אפקט פֿורר (באנגלית: Forer effect; על שם הפסיכולוג ברטרם פורר) הוא הטיה קוגניטיבית המכונה גם אפקט ברנום (בשל אימרתו של הקרקסאי פי. טי. ברנום "קרקס טוב צריך שיהיה בו משהו לכל אחד"). על פי הטיה זו, אדם נוטה להעניק דירוג נכוֹנוּת גבוה לתיאור חיובי, המתייחס כביכול אליו באופן אישי, גם כשבפועל התיאור כללי ומעורפל דיו כדי להתאים למגוון רחב של אנשים. אפקט פורר מסייע להסביר את נטייתם של אנשים רבים לקבל את נכונותם של תחומים פסאודו-מדעיים, כמו אסטרולוגיה, גרפולוגיה או ניבוי עתידות.
ניסוי פורר
פורר ערך בשנת 1948 ניסוי במסגרת קורס מבוא לפסיכולוגיה, שבו השתמש בתיאור אישיות מעורפל שהופיע בטור אסטרולוגי בעיתון כלשהו. התיאור, לפי פורר, היה עשוי להתאים כמעט לכל אדם:
יש לך צורך שאנשים אחרים יאהבו ויעריצו אותך, אך אתה נוטה להיות ביקורתי כלפי עצמך. אף על פי שיש לך כמה חולשות אנושיות, אתה מסוגל בדרך כלל לפצות עליהן. יש לך יכולות רבות שאינך משתמש בהן ושלא ניצלת לתועלתך. אמנם כלפי חוץ אתה נראה בעל משמעת ושליטה עצמית, אך בתוכך אתה נוטה להיות מודאג וחסר ביטחון. לעתים יש לך ספקות אם קיבלת את ההחלטות הנכונות או את הדבר הנכון. אתה מעדיף מידה של שינוי וגיוון ומאבד את הסיפוק כאשר מוטלים הגבלות ואיסורים על פעולתך. אתה גם מתגאה ביכולתך לחשוב באופן עצמאי, ואינך מקבל את הצהרותיהם של אנשים אחרים בלי שתינתנה לך הוכחות מספקות. למרות זאת גילית כי לפעמים לא כדאי להיות גלוי מדי בפני אחרים. לעתים, אתה מתנהג באופן מוחצן וחברותי ומפגין חיבה לאחרים, אך במקרים אחרים אתה מופנם, מהוסס ומרוחק. חלק משאיפותיך נוטות להיות לא מציאותיות.
במסגרת הניסוי, ערך פורר מבחן אישיות לתלמידי קורס המבוא, התעלם מתשובותיהם, ונתן לכל אחד מהתלמידים את ההערכה שלעיל. הוא ביקש מהם לדרג את ההערכה שקיבלו בציון שבין 0 ל-5, כש-5 הוא הציון להערכה המתאימה באופן "מעולה" לאישיותו, 4 סימן התאמה "טובה", וכן הלאה. הציון הממוצע היה 4.26 בפעם הראשונה בה ערך פורר את הניסוי. פורר ואחרים חזרו על הניסוי מאות פעמים נוספות עם תלמידי פסיכולוגיה, כשהציון הממוצע נותר בערך 4.2.
התוצאות המובהקות של הניסוי יכולות להסביר, לפחות באופן חלקי, מדוע אנשים רבים סבורים כי אבחונים פסבדו-מדעים כמו אסטרולוגיה, ביוריתמוס, קריאה בכף היד, גרפולוגיה ודומיהם מספקים להם תיאור אישיות מדויק. פורר סבר כי הסיבה לדירוג הדיוק הגבוה-במובהק של הניתוח הסתמי, היא שאנשים נוטים להאמין לטענות הנוגעות אליהם, ביחס ישר לרצון שלהם שהטענות תהיינה נכונות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Forer, B. R. (1949). The fallacy of personal validation: A classroom demonstration of gullibility. Journal of Abnormal and Social Psychology, 44, 118-123.
קישורים חיצוניים