התאוריה המרכזית של אבוט היא אודות "המאבק על תחומי שיפוט" בין קבוצות מקצועניות שונות. לפי התאוריה של אבוט, המאבק בבסיסו הוא על ידע ועל הזכות לייצר תאוריות ולהעניק שירותים מקצועיים עבור בעיות אשר יש ביקוש לפתרונן בחברה. אם מקצוע מסוים משתלט על אופן הטיפול בבעיה ספציפית, הדבר בהכרח יבוא על חשבונו של מקצוע אחר.
דוגמה לכך אפשר למצוא במאבק על תחומי שיפוט בין הרפואה כמקצוע לפסיכולוגיה. לפני שהתחילה הפסיכולוגיה למסד עצמה כמקצוע, הרופאים היו אלו שהיו אחראיים על הטיפול במחלות נפש. משהחלה הפסיכולוגיה לבסס עצמה, החל מאבק בין שני מקצועות אלו כדי שהטיפול בנפש יוכלל במסגרת תחום השיפוט של הפסיכולוגיה ולא של הרפואה הכללית (כיום יש התמחות ברפואה של פסיכיאטריה).
הביקורת העיקרית כלפי אבוט מצד סוציולוגים אחרים היא שההתייחסות שלו למערכת של מקצועות היא כבלתי ניתנת לשינוי. לפי אבוט קיימת מערכת - מבנה תחומים עליו נאבקות קבוצות מקצועניות שונות. לפי אבוט, המערכת הזו היא קבועה ואינה משתנה; בעוד שבמציאות, מקצועות סופגים לתוכם תחומי אחריות ומוציאים מתוכם אחרים. או, שמתגלות טכנולוגיות חדשות ונפתחות אפשרויות לחקר תחומים חדשים. למשל, אם קיימת טכנולוגיה חדשה, מתגלה ידע חדש וכדומה, לא בהכרח ניתן יהיה לנתח מקצוע זה לפי המסגרת הקבועה של מאבק על תחומי שיפוט. משמע, מערכת הפרופסיות, משתנה בהתאם למבנה החברתי ואינה קבועה מראש.
מאוחר יותר, אבוט הסכים כי יש מקום לחקור לא רק מקצועות אלא גם ישויות מקצועיות (שעדיין לא התגבשו לכלל מקצוע) ואת גבולותיהן.
