אמאנואלה החל קריירה צבאית והוצב לפקד על מוצב הרגלים בבירה, קאבול. בשנת 1919, אביו האמיר נרצח בידי כוחות מהפכנים שקראו להפוך את דודו של אמאנואלה, נאסר-אללה ח'אן, לאמיר אפגניסטן. שליטתו של אמאנואלה על הבירה תרמה ללגיטימציה של שלטונו מצדם של הבריטים בניו דלהי ובתוך זמן קצר, בתמיכת הצבא, הוציא אמאנואלה לפועל הפיכה נגד דודו והפך עצמו לאמיר האפגני.
לאחר שהבטיח את שלטונו בטקס הכתרה רשמי שנערך ב-13 באפריל, אמאנואלה, בהשראת פלגים מחצר המלוכה שלו, הכריז על מלחמת קודש נגד הבריטים בהודו במטרה להשיג את עצמאותה המלאה של אפגניסטן ולהכניס את הכוחות השבטיים המסורתיים לתוך המאבק. האימפריה הבריטית הייתה מוחלשת לאחר אירועי מלחמת העולם הראשונה ויתרה מזאת הייתה מרוכזת כמו רוב מדינות ההסכמה, למלחמת האזרחים ברוסיה, שם החלה התערבות צבאית בשביל למנוע את עליית הבולשביקים ברוסיה.
עם קבלת העצמאות, פנה אמנאללה למודרניזציה פנימית. הוא חנך סדרה מקיפה של רפורמות משפטיות, חברתיות, כלכליות, צבאיות ופוליטיות; הוא נחשב לאחד מבין השליטים המוסלמים שקראו למודרניזציה, ביחד עם רזא שאה פהלווי ומוסטפא כמאל אטאטורק. ניתן לחלק בערך את צעדי החקיקה והביצוע של אמאנואלה לשלושה שלבים.
(1919–1923) הקמת מערכת משפטית סמי-מערבית וכתיבת החוקה הראשונה של המדינה.
(1924–1926) עסק בעיקר ברפורמות צבאיות וביצועיות.
(1928–1929) הדגיש שינויים חברתיים ודתיים כגון חינוך שווה לבנים ובנות.
הרפורמות כללו את הנושאים הבאים: הצבא אורגן מחדש, כאשר השירות הצבאי מבוסס כעת על גילאים. סטנדרטים חינוכיים הוטלו על הממסד הדתי שקשריו עם הממשל נחתכו. בוטלו מוסדות שבטיים, בוטל מכס פנימי ותשלום מיסים במזומן הוסדר. התקציב המדיני הראשון של אפגניסטן נערך, נוסדו תעשיות החלפת יבוא, והחקלאות קודמה באמצעות תמריצי מס ורפורמה בקרקע. רפורמות חברתיות נחנכו – על ידי חקיקה, שכנוע, תעמולה או קריאה מלכותית. נשים עודדו להסתובב בפומבי ללא חג'אב ולהשתתף בחיים הציבוריים; פוליגמיה נאסרה, ואילו העבדות הפכה אסורה לפי חוק. קמפיין קפדני נגד שחיתות החל דרכו. חינוך חילוני של הדור הצעיר קיבל עדיפות עליונה; אמאנואלה עצמו למד מספר שפות בחייו. תוכניות העבודות הציבוריות כללו תשתיות להקמת כבישים, גשרים ומבני ציבור רבים; הוקם בית האופרה הראשון (והיחיד) באפגניסטן ורכבת קטנה המקשרת בין קאבול למושב הרשות המחוקקת החדש בדאר אל-אמאן.
שאה אפגניסטן
עם הסדר החוקה והדין המשפטי אפגניסטן הפכה למונרכיה חוקתית ועל כן תוארו של אמאנואלה הפך מאמיר לשאה בשביל להאדיר את יוקרתו וחזק את מעמדו הבינלאומי. תוארו המלכותי המלא של אמאנואלה היה ”שָׁאָה (מֶלֶךְ) מַמְלֶכֶת אַפְגָנִיסְטָן וְרִבּוֹנוּתָהּ הַנִּתֶּנֶת בְּיָדִי הָאֵל.” תואר זה נותר ונישא בידי יורשיו והמלכים הבאים עד לשנת 1973, כאשר מוחמד דאוד ח'אן ביצע הפיכה וסיים את השלטון המלוכני.
יחסי חוץ
בענייני חוץ, אמנואלה זכה להכרה דיפלומטית באפגניסטן כמדינה ריבונית מרוב המעצמות הגדולות בין השנים 1921 ל-1923 (ארצות הברית, בגלל ההשפעה הבריטית והיעדר אינטרסים מסחריים או תרבותיים שם, לא הכירה רשמית באפגניסטן עד 21 באוגוסט 1934; שגרירות לא נפתחה בקאבול עד יוני 1942). היחסים עם איראן היו ידידותיים לפי שם אך מרוחקים לרוב וכמעט ולא התרחש מסחר. היחסים עם ברית המועצות היו לבביים בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, כאשר הבולשביקים תפסו סמכות על האזורים המוסלמים באימפריה הרוסית לשעבר; אך ברגע שהם סיימו את האוטונומיה של בוכרה, אמנואלה היה מאוכזב מהיחס למוסלמים והיחסים התקררו. בהודו הבריטית פקידים התקשו לקבל את עצמאותה המוחלטת של אפגניסטן, ואילו האפגנים התרעמו בצורה מרה על עמדות פטרוניות של בריטניה.
נפילת השלטון
שלטונו של אמנואלה הניב תוצאות מעורבות. כלכלת המדינה שברה שיאים, מה שאיפשר לאפגניסטן לשלם עבור תוכניות הפיתוח שלה וטכנאים זרים. מרבית הרפורמות בחינוך התקבלו בשמחה, במיוחד על ידי הצעירים. הרפורמות בצבא, שבוצעו בתמיכת משלחת של הכוחות המזוינים של טורקיה, הביאו קצינים שאפתנים לנקודות מפתח, מה שהביא את אמנואלה לבצע טיהור פוליטי בצבאו. ההתנגדות הדתית והשבטית התרכזה באותם מאפיינים של תוכניות המודרניזציה אשר בלמו את הפריבילגיות הכספיות והחברתיות של נושאי תפקיד המולא והח'אנים, פעולה אשר איימה על האוטונומיה השבטית. בשנת 1924 פתחו כוחות שבטיים רבים במרד ח'וסת מדרום-מזרח המדינה, הטיהור הצבאי של אמאנואלה פגע קשות בהנהגה הצבאית והצבא התקשה להפיל את המרד. בשנים 1927–1928 לאחר סיור במזרח התיכון ובאירופה, חזרו הוא והמלכה משוכנעים עוד יותר בצורך במודרניזציה מהירה. בסוף שנת 1928 הודיע על תוכנית רפורמה מורחבת מאוