PROFILPELAJAR.COM

אריך קולקה
Erich Kulka
	אריך קולקה (1993)
לידה	18 בפברואר 1911; וסטין, צ'כיה
פטירה	12 ביולי 1995 (בגיל 84); ירושלים
שם לידה	Erich Schoen
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד

אריך קוּלְקָה (בצ'כית: Erich Kulka;‏ 18 בפברואר 1911 – 12 ביולי 1995) היה סופר צ'כי-ישראלי, היסטוריון ועיתונאי ששרד את השואה.

ביוגרפיה

נולד בווסטין שבצ'כוסלובקיה (כיום צ'כיה). בשנת 1939, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאסר על ידי הגסטפו ונכלא בכלא שפילברק (Špilberk) בברנו. מאוחר יותר נשלח אל מחנות הריכוז דכאו, זקסנהאוזן, נויינגאמה, ובשנות 1942–1945 למחנה ההשמדה אושוויץ. באושוויץ-בירקנאו עבד יחד עם אוטה קראוס ועוד אסירים יהודיים במסגריה. הודות לכך הייתה לו גישה לרוב המחנות בבירקנאו, כך שהיה יכול לעזור לאסירים אחרים. במהלך הפינוי של אושוויץ בינואר 1945, הצליח קולקה לברוח מ"מצעד המוות" יחד עם בנו בן השתים עשרה אוטו דב. קולקה ובנו הסתתרו בלילה הראשון בביתו של ד"ר יאנסה פרמיסל ובהמשך הסתתרו אצל וצלב יורן. המשפחה האחרונה שהסתירה אותו ואת בנו עד סוף המלחמה, הייתה משפחת טקאדלצ'ק.^[1]

לאחר תום המלחמה כתב עם חברו למאסר אוטה קראוס את הספר בית חרושת למוות, שכיום נחשב לספר תיעוד קלאסי על אושוויץ. פרק מיוחד בספר מוקדש לתולדותיו ולחיסולו של "מחנה המשפחות" בבירקנאו, המתאר השמדתם של רבבות יהודי צ'כיה. הספר יצא לאור בשבע מהדורות מורחבות בצ'כית ותורגם לשפות רבות.

ספר נוסף, לילה וערפל (עם אוטה קראוס), הוא מחקר על המערכת הכלכלית של מחנות הריכוז הנאציים והמניעים לרצח עם.

יצירתו שופטים, קטגורים, סנגורים עוסקת ב"משפט פרנקפורט" נגד פושעי אושוויץ. במשפט זה שנערך בשנת 1964 בפרנקפורט בגרמניה העידו הוא ובנו, אוטו דב קולקה (לימים היסטוריון באוניברסיטה העברית בירושלים). בפרסומים אחרים מתקופה זו הוא כיסה את משפטו של אדולף אייכמן בירושלים. בנובלה ההיסטורית הבריחה ממחנה המוות, תיאר בריחה של אסיר צ'כי בשם זיגפריד לדרר (Vítězslav Lederer) מה"מחנה המשפחות" בבירקנאו, ואת ניסיונו להזהיר את יהודי גטו טרזין והציבור העולמי על השמדת יהודים בידי הנאצים.

לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בשנת 1968, היגר קולקה מצ'כוסלובקיה לישראל והמשיך בפעילות המחקר שלו באוניברסיטה העברית ובמוסד יד ושם. התוצאה היא מחקר, המתייחס בפעם הראשונה להשתתפות המשמעותית של יהודי צ'כיה וסלובקיה במלחמת העולם השנייה למען שחרורה של צ'כוסלובקיה: היהודים בצבא סוובודה בברית-המועצות והיהודים בצבא צ'כוסלובקי במערב.

בישראל נמנה בין החברים הפעילים ביותר ב"התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה" וב"ליגה לידידות ישראל-צ'כוסלובקיה". בשנת 1977 היה בין מניחי הייסוד של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס. פרויקטים אחרים כללו הקמת האגודה העולמית של ניצולי אושוויץ והוצאה לאור של כתב העת הקול של ניצולי אושוויץ (The Voice of Auschwitz Survivors), באנגלית, בעברית ובגרמנית.

לאחר "מהפכת הקטיפה" בשנת 1989 בצ'כוסלובקיה, פעל להתחדשות החיים היהודיים בקהילה היהודית בפראג, השתתף בכנסים בינלאומיים ומסר הרצאות בצ'כיה ובסלובקיה. בתקופה זו יצאו לאור מהדורות חדשות ומורחבות של ספריו ופרסומיו בצ'כית. ביוזמתו נבנתה אנדרטה בעיר הולדתו וסטין, באתר בו עמד בית כנסת שנשרף על ידי הנאצים, וכן לוחות אבן על קיר בית הקברות היהודי, בהן נחרטו שמותיהם של קורבנות השואה מוסטין וסביבתה. עד שנתו האחרונה היה מעורב באופן פעיל בשיקום היחסים הפוליטיים, המדעיים והתרבותיים בין ישראל לבין צ'כיה.

על מפעל חייו הוענק לו בשנת 1989 תואר דוקטור לשם כבוד על ידי האוניברסיטה האמריקאית מכון ספרטוס בשיקגו.

בשנת 1993 ייסד קולקה באוניברסיטה העברית בירושלים קרן הנושאת את שמו. הקרן מעניקה מלגות על עבודות מחקר מצטיינות לדוקטורנטים בהיסטוריה של יהודי צ'כיה והשואה. חתני פרס זה משמשים כיום כמרצים באוניברסיטאות בישראל, בהרווארד ובמוסקבה.

אריך קולקה הלך לעולמו בירושלים בשנת 1995, בן 84 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.^[2]

ספרייתו המדעית נשמרת בבית טרזין בגבעת חיים איחוד והארכיון שלו נמצא בארכיון המרכזי של יד ושם בירושלים.

בנובמבר 2004 נחנך לזכרו פסל (דיוקן מפסל צ'כי יוזף וייצה – Josef Vajce) ב"מוזיאון גטו טרזין" בצ'כיה. במלאת מאה שנה להולדתו בשנת 2011, יצא לאור על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים והמוזיאון היהודי בפראג, קובץ מאמרים לזכרו בצ'כית, באנגלית ובעברית, בשם: "אריך קולקה 1911-1995, החיים כשליחות לזכר אלו שאינם".

ספריו

אנו, המתים, מאשימים! (!My mrtví žalujeme, מחבר נוסף אוטה קראוס), בצ'כית: וסטין 1945
בית חרושת למוות (Továrna na smrt, מחבר נוסף אוטה קראוס), בצ'כית: פראג 1946, 1950, 1955, 1956, 1957, 1959, 1964; בגרמנית: ברלין 1957, 1958, 1991, בהונגרית: בודפשט 1957, 1958; ברוסית: מוסקבה 1960; באסטונית: טאלין 1960; בעברית: ירושלים 1960; ברומנית: בוקרשט 1959, 1963; באנגלית: אוקספורד 1966; ביוונית: אתונה 1979
לילה וערפל (Noc a mlha, מחבר נוסף אוטה קראוס), בצ'כית: פראג 1958, 1966; בהונגרית: בודפשט 1961; בגרמנית: ברלין 1963
משפט פרנקפורט (Frankfurtský proces), בצ'כית: פראג 1964
שופטים, קטגורים, סנגורים (Soudcové, žalobci, obhájci), בצ'כית: פראג 1966; בסלובקית: ...Tu sa končia stopy SS, ברטיסלבה 1965
הבריחה ממחנה המוות (Útěk z tábora smrti), בצ'כית: פראג, 1966, 2011; באנגלית: Escape from Auschwitz, דרום האדלי, ארצות הברית, 1986
החטיפה מסן פרננדו (Únos ze San Fernanda, מחברת נוספת: ורה טרוכטובה - Věra Trochtová), פראג 1968
אוסף עדויות ומסמכים : על חלקם של יהודי צ’כוסלובקיה במאבק בגרמניה הנאצית, ירושלים 1976
השואה היא נשללת! : התשובה של ניצולי אושוויץ (The Holocaust is being denied! : The answer of Auschwitz survivors), באנגלית: תל אביב 1977; בגרמנית: ירושלים, 1975, תל אביב 1977
היהודים בצבא סוובודה בברית-המועצות : לחימת יהודי צ’כוסלובקיה בנאצים במלחמת-העולם השנייה (Židé v československé Svobodově armádě), בצ'כית: טורונטו 1979, סמיזדאט (Charta 77), פראג 1981, פראג 1990; בעברית: ירושלים 1977; באנגלית: Jews in Svoboda’s army in the Soviet Union, ירושלים, לונדון, ניו יורק 1987
יהודים בצבא צ'כוסלובקי במערב (Židé v československém vojsku na západě), בצ'כית: פראג 1992