אסון טקסס סיטי התרחש ב-16 באפריל1947, כאשר אונייה ועליה 2,100 טון של אמוניום חנקתיעלתה באש והתפוצצה בנמל העירטקסס סיטי במדינת טקסס שבארצות הברית. כתוצאה מההתפוצצות והתפוצצויות ושרפות נוספות שחוללה נספו לפחות 581 בני אדם ונגרם נזק כבד לנמל ולסביבתו. זהו אסון ההתפוצצות החמור ביותר בתולדות ארצות הברית ואחת ההתפוצצויות הלא-גרעיניות הגדולות בהיסטוריה.
רקע
האונייה "גראנקאן" (Grandcamp) הייתה אוניית ליברטי שנקראה במקור "בנג'מין קרטיס" (Benjamin R. Curtis). היא שירתה במלחמת העולם השנייה ולאחריה נמסרה במתנה לצרפת כדי לסייע בשיקומה. האונייה עגנה בנמל טקסס סיטי לחוף מפרץ גלווסטון כשהיא טעונה ב-2,100 טון של אמוניום חנקתי שיוצר בארצות הברית והועמס עליה בנמל. מטענה כלל גם תחמושתנשק קל, מכונות וצרורות של סיבי אגבה. האונייה הגיעה לטקסס סיטי מנמל יוסטון, שהנהלתו לא התירה להטעין בו אמוניום חנקתי על אוניות.
כ-200 מטרים מ"גראנקאן" עגנה האונייה "היי פלייר" (High Flyer), שהייתה טעונה ב-872 טון של אמוניום חנקתי ו-1,600 טון של גופרית. האמוניום החנקתי על שתי האוניות ודשן נוסף שנמצא במחסנים בנמל נועדו להובלה אל חקלאים באירופה. החומר נארז בשקינייר והוחזק בטמפרטורות שהגבירו את הפעילות הכימית שלו.
האסון
ב-16 באפריל 1947 בשעה 08:00 נראה עשן עולה מאחד ממחסני האונייה "גראנקאן". מאמצים במהלך השעה הבאה לכבות את האש לא עלו יפה. ניסיונות לכבות את האש על ידי הזרמת קיטור לבטן האונייה לא הועילו ואף גרמו להחמרת המצב. קהל סקרנים נקהל על רציפי הנמל לחזות בשרפה. עשן צהוב-כתום שפיעפע מהאונייה משך למקום עוד סקרנים. החום בבטן האונייה היה כה רב עד כי המים סביב גופה החלו לרתוח ולבעבע.
בשעה 09:12 הביאו החום והלחץ בבטן האונייה להתפוצצות האמוניום החנקתי. ההתפוצצות יצרה גל הדף אשר הורגש עד למרחק של 160 קילומטרים סביב וזרע הרס סביב מוקד ההתפוצצות. זעזוע ההתפוצצות הורגש עד למרחק של 400 קילומטרים. כנפיהם של שני מטוסים שטסו בקרבת הנמל נתלשו עקב ההדף והם התרסקו.
כמעט 5,800 טון של מתכת מגוף האונייה הועפו למרחק כרסיסים, חלקם במהירות גדולה ממהירות הקול. שני עוגנים של האונייה במשקל של 4.5 טון ושל 2 טון הושלכו למרחק של 800 מטרים ו-2,600 מטרים בהתאמה לפנים הארץ. צרורות בוערים של סיבי אגבה והריסות בוערות אחרות מהאונייה הועפו למרחק והציתו דלקות רבות במרחק של קילומטרים מהנמל, לרבות עשרות מכלי אחסון של דלק וכימיקלים. עשן שמנוני מהשרפות שפרצו כיסה את שמי העיר גלווסטון הסמוכה.
ההתפוצצות הראשונה הציתה את מטען האמוניום החנקתי שעל האונייה "היי פלייר" הסמוכה. במשך שעות התאמצו אנשי צוותה לשחרר אותה מהעוגן שלה וממכשולים אחרים סביבה, אך לשווא. 15 שעות לאחר התפוצצות "גראנקאן" התפוצצה גם "היי פלייר". ההתפוצצות הרגה לפחות שני אנשים, החריבה אונייה סמוכה והחמירה את הנזק ואת הדלקות בנמל ובסביבתו. אחד המדחפים של "היי פלייר" הועף למרחק של כקילומטר וחצי לפנים היבשה.
200 כבאים הגיעו לטקסס סיטי ממקומות שונים (אפילו מלוס אנג'לס) כדי להיאבק בדלקות שפרצו, ושבוע לאחר האסון טרם כובו כל השרפות.
נפגעים ונזקים
מכוניות הרוסות שניצבו בחניון במרחק של 400 מטרים ממוקד ההתפוצצות
מניין ההרוגים הרשמי באסון עמד על 581 איש, לרבות אנשי צוות "גראנקאן" שנותרו עליה במועד ההתפוצצות. כל אנשי מחלקת הכבאות המתנדבים של טקסס סיטי למעט אחד נספו - 28 איש. כל ארבע הכבאיות שלהם נהרסו.
לאחר האסון נמצאו 468 גופות של נספים, שאת 63 מהן לא ניתן היה לזהות. 113 אנשים נוספים הוכרזו כנעדרים. קיימת טענה שמספר ההרוגים בפועל היה גדול יותר וכלל תיירים שביקרו בעיר ותושבים בלתי רשומים. איסוף ההרוגים באסון נמשך חודש. מספר הפצועים היה למעלה מ-5,000. 1,784 מהם טופלו ב-21 בתי חולים.
כאלף מבנים בנמל ובעיר נהרסו, לרבות מספר מפעלים וכ-500 בתי מגורים. מאות בתי מגורים אחרים ניזוקו. 2,000 איש הפכו לחסרי בית. עסקים רבים נחרבו. 1,100 כלי רכב ויותר נפגעו ו-362 קרונות רכבת נהרסו. הנזק לרכוש הוערך ב-100 מיליון דולר במחירי אותו זמן.
לאחר האסון
האסון משך תשומת לב בכל חלקי ארצות הברית והצעות לעזרה ולשיקום זרמו אל העיר הפגועה. הוקמו מספר קרנות לאיסוף כספים לטיפול בנפגעים ולשיקום הנזקים. תשלומי ביטוח האש ששולמו לאחר האסון הגיעו ל-4 מיליון דולר במחירי אותו זמן.
הגורם לדלקה שפרצה על "גראנקאן" לא הוברר מעולם. ייתכן שהייתה זו סיגריה שהושלכה ברשלנות לבטן האונייה והציתה את מטענה הרגיש.
מאות תביעות לפיצויים הוגשו לבתי משפט בעקבות האסון. מקצתן הוגשו על פי חוק תביעות הנזיקין הפדרלי שנחקק ב-1946. ב-1950 פסק בית משפט פדרלי מחוזי כי שורה של סוכנויות של ממשלת ארצות הברית נהגו ברשלנות שהביאה לאסון - בקשר לייצור האמוניום החנקתי, אריזתו, הפצתו ואחסנתו ובקשר לפעולות למניעת שרפות ולכיבוי אש. ב-1952 ביטל בית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים את פסק הדין על בסיס פרשנות של חוק הנזיקין הפדרלי, ופסק הדין בערעור אושר בשנה שלאחר מכן על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית. כפיצוי חלקי חוקק הקונגרס ב-1955 חוק לפיצוי הנפגעים, ולפיו שולמו לניזוקים באסון כ-1,400 תשלומים בסכום כולל של כ-17 מיליון דולר.
