תאי הפיקוד והשירות: 3.9 מטרים מערת המילוט: 0.66 מטרים
מנועים
תא השירות: 1 AJ-10-137 (91 kN) רכב הנחיתה: 44.4 kN (נחיתה) 16 kN (המראה) מערכת המילוט: 890 kN
החללית אפולו (באנגלית: Apollo) הייתה החללית שנבנתה במסגרת תוכנית אפולו ויועדה להביא את האדם הראשון אל הירח ולהחזירו אל כדור הארץ. החללית הייתה מורכבת מחמישה חלקים מרכזיים (מלמעלה למטה): מערכת מילוט, תא הפיקוד, תא השירות ורכב הנחיתה על הירח שהוכנס לתוך מתאם החללית הירחית. החללית שוגרה לחלל על גבי משגר סטורן IB בשמונה משימות סביב כדור הארץ ועל גבי משגר סטורן 5 בשלוש משימות סביב כדור הארץ ושמונה משימות אל הירח.
החללית עוצבה לפי שיטת המפגש במסלול סביב הירח: שתי חלליות (רכב הנחיתה על הירח ותאי הפיקוד והשירות) שמעוגנים אחד אל השני ומוכנסים למסלול סביב הירח. חללית אחת נשארת במסלול סביב הירח (תאי הפיקוד והשירות) וחללית אחת נוחתת על הירח (רכב הנחיתה) ולאחר מכן ממריאה ממנו ומתחברת חזרה אל החללית שבמסלול שמחזירה את האסטרונאוטים אל כדור הארץ.
תא הפיקוד של החללית אפולו היה תא הבקרה של החללית, תא המגורים של שלושת האסטרונאוטים ותא החדירה לכדור הארץ. בתוך התא היה לחץ אוויר שאפשר לאסטרונאוטים לשהות בתוכו ללא חליפות חלל. התא הכיל את כיסאות האסטרונאוטים, פאנל בקרה ושליטה, מערכות הנחיה אופטיות ואלקטרוניות, מערכות קשר, מערכות חשמל וכל מערכת אחרת שנדרשה לקיום חיים. לתא הפיקוד היו חמישה חלונות ושתי כניסות. כניסה אחת בראש התא שאיפשרה מעבר בין התא לבין רכב הנחיתה על הירח ש"עגן" בצמוד לו ופתח צידי שממנו נכנסו ויצאו האסטרונאוטים כשהיו בכדור הארץ. לתא היו גם מגיני חום שהתפוררו בחדירה לאטמוספירה ושלושה מצנחים שהאטו את התא בחזרה לכדור הארץ.
תא השירות (SM)
תאי הפיקוד/שירות במסלול סביב הירח
תא השירות היה התא שהכיל את מכלי הדלק, מערכות חשמל, מערכות קשר, מערכות חימום וקירור, מימן, חמצן, ומנוע מרכזי. במשימות אפולו 15, אפולו 16 ואפולו 17, תא השירות הכיל גם חבילת מחקר מדעית, מצלמות מיפוי ולוויין קטן לחקר הירח ששוחרר במהלך המשימה.
המנוע והדלק תפסו חלק גדול מאוד של תא השירות. המנוע, שניתן להדלקה וכיבוי חוזרים, הכניס והוציא את החללית ממסלול סביב הירח ושימש גם לתיקוני מסלול בדרך אל הירח ובחזרה ממנו.
תא השירות נשאר מחובר אל תא הפיקוד במשך כל המשימה. הוא הושלך מתא הפיקוד רק לפני החדירה לאטמוספירה, במהלכה הוא נשרף.
רכב הנחיתה על הירח היה חלק החללית שנחת על הירח כשבתוכו שני אסטרונאוטים. בהמשך הוא גם החזיר אותם אל תא הפיקוד והשירות שנשארו במסלול סביב הירח כשבתוכם האסטרונאוט השלישי. רכב הנחיתה היה למעשה "ספינת החלל" הראשונה מפני שהוא הרכב היחיד שתוכנן לנוע אך ורק בחלל החיצון. הוא היה מורכב משני חלקים מרכזיים, חלק הנחיתה על הירח וחלק ההמראה מן הירח. הרכב סיפק מערכות קיום חיים לשני האסטרונאוטים ששהו בו למשך ארבעה עד חמישה ימים. רכב הנחיתה תוכנן ויוצר על ידי חברת גראמן תחת אחריותו של טום קלי.
