ערך זה עוסק ברב מקובנה. אם התכוונתם לרב מווילנה, ראו אריה לייב שפירא (וילנה).

הרב אריה לֶייבּ שפירא (ידוע בכינוי: ר' לייבלי קובנר; תקמ"ז, 1787 - י"ח בשבט ה'תרי"ג,^[1] 26 בינואר 1853^[2]) היה רבה של קובנה ואב בית הדין הראשון שלה.

נולד בעיר איבניץ למשפחת רבנים מתנגדים מיוחסת. אביו, ר' מנחם זונדל (בן שלמה), היה רב העיר. אמו, גיטל,^[3] הייתה בתו של הרב אליעזר שפירא, אב בית דין ורב העיר לובץ'. סבו הרב אליעזר שפירא היה בנו של הרב אריה לייב שפירא (וילנה), אב"ד וילנה בתקופת הגר"א, מחבר הספרים "נחלת אריאל" ו"מעון אריות" על מסכת סופרים.

אביו נפטר בהיותו בן שמונה והוא גדל בבית סבו בלובץ', ואימץ את שם משפחת הסב. בצעירותו למד אצל ר' מנשה מאיליה ונחשב תלמידו המובהק. נמנה עם קבוצת התלמידים הראשונה של ישיבת וולוז'ין והיה מגדולי תלמידיו של ר' חיים מוולוז'ין.

בשנת תקע"ה (1815), בגיל פחות משלושים, נתמנה כרב בעיירה ואשילישוק. בשנת תקע"ז (1817) התמנה כרב באיליה, כעבור מספר שנים התמנה כרבה של סמרגון, לאחר שרבו ר' מנשה ויתר על רבנות העיר עבורו. שם ישב כשתים עשרה שנה, ולאחריה כיהן כרב בקלווריה. בשנת תר"ט 1849 התמנה לרבה של קובנה, ושימש בה ברבנות עד מותו בשנת תרי"ג (1853). בתקופה זו התפרסם שמו והוא נחשב אחד מגדולי הרבנים שהנהיגו את היהדות החרדית בליטא.

בתקופת כהונתו של הרב שפירא ברבנות קובנה החלה להתפתח תנועת המוסר, שמחוללה היה הרב ישראל ליפקין מסלנט (ר' ישראל סלנטר), תלמידו המובהק של הרב יוסף זונדל מסלנט. בראש ההתנגדות לשיטת המוסר ולפעולותיו של ר' ישראל עמד ר' אריה לייב ועמו הרב מרדכי אליאשברג (רבה של בויסק בלטביה, קודמו של הרב קוק) ורבנים נוספים. ההתנגדות לשיטת המוסר באה לידי ביטוי במאבק תעמולתי. לדעתו של אטקס: ”ברור כי ההתנגדות לא הופנתה כלפי עצם תביעתו של ר' ישראל לטיפוח ה'יראה', אלא כנגד העובדה שערך ה'יראה' הפך למוקד אשר מסביבו צומחת התלכדות חברתית חדשה”.^[4]

בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19 התיישב בקובנה ר' ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר. לפי המסופר, ה"מרא דאתרא" הרב שפירא לא התנגד לכך עקרונית, אולם התנה את המהלך בהסכמתו של הרב סלנטר לקבל על עצמו אחריות רבנית בקהילה (ולא להגיע לעיר כאדם פרטי), בנימוק "שאפילו הגאון היותר גדול והצדיק היותר נשגב לא יוכל לעמד על דעתו של המשועבד להורות לרבים, ולדעת צרת נפשו, כדי לדון אותו לכף זכות".^[5] ואכן כך היה.^[6]

הרב אריה לייב שפירא לא הניח אחריו חידושי תורה בכתובים. תשובה יחידה ממנו נדפסה בסוף שו"ת בית לוי מאת בנו.^[7] הלכה בשמו מצטט ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו "משנה ברורה".

ר' לייבל'ה הותיר אחריו שישה בנים מפורסמים:

• הרב מנחם זונדל שפירא, רבה של איליה, אביו של רבי חיים יעקב שפירא, דיין בקובנה ואב"ד בירושלים
• הרב שלמה שפירא - רבה של פערם
• הרב נח חיים אברהם שפירא - רבה של סמרגון (רבו של הרב קוק כשלמד שם)
• הרב לוי שפירא, רבה של נובו-אלכסנדרובסק - מחבר ספר שו"ת בית לוי
• הרב רפאל שפירא - ראש ישיבת וולוז'ין
• הרב משה שמואל שפירא - רבה של בוברויסק
• חתנו רבי משה שלמה גינצבורג מאיליה

• רבי אלעזר משה הורוויץ - רבה של פינסק, מגדולי ליטא, מחבר "אהל משה" והגהות בש"ס וילנא
• הרב ראובן הלוי לוין - רבה של דננבורג, מחבר "ראש לראובני"

תקופת חייו של הרב אריה לייב שפירא על ציר הזמן

• משה צינוביץ, עץ חיים, תל אביב תשל"ב, עמ' 110–114.
• עמנואל אטקס, ר' ישראל מסלנט וראשיתה של תנועת המוסר, ירושלים תשמ"ד, עמ' 210, 213.
• הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא, בתוך: מוריה, גיליון ג'-ד', ניסן תשד"מ, 1984, עמ' צ"ה - ק"א.
• יהושע בן-ארי, אריה שאג, בתוך ישורון כרך י', תשס"ב, עמ' תשצא - תתיג.
• בצלאל ברמן, אריה שאג (ב), בתוך ישורון כרך י"ב, תשס"ג, עמ' תשמ - תשס.
• אליעזר דן רלב"ג, אריה שאג (ג), בתוך ישורון כרך י"ד, תשס"ד, מעמ' תתרכג.

• הערך "רבי אריה לייב שפירא (קובנה)", באתר המכלול
• 'שפירא, ר' אריה־לייב ב"ר מנחם־זונדל (ר' לייבלה מקובנה)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 100–101 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1298–1299).
• 'שפירא, ר' זלמן־סנדר ב"ר יעקב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 101 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1299).
• הספד על ר' אריה ליב שפירא, מתוך: ציון לנפש, יוהניסבורג תרט"ז