אפרת גל-נור

לידה	1970 (בת 54 בערך) ירושלים, ישראל
מקום לימודים	המדרשה לאמנות (1997) אוניברסיטת חיפה (2006) המכללה האקדמית בית ברל (1997)
תחום יצירה	ציור
פרסים והוקרה	פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2022)

אפרת גל-נור (נולדה ב-1970) היא ציירת ישראלית.

גל-נור נולדה בירושלים. בשנת 1997 סיימה את לימודי התואר הראשון במדרשה לאמנות, ובשנת 2006 סיימה בהצטיינות את התואר השני בחוג לאמנות יצירה באוניברסיטת חיפה. בשנים 1998–2000 למדה בסדנה לציור ולרישום בירושלים תחת האמן ישראל הרשברג. מאז שנת 2000 מלמדת במדרשה לאמנות, ואף שימשה ראש המחלקה לציור ולרישום בשנים 2009–2012. היא מלמדת גם בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובמכון הטכנולוגי בחולון.

עיקר עיסוקה של גל-נור הוא בציורי נוף תלויי-אתר (שנוצרו עבור חלל תצוגה מסוים). גל-נור מבקשת לצאת ממסורת ציור הנוף המערבית באמצעות שבירה של רצף הציור וחוקי הפרספקטיבה. עבודותיה נשענות על תצלומים שהיא מצלמת בסביבות עבודה ומגורים שונות, מפרקת לחלקים ומרכיבה מחדש כקולאז'. היא משלבת בין שפת ציור פיגורטיבית למופשטת באופן שמשבש את הדימוי האדריכלי, יוצר בו הזרה ומזמין התבוננות ביקורתית מחודשת.^[1]

בשנים 2005–2007 יצרה סדרת עבודות בהן ציירה נופים עירוניים ישראליים בכתמי צבע בגווני ורוד בלבד. בשנת 2007 השתתפה בתערוכה הקבוצתית "פעפוע" בגלריה קו 16, בה הוזמנו אמנים להגיב למראות של שכונת נווה אליעזר בתל אביב.^[1] גל-נור הציגה בתערוכה ציור גדול ממדים שאורכו שבעה וחצי מטרים על גבי ארבעה בדים, ובו נוף סינתטי של חצרות ובתי שיכונים במונוכרום ורוד-אדום בוהק.

בשנת 2013 הציגה גל-נור תערוכת יחיד במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית. התערוכה, "נוף עם מוזיאון ועמדת ירי", הורכבה כולה מעבודות תלויות אתר שנועדו למבנה המוזיאון ועוסקות בו.^[2] בעבודה המרכזית, "פנורמה אבא הלל 146", יצרה גל-נור פנורמה קולאז'ית של רחוב אבא הלל שמתקדמת ממתחם הבורסה למוזיאון שבקצהו הנגדי של הרחוב; ומצידו השני של המוזיאון, המופיע במרכז, מתוארת הדרך למתחם הבורסה מצדו השני של הכביש.^[2]

בשנת 2017 הציגה במשכן לאמנות בעין חרוד תערוכה בשם "נימפות", בעקבות ציורי חבצלות המים של קלוד מונה, שהם תלויי אתר בעצמם. גל-נור ציירה על הקיר עיגולים באופן העוקב אחר יחסי הגודל והמיקום המקוריים של החבצלות של מונה. כלומר, בכל מקום בו צוירה חבצלת או עלה מוצב עיגול שחור בגודל חופף, תוך התאמתם מחלל מוזיאון האורנז'רי בפריז לחלל המשכן בעין חרוד.^[3]

בין השנים 2017–2020 יצרה גל-נור סדרת עבודות בעקבות הספר "הדרך לעין חרוד" מאת עמוס קינן.^[4] גיבור הספר, רפי, הוא מורד שמנסה להגיע ל"עין חרוד החופשית" לאחר שחונטה צבאית ציונית השתלטה על הארץ והעלימה את תושביה הערבים. הפרויקט הורכב משבע תערוכות ואירועים ברחבי הארץ, שמיקומם הגאוגרפי סימן את המסע של רפי מתל אביב לעין חרוד. אירוע הפתיחה התקיים בגלריה "ליברמן 8" במרכז תל אביב, ומשם עבר הפרויקט לבית האמנים בהרצליה, למרכז החלל תפוח פיס בטייבה, לגלריה לאמנות בקיבוץ גבעת חיים, לגלריה באום אל פחם, ולמשכן לאמנות בעין חרוד. תערוכת הסיום התקיימה בגלריה העירונית בעפולה.^[5]

בסוף דצמבר 2021 הציגה גל-נור בתערוכה "המוסד: המוזיאון והישראליות" במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית. התערוכה זכתה להד תקשורתי בעקבות דרישת ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, להסיר את היצירה "ירושלים" מאת האמן דוד ריב. גל-נור הייתה אחת משלושים וחמישה אמנים שביקשו להסיר את עבודותיהם מהתערוכה אם היצירה לא תושב למקומה.^[6] התערוכה נסגרה ב-12 בינואר 2022 לאחר שלא צלח הגישור בין עיריית רמת גן לאמנים.^[7]

זכתה בפרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית לשנת 2022.^[8]

• 2001 - A Material Girl, גלריית פאר-המדרשה, תל אביב.
• 2004 - תפארת, גלריית כברי לאמנות ישראלית, קיבוץ כברי.
• 2010 - Viewfinder, גלריה רוזנפלד, תל אביב.
• 2011 - יונייטד טורס, גלריה רוזנפלד, תל אביב.
• 2013 - נוף עם מוזאון ועמדת ירי, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.
• 2019 - הזמן השבור, גלריה לאמנות אום אל-פחם, אום אל-פחם

• 1999 - כיתת אמן, בית האמנים, ירושלים.
• 2002 - שיבת ציון: מעבר לעקרון-המקום, גלריית זמן לאמנות, תל אביב.
• 2004 - עשר מינוס, מוזיאון חיפה לאמנות.
• 2005 - דיאלוג עם הקלאסיקה, מוזיאון הרצליה לאמנות.
• 2006 - אפרופו העלמות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
• 2007 - פעפוע, גלריית קו 16, תל אביב.
• 2009 - סולמות וחבלים, גלריה רוזנפלד.
• 2011 - בדרך לשום מקום, מוזיאון אשדוד.
• 2011 - הנמרודים החדשים, בית האמנים, ירושלים.
• 2012 - קול המון, בית אבי חי, ירושלים.
• 2016 - Call of Duty, גלריה דנה, קיבוץ יד מרדכי.
• 2021 - המוסד: המוזיאון והישראליות, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.

• אתר האינטרנט הרשמי של אפרת גל-נור
• אפרת גל-נור, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל