל את אות יקיר תעשיית היהלומים בטקס הראשון^[8], והוזמן גם לטקס השני ב-1989. ב-1989 קבל גם את אות סוללי הדרך מבורסת היהלומים הישראלית, האות הוענק לו על ידי משה שניצר נשיא בורסת היהלומים (1967–1993). ב-6 ביולי 1990 בגיל 82 הלך לעולמו^[9]. ב-30 ביוני 2022 נערך טקס הנצחה לאשר אנשל דסקל בבורסת היהלומים ברמת גן.

קישורים חיצוניים

אשר דסקל – יקיר תעשיית היהלומים מאת שירה עמי
התאחדות תעשייני היהלומים בישראל- חוברת יקירי תעשייה 1988 באדיבות ארכיון שירה עמי
היהלום שבכתר-תולדות בורסת היהלומים הישראלית ספר מאת שירה עמי בהוצאת אורין ובורסת היהלומים הישראלית 2008 דסקל אשר (אנשל, אנטון) עמודים: 22,25,31-32,41,148,293,334
הנצחת חברי בורסת היהלומים
ארגון אמיר יוצאי רומניה הנצחה
Diamonds and Wars,pages:22,31,48, 191,259,270,273,292,302 דוד דה ואריס, 2019
היסטוריה של ענף היהלומים 1930 תמונה אנשל דסקל מימין וצבי רוזנברג משמאל
שנות השלושים בענף היהלומים הישראלי
Israel Diamonds Magazine international edition (93) May-June 1986 Diamond
Daskal Interview w/Eliyahu Levi 1976 p.9/34 The story about the first diamond
תמונה דסקל ורוזנברג
מגזין מזל וברכה מאמר מאת סילבן בראכפלד 1990
The letter to confirm return of Daskal's diamond

הערות שוליים

^ Israeli diamond industry website-History (2nd paragraph)
^ Diamonds and War by DeVries p.22
^ ארגון אמיר יוצאי רומניה הנצחה
^ ¹ ² ³ ⁴ אשר דסקל – יקיר תעשיית היהלומים מאת שירה עמי
^ Daskal Interview w/Eliyahu Levi 1976 p.9/34 The story about the first diamond
^ Israel Diamonds Magazine international edition (93) May-June 1986 Diamond page 44
^ The letter to confirm return of Daskal's diamond
^ Israel diamond manufacturers Dignitary award - 1988 brochure archives Shira Ami
^ הנצחת חברי בורסת היהלומים