חלק הנחיתה על הירח כלל את כני הנחיתה, רדאר נחיתה, מנועים רקטיים לנחיתה ודלק עבור מנועים אלו. היו בו גם מספר מדורי אחסון בהם אוחסנו מכשירים שהוצבו על הירח על ידי האסטרונאוטים כחלק ממשימתם. במדורי אחסון אלו אוחסן גם רכב הירח במשימות אפולו 15, 16 ו-17. על חלק הנחיתה הוצבו גם מצלמות וציוד נוסף ששימש את האסטרונאוטים במשימתם.
חלק ההמראה מן הירח כלל את תא הצוות בו שהו האסטרונאוטים במהלך הנחיתה, ההמראה ובזמן השהיה על הירח, פאנל שליטה ובקרה, פתח עליון (שממנו עברו אל ומתא הפיקוד), פתח צידי (ממנו יצאו ונכנסו מן הירח), מערכות הנחיה אופטיות ואלקטרוניות, מערכות קשר, אספקת חמצן לדרך חזרה מן הירח אל תא הפיקוד, מנועים רקטיים להמראה מן הירח ודלק עבור מנועים אלו.
לאחר החיבור מחדש לתא הפיקוד, האסטרונאוטים היו עוברים לתא הפיקוד ומשליכים את רכב הנחיתה על הירח שלא היה בו עוד צורך.
רכב הנחיתה במשימת אפולו 11 כונה בקשר "עיט" על שם הציפור עיטם לבן-ראש[1]. שם זה הפך להיות מזוהה בציבור הרחב עם רכבי הנחיתה, למרות שלכל רכב נחיתה ניתן שם שונה.
מערכת המילוט (LES)
מערכת המילוט בעת מבחן
מטרת מערכת המילוט היא למשוך את תא הפיקוד בו נמצא הצוות ממשגר הסטורן 5 במקרה ויש צורך לבטל את המשימה. הצורך לבטל את המשימה מגיע כאשר יש מקרה חרום של אש בכן השיגור או שהטיל מתפוצץ או סוטה ממסלולו.
המערכת ניתנה להפעלה אוטומטית או ידנית והייתה מתוכננת להדליק מנוע דלק מוצק שהיה מסיט את תא הפיקוד מדרכו של המשגר. לאחר הפעלת המנוע והרחקת תא הפיקוד מהמשגר, המנוע היה כבה ומצנחי תא הפיקוד נפתחים. במקרה ומערכת המילוט הייתה מופעלת על כן השיגור, המערכת הייתה מביאה את תא הפיקוד לגובה מספק לפתיחת המצנחים.
מתאם החללית הירחית (SLA)
תרשים של מתאם החללית כשבתוכו רכב הנחיתה על הירח ומעליו תאי הפיקוד והשרות
מתאם החללית הירחית היה מבנה חרוטי שהוצב בראש טיל הסטורן. בתוכו הוצב רכב הנחיתה הירחי ומעליו הוצבו תאי השרות והפיקוד. המתאם הגן על רכב
הנחיתה הירחי ועל מנוע תא השרות במהלך השיגור. הוא הורכב מ-4 לוחות נפרדים כך שבעת השלכתו הם נפתחו כפרח.
זמן מה לאחר כיבוי מנוע שלב עזיבת כדור־הארץ (השלב השלישי של טיל השיגור), טייס תא הפיקוד השליך את לוחות המתאם כך שרכב הנחיתה היה חשוף, ומחובר אל שלב העזיבה. לאחר מכן,
הרחיק את תאי השרות והפיקוד מרכב הנחיתה, התהפך באמצעות מנועי התמרון של תא השירות והתחבר בזהירות אל רכב הנחיתה, ושלפו החוצה. לאחר מכן, סולק שלב העזיבה בדרך־כלל אל תוך מסלול שמשי.
