מינואר 1982 עד דצמבר 1983 הועסק אנרי כעוזר נוירוכירורגי לפרופסור גרוס בבית החולים האוניברסיטאי גי דה שוליאק במונפלייה. לאחר מכן שימש כעוזרו של פרופסור פיליפ פרברו באותו בית חולים מאוקטובר 1983 עד פברואר 1985. בהמשך שימש כמנהל בית החולים האדוונטיסטי בהאיטי, בין מרץ 1985 ליוני 1987.[2][7][5]
את הפוסט-דוקטורט שלו עשה באוניברסיטת בוסטון מפברואר עד מאי 1990 ועסק שם בשיטות ניהול לבריאות בינלאומית. מדצמבר 1987 עד ינואר 2010 היה יועץ בתחום נוירוכירורגיה ונוירולוגיה במרכז סן ונסן לילדים עם מוגבלויות בפורט-או-פרנס, בירת האיטי.[2][7]
בנוסף לכל, אנרי היה מרצה בתוכנית "מאסטר לבריאות הציבור" של אוניברסיטת לומה לינדה, שהתקיימה מחוץ לקמפוס, בין השנים 1989 ל-1991, ופרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת קיסקייה מאוקטובר 1999 עד ינואר 2010.[2][7]
הוא שימש כיועץ לשר הבריאות של האיטי ממרץ 1993 עד פברואר 1995, וכן כיועץ לארגון הבריאות הפאן-אמריקני ולארגון הבריאות העולמי בין השנים 1993-1996.[2][7]
הוא היה מנהל סוכנות הפיתוח בהאיטי של פרויקט הישרדות ילדים באזורים עירוניים וכפריים מנובמבר 1985 עד פברואר 1992, מנהל התוכנית למרפאות שיקום תזונתי מינואר 1986 עד נובמבר 1989 וסמנכ"ל התוכנית בין השנים 1992 ל-1996. בנוסף, הוא היה מנהל הבריאות של הכנסייה האדוונטיסטית בקריביים. בין השנים 1992–1999 שימש כיו"ר הדירקטוריון של החברה לרווחה אקומנית.[2][7]
אנרי נכנס לפוליטיקה של האיטי כמנהיג תנועת ההתכנסות הדמוקרטית שביקשה להפיל את הנשיא ז'אן-ברטראן אריסטיד. הוא ומיכה גילארד הובילו את האופוזיציה נגד הנשיא בפורום הבינלאומי. לאחר התפטרות אריסטיד בשנת 2004, אנרי קרא לממשלת מעבר המבוססת על קונצנזוס ובחירות חדשות. מאוחר יותר הוא הפך לחלק מ"מועצת החכמים", המונה שבעה חברים. המועצה נתמכה על ידי ארצות הברית ונבחרה לחברי ממשלת המעבר.
ביוני 2006 הוא מונה למנכ"ל משרד הבריאות של האיטי. הוא נותר בתפקיד עד ספטמבר 2008,[5] אז מונה לשר הבריאות וכיהן בתפקיד זה עד אוקטובר 2011. במהלך כהונתו כשר הבריאות, הוא עסק בשביתות בבית החולים הכללי בפורט-או-פרנס, עבד לצד ארצות הברית בניהול בריאות הציבור לאחר רעידת האדמה ב-2010, וייעל את כספי המשרד, מה שאיפשר מימון אמריקאי ישיר של תוכניותיו.[2]
אנרי הוא חבר במפלגת אינייט (ליזום), מפלגת מרכז שמאל וסוציאל-דמוקרטית.
הוא נבחר לשר הפנים והקהילות הטריטוריאליות, בשנת 2015, על ידי הנשיא מישל מרטלי,[8] לאחר שהאחרון הגיע להסכמה עם מפלגות האופוזיציה בעקבות מחאה נגד הממשלה. אנרי כיהן בתפקיד זה בין 22 בינואר 2015 ל-11 בספטמבר 2015, אז מונה לשר הרווחה והעבודה על ידי ראש הממשלה אוונס פול.[2][5] הוא שימש כשר הרווחה עד 26 במרץ2016.[2][7][5][9]
ב-5 ביולי 2021 הוא נבחר לראשות הממשלה של האיטי על ידי הנשיא ז'ובנל מואיז,[2][4][6][10][11] אך כעבור יומיים נרצח מואיז, מה שבלם את העברת השלטון.[5][12] באותה תקופה השתלט ראש הממשלה המכהן קלוד ז'וזף על הנשיא, בגיבוי הצבא. הוא הוכר על ידי ארצות הברית כראש הממשלה החוקי.
ב-19 ביולי 2021 הודיע ז'וזף כי יתפטר מראשות הממשלה ומהנשיאות, ובמקומו יכהן אנרי כראש הממשלה וכנשיא בפועל, אך לא מבחינה רשמית. ב-20 ביולי התפטר ז'וזף.[5][13][14][15][6][3]
ב-8 בספטמבר הציג אנרי הצעה לחוקה החדשה. בין הצעותיו, ייתנו לנשיא סמכויות נוספות ואילו תפקיד ראש הממשלה יבוטל כדי לאפשר את העברת מדיניות הממשלה ביתר קלות. פקידי ממשלה, שרים ונשיאים יוכלו להישפט בפני בתי משפט ברגע שהם עוזבים את משרדם.
ב-11 בספטמבר חתם אנרי עם מפלגות מהאופוזיציה הסכם על ממשלת מעבר. על פי ההסכם, עד לבחירות, תהיה ממשלת מעבר ללא נשיא כלל, והכוח הביצועי יהיה בידי הממשלה וראש הממשלה. כמו כן, תוקם ועדת בחירות חדשה.[16]
ב-15 בספטמבר התובע הציבורי הראשי, בד-פורד קלוד, האשים את אנרי במעורבות ברצח ז'ובנל מואיז. אנרי הכחיש. לאחר ההאשמה, פיטר אנרי את קלוד מתפקידו.[17] בנוסף, פוטר שר המשפטים, רוקפלר ונסן, לאחר שהורה להגביר את האבטחה של קלוד, עקב איומים על חייו.
עקב הכחשת אנרי בהשתתפות ברצח, התפטר מזכ"ל הממשלה, רנלד לובריץ'.
ב-27 בספטמבר פירק אנרי את מועצת הבחירות, ועקב כך, נדחו הבחירות לתאריך לא ידוע.[18]
ב-1 בינואר2022 בוצע ניסיון התנקשות באנרי, מחוץ לקתדרלה בגונאיב, שם התרחש טקס לציון 218 שנות עצמאות של האיטי. לאחר הטקס, יצא אנרי עם מאבטחיו מהקתדרלה, אז החל קרב יריות בין מאבטחיו למספר אנשים חמושים. אנרי יצא ללא פגע, אך בקרב מת אדם אחד ונפצעו שניים. כמו כן, נסדקה שמשתו של הרכב של אנרי מכדור.[19][20]
במרץ 2024 התפטר מתפקידו בעקבות השתלטות כנופיות בהנהגתו של ג'ימי שריזייה ("ברביקיו") על המדינה[21][22].
חיים אישיים
אריאל אנרי הוא בנו של אלי ס. אנרי, שהיה כומר וזקן הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי.[5][23] אריאל נשוי לאנני קלוד מאסיאו. יש לו חמישה אחים, בהם אחיו אלי, שהוא כומר ונשיא החטיבה הבין-אמריקאית של אדוונטיסטים של היום השביעי.[5]
