אמיר כביר
امیرکبیر

תמונה של אמיר כביר (תאריך הצילום לא ידוע).
לידה	1807 אראכ, השושלת הקאג'ארית
נרצח	10 בינואר 1852 (בגיל 45 בערך) כאשאן, השושלת הקאג'ארית
שם מלא	מִירְזָא תָּאקִי חָ'אן פָרְאַהאנִי (میرزا تقی‌خان فراهانی)
מדינה	פרס
מפלגה	עצמאי
דת	אסלאם שיעי
בת זוג	ג'האן-ג'האן ח'אנום מלכנסה ח'אנום
שושלת פָרְאַהאנִי
כינוי אמיר כביר (הנסיך הגדול) אב כרבלא גורבאן אשפזבאשי אם פטמה ח'אנום צאצאים טאג' א-מולוכ חמדאן א-מולוכ שלושה ילדים נוספים מספר צאצאים 5
השר הראשי של פרס הקאג'ארית 12 במאי 1848 – 13 בנובמבר 1851 (3 שנים) מונרך בתקופה נאסר א-דין שאה קאג'אר → חאג' מירזא אקאסי מירזא אע'א ח'אן א-נורי ←

מִירְזָא תָּאקִי חָ'אן פָרְאַהאנִי (בפרסית: میرزا تقی‌خان فراهانی;‏ 1807 – 10 בינואר 1852), המוכר יותר בכינוי אָמִיר כַּבִּיר (בפרסית: امیرکبیر), היה מדינאי ויועץ קיסרי פרסי בתקופת השושלת הקאג'ארית אשר פעל בתקופת שלטונם של מוחמד שאה קאג'אר ובנו, נאסר א-דין שאה קאג'אר. אמיר כביר פעל להוביל לרפורמות במנהל המדינה ובמערכת הכלכלית והחברתית של ממלכת פרס לאחר שקיבל השראה מרפורמות הטנזימאט שאירעו באימפריה העות'מאנית. אמיר כביר רדף את מאמיני הבאביזם והורה על ההוצאה להורג של אבי התנועה, עלי מוחמד שיראזי, הבאב. כוחו הרב הביא לו אויבים רבים בחצר הקיסרית והוא הודח מתפקידיו והוצא להורג.

הוא נולד למשק בית עני באראכ. אביו, כרבלא מוחמד, היה טבח של היועץ הראשי לעבאס מירזא, יורשו המיועד של פתח עלי שאה קאג'אר. מירזא תאקי ח'אן סייע לראשונה לאביו בביצוע חובות ביתיות בביתו של היועץ הקיסרי מירזא בוזורג, שראה בו סימנים של כישרון יוצא דופן והביא אותו ללמוד עם ילדיו שלו. לאחר שלמד קריאה, כתיבה ומעט מתמטיקה, מונה אמיר כביר, עדיין מתבגר, על ידי מירזא בוזורג לפקח על האורוות שלו, תפקיד שביצע ביעילות מופתית. מירזא בוזורג נפטר בשנת 1822 והוחלף בתפקיד היועץ לנסיך הכתר על ידי בנו, מירזא אבו א-קאסם. תחת חסותו נכנס אמיר כביר לשירות הממשלתי, והתמנה לראשונה לתפקיד "הרשם הצבאי" של עיר בצפון מערב האימפריה לגיוס אזרחים לשורות הצבא המוצב באזרבייג'ן. בשנת 1835 הועלה בתפקיד והיה אחראי לפיקוח על כספי צבא אזרבייג'ן; כעבור מספר שנים הוא מונה לאחראי על ההפרשות, המימון והארגון של אותם כוחות.

אמיר כביר השתתף בשלוש משלחות זרות שהועברו מהעיר תבריז. הראשונה שבהן הייתה משימתו של עבאס מירזא בשנים 1829–1830 לסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, שמטרתה העיקרית הייתה להציע התנצלויות רשמיות על מותו של אלכסנדר גריבוידוב, שגרירות רוסיה בטהראן, בטבח בשגרירות רוסיה בטהראן. אמיר כביר פעל כסופר באותו הזמן ובמהלך עשרת החודשים שבילתה המשלחת בטיפליס, מוסקבה וסנקט פטרבורג, הייתה לו ההזדמנות לבקר בבתי ספר ציבוריים, פרטיים, טכניים וצבאיים, בחוות רוסיות, בית חרושת לכרכרות, בית חרושת לזכוכית, מצפה כוכבים, בנקים, לשכות מסחר, תיאטראות רבות ומשרדים ואגפים שונים של הביורוקרטיה בממשל הרוסי. בשנת 1837 הוא יצא במשלחת הדיפלומטית השנייה כאשר ליווה את נאסר א-דין מירזא, אז נסיך הכתר (בנו של מוחמד שאה קאג'אר), במסע לארבאן; שם פגש הנסיך את ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה ואז סייר במחוזות רוסיה בצפון הקווקז. המסע היה קצר, וחסר חשיבות לקריירה של אמיר כביר לאחר מכן.

משמעותיים יותר היו כמעט ארבע השנים שהוא בילה בארזורום, האימפריה העות'מאנית, והשתתף בעבודה של ועדה להסדיר את תחום הגבול העות'מאני-פרסי וליישב מחלוקות מסוימות אחרות בין שתי המדינות. נראה שהוא היה החבר הכי חזק בצוות המשא ומתן האיראני, והתנגד חריפות לניסיונות להדיר את ח'וראמשהר מהריבונות האיראנית ולגרום לאיראן לשלם פיצוי על פלישותיה הצבאיות לאזור סולימאניה בכורדיסטן העיראקית של ימינו. בכך הוא פעל כמעט ללא תלות בשלטון המרכזי בטהראן, שלא רק שלא הצליח לגבש מדיניות עקבית מול העות'מאנים אלא גם התנגד לרוב יוזמותיו של אמיר כביר. אף על פי שנחתמה צורה של אמנה בין איראן למדינה העות'מאנית, הגבולות עדיין לא תוארו כאשר פרצה מעין מלחמה קרה בין רוסיה ובריטניה (ראו המשחק הגדול) והמתווכים הבריטים והרוסים מצאו עצמם במלחמה ונסוגו מהמעורבות בוועדה. עם זאת, אמיר כביר רכש ידע ממקור ראשון על נוהלי הדיפלומטיה הבינלאומית ועל המטרות והמדיניות של האימפריה הבריטית והרוסית ביחס לאיראן. הדבר עזר לו בפיתוח המדיניות המובהקת שלו כלפי שתי המעצמות בתפקידי מפתח מאוחרים יותר שבהם פעל. יתר על כן, שנותיו בארזורום היו במקביל לתקופת הרפורמות הצבאיות והמנהליות העות'מאניות המכונה טנזימאט. מודעות מסוימת לחשיבותן של רפורמות אלה הגיעה לאמיר כביר בארזורום והעניקה לו השראה רבה לרפורמות שהוא היה עתיד להביא על ארצו, בין לבין קיבל השראה לביטול ההשפעה הפקידותית על ענייני המדינה.

אמיר כביר חזר לתבריז בשנת 1847. שנה לאחר מכן, תוך שמירת תפקידו ותוארו הרשמי, מונה אמיר כביר למורה הראשי של נסיך הכתר נאסר א-דין, שהיה עדיין רק בן חמש עשרה. זמן קצר לאחר מכן, בספטמבר, 1848, מת מוחמד שאה קאג'אר, ונאסר א-דין נאלץ לנוע לטהראן, להסדיר את סמכותו ולקחת את כס המלוכה. אמיר כביר הסדיר את הקשיים הכלכליים במסע השאה הצעיר לבירה טהראן. השאה הצעיר בטח רבות באמיר כביר ומינה אותו למפקד הצבא הפרסי כולו. לאחר שהגיע לטהראן, הוא מינה אותו גם לשר ראשי (מקביל בסמכויותיו לתפקיד ראש ממשלת איראן שנוצר מאוחר יותר). עקב גילו הצעיר של השאה החדש, אמיר כביר פעל בפועל בראשות עוצרות והיה לשליטה של ממלכת פרס הקאג'ארית. מינויו לשר הראשי עורר טינה אצל יועצים שונים בחצר הקיסרית שראו עצמם ראויים יותר לתפקיד. כמוהם, גם המלכה האם, מאלכ ג'האן ח'אנום, לא בטחה לגמרי בשאיפותיו של אמיר כביר. התככים של יריביו הביאו למרד של פלוגה של חיילים אזרים שנאסרו בטהראן, בדרישה לסלק את אמיר כביר ולהוציאו להורג; הודות לכושר המנהל של אמיר כביר, המרד נגדו כשל והופל ביד ברזל והוא עצמו חזר למנהל המדינה.

אי סדר חמור יותר שרר במספר ערים מחוזיות, בעיקר במשהד. לקראת סוף תקופת שלטונו של מוחמד שאה, המדינאי שמס מירזא מונה למושל ח'וראסאן, אך הוא מצא את סמכותו שנויה במחלוקת בעיני מספר שבטים עצמאיים שהתמרדו נגדו ונגד הממשל הריכוזי בכלל. שמס מירזא ברח לנוכח המרד ממשהד להראת. אמיר כביר שלח שני חילות נגד מנהיג המורדים סאסאן ח'אן, והשני שבהם, בפיקודו של סולאן מורד מירזא, הביס את הכוחות המורדים וכבש בחזרה את משהד. אמיר כביר הוציא את מנהיגי המרד להורג מאוחר יותר ב-1850 באשמת אי הקשבה לדרישות הממשל המייצג של הממשל המדיני. משימה נוספת שעמדה מול אמיר כביר בראשית ימיו בכוח הייתה דיכוי התקוממויות של הבאבים אשר חפפו את תקופת מעבר השלטון בין מוחמד שאה לנאסר א-דין שאה קאג'אר. תנועות של מרד הובלו במאזנדראן על ידי סדרת מטיפים דתיים שתמכו בעלי מוחמד שיראזי, הבאב. לאחר סדרת קרבות עקובים מדם בשנת 1848 הובסו שלוש תנועות המורדים ומנהיגיהן הוצאו להורג. במטרה למנוע מרידות עתידיות, אמיר כביר הורה על הוצאתו להורג של הבאב עצמו בתבריז ב-8 ביולי 1850. סביר להניח כי המניעים שלו היו פוליטיים בלבד, וכי הוא פעל למען שמירת המדינה, ולא השיעה.

עם הקמת הסדר מחדש במחוזות, פנה אמיר כביר למגוון רחב של רפורמות מנהליות, תרבותיות וכלכליות שהיו ההישג העיקרי של תקופת שלטונו הקצרה. מול אוצר מדיני ריק עם הגעתו לטהראן, הוא התחיל לראשונה לאזן את תקציב המדינה על ידי ניסיון להגדיל את מקורות ההכנסה ולהקטין את הוצאות המדינה. כדי לסייע לו במשימה, הוא הקים ועדה תקציבית שהעריכה את המחסור בתקציב במיליון טומאנים. אמיר כביר החליט על כן להפחית באופן דרסטי את משכורות הפועלים בשירות המדינה, לעיתים קרובות במחצית, ולבטל מספר רב של קצבאות ששולמו לגמלאים שעשו מעט מבחינה מנהלית. מדד זה הגביר את חוסר הפופולריות שלו בקרב דמויות משפיעות רבות בחצר הקיסרית ובכך תרם להחרפת היחס אליו. במקביל הוא שאף לגבות מיסים באיחור ממושלים מחוזיים וראשי שבטים על ידי שליחת פקידים וגבייה עצמאית לכל מחוז במדינה. גביית המכס, שהועברה בעבר ליחידים, הוטלה כעת על אחריותה הישירה של השלטון המרכזי, והדיג בים הכספי, מקור הכנסה חשוב, הוחזר מידי מונופול של חברה רוסית ונמסר לרשויות הפרסיות. ניהול אדמות בחסות האצולה נבדק, וההכנסות היו בפיקוח הדוק יותר מבעבר. הפוריות וכמות הייצור הפכו לפרמטרים של המס על אדמות חקלאיות ולא שטחן מבחינת גודל. צעדים שונים אלה לעידוד החקלאות והתעשייה הועילו גם לאוצר בכך שהעלו את רמת השגשוג הלאומי ומכאן המס.

רפורמות מוקדמות אחרות של אמיר כביר התייחסו לענייני הצבא בהם צבר ניסיון רב בעת שהייתו באזרבייג'ן. בהקפדה על הימנעות מגידול בהשפעה הבריטית או הרוסית, הוא העסיק מדריכים צבאיים מממלכת סרדיניה והאימפריה האוסטרית בהמשך למאמציו של עבאס מירזא להקמת צבא מאובזר וממושמע השווה בערכו לצבאות אירופה. הגיוס הצבאי התבסס על הערכת ההכנסות בכל כפר, מחוז או אזור שבטי; מספר החיילים בשורות הצבא הוגדל לכמעט 140,000, מגויסים משבטים מבודדים הוכשרו בטכניקות של לוחמה מודרנית, ולראשונה הוקמו חטיבות נפרדות של כוחות נוצרים מהאשורים של אורמיה ומהארמנים מג'ולפה. על מנת להפחית את תלותה של איראן בבריטניה ורוסיה מבחינת סחר בנשק, הקים אמיר כביר מפעלי חימוש בטהראן, ח'וראסאן, אזרבייג'ן, פארס ואספהאן, וכן בית יציקה של תותחים בטהראן. הוא גם הקים מבצרים באזורי גבול ובנקודות אסטרטגיות מסוימות במדינה. לבסוף, הכספים של הצבא הונחו על בסיס תקין וסדיר, והגבייה השרירותית של אספקה מהאוכלוסייה האזרחית נאסרה.

בדאגתו המקיפה לחיזוק איראן, הראה אמיר כביר עניין רב יותר בעבודות ציבוריות ובכלכלה מפועלם של כל השליטים הפרסיים מאז עבאס הראשון. הוא הורה לבנות שוק חדש בטהראן ופיתח את השלמת תשתית התעלה מחופי הים הכספי לטהראן שהגדילה את אספקת המים של הבירה. שתיים מהכיכרות המרכזיות, בטהראן נבנו בהוראת אמיר כביר. בערי הבירה המחוזיות היו עדים לעלייתם של בניינים חשובים: מצודה בשיראז, מרכז מסחרי חדש באספהאן ועוד. מפעלים הוקמו בחסות ממלכתית לייצור פריטים מגוונים כמו כרכרות, תנורים, קרמיקה, משי ועוד. בעלי מיומנות במלאכה נשלחו למוסקבה ולסנקט פטרבורג ללמוד טכניקות תעשייתיות שונות, ואחרים לקונסטנטינופול כדי ללמוד אריגת משי. המכסים הועלו כדי להרתיע יבואנים של סחורות זרות ולקידום תוצרי התעשיות שזה עתה נוסדו. נעשו מאמצים למנוע את ייצוא הזהב והכסף מפרס, וצו שניתן בשנת 1851 קבע כי כל גוף (פרטי או חברה גדולה) פרס רשאי לעסוק בחופשיות בכריית מינרלים ואבנים יקרות רק לאחר שקיבל את אישור הממשלה, וכי פעולותיו יהיו פטורות ממס בחמש השנים הראשונות. מספר מסוים של גאולוגים זרים גויסו גם הם כדי לסייע במיצוי העושר המינרלי של פרס.

עניין מעניין במיוחד הוא הדאגה שהפגין אמיר כביר להתפתחות הכלכלית של ח'וזסתאן, שזוהה על ידו כאזור בעל חשיבות אסטרטגית אדירה לפרס וזאת בהתחשב במיקומו בראש המפרץ הפרסי, ובנוסף לשגשוג פוטנציאלי שכן היה זה המחוז היחיד ממערב להרי זגרוס והיה פורה במיוחד ביחס למחוזות אחרים בכל הנוגע לפיתוח חקלאי ובאספקת משאבים כגון מים. הוא הציג את נטיעת קני הסוכר למחוז, בנה את סכר נארי על נהר קארה וגשר בשוסטאר, והניח תוכניות לפיתוח העיר ח'וראמשהר. הוא גם נקט בצעדים לקידום נטיעת כותנה שיובאה מארצות הברית ליד טהראן וימת אורמיה. בין הצעדים השונים שחוקק אמיר כביר היה יסודו של דאר אל-פונון בטהראן, האוניברסיטה הראשונה באיראן, מבין החשובים ביותר. מטרתו הראשונית של המוסד הייתה להכשיר קצינים ועובדי מדינה להמשיך במדיניות הרפורמות אשר החל אמיר כביר, אך כמוסד החינוכי הראשון שהעניק הוראה בלמידה מודרנית, הייתה לו השפעה רחבה בהרבה. בין המקצועות שנלמדו היו רפואה, כירורגיה, פרמקולוגיה, היסטוריה, מתמטיקה, גאולוגיה ומדעי הטבע. המדריכים היו לרוב אוסטרים, שגויסו בווינה על ידי דאוד ח'אן, פקיד פרסי ממוצא אשורי שהתוודע לאמיר כביר עוד במהלך ועדת הגבול העות'מאנית-פרסית. עד שהמדריכים הגיעו לטהראן בנובמבר 1851, נפל אמיר כביר מהשלטון. נאסר א-דין שאה שימר את המוסד אשר הפך לבעל חשיבות ממושכת לטווח הארוך.

הקריירה הפורייה של אמיר כביר הגיעה לסיומה הפתאומי ב-16 בנובמבר 1851, כאשר נאסר א-דין שאה פיטר אותו מתפקיד השר הראשי. כעבור חמישה ימים נשללו ממנו כל שאר התארים והתפקידים שאחז בהם. רוב המהלכים להפלתו מהשלטון אורגנו עוד קודם לכן מזה זמן רב בידי מתנגדיו בקרב ההנהגה באופוזיציה בחצר הקיסרית. נפילתו הסופית הגיעה כאשר כוחות אלו באופוזיציה הצליחו לשכנע את השאה לפעול לצדם ולתמוך בהם. לאורך כל כהונתו היה בתככים מתמשכים עם שתי דמויות מפתח בחצר הקיסרית, היועץ הקיסרי סאקה ח'אן נורי והמלכה האם של השאה נאסר א-דין. לא ידוע במדויק מה הביא את השאה לפטר את אמיר כביר מתפקידיו אך נראה כי סאקה ח'אן ואמו של השאה שכנעו אותו כי אמיר כביר מתכנן להדיחו ולעלות על כס המלוכה בעצמו. השאה הצעיר אולי נטה להאמין להאשמות אלה בגלל יהירות מסוימת וזלזול בקריירה של אמיר כביר מאז תחילת דרכו הממשלתית בתבריז. אמיר כביר נשלח למאסר, הוא עונה ומאוחר יותר הוצא להורג בהוראת מתנגדיו.

אמיר כביר התעניין בטובם של המיעוטים שאינם מוסלמים בממלכה הפרסית, בעיקר כדי לקדם את רצונו לחזק את המדינה דרך השגת התמיכה של אותם מיעוטים. בעודו בארזורום נודע לו על האופן שבעזרתו המעצמות האירופיות התערבו בעניינים מדיניות הפנים של העות'מאנים בתואנת "הגנה" על המיעוטים הנוצרים, והיו עדויות לכך שבריטניה, רוסיה הקיסרית והרפובליקה הצרפתית השנייה קיוו להטבות דומות מצד האשורים והארמנים של פרס. לכן הוא ביטל את כל החוקים המפלים מיעוטים בשביל למנוע מצב של "הגנה" מידי מעצמה חיצונית. הוא פטר את אנשי הדת מכל העדות ממיסוי יתר (הג'יזיה), ונתן תמיכה חומרית לבתי ספר נוצריים באזרבייג'ן ובאספהאן. בנוסף, הוא ביסס קשר הדוק עם הזורואסטרים של יזד, ונתן פקודות קפדניות למושל העיר כי הם לא יתעללו בהם או יחילו עליהם מיסים שרירותיים. הוא גם אסר על ניסיונות שנעשו להמיר בכוח את הקהילות לאסלאם. לאחר הפלת אמיר כביר מכוחו, נאסר א-דין שאה קאג'אר הכריז כי בכוונתו להשליט את חסותו על כל נתיניו ללא הבדלה. נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני, חיבר ספר אודות חייו של אמיר כביר תחת התואר "גיבור המאבק באימפריאליזם". בתו של אמיר כביר, טאג' א-מולוכ, התחתנה מאוחר יותר עם השאה נאסר א-דין.

• מוחמד שאה קאג'אר
• המשחק הגדול
• השושלת הקאג'ארית
• נאסר א-דין שאה קאג'אר
• טנזימאט
• סכר אמיר כביר

מדיה וקבצים בנושא אמיר כביר בוויקישיתוף

• אמיר כביר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אמיר כביר, באתר Geni (באנגלית)
• אמיר כביר, באתר אנציקלופדיה איראניקה (באנגלית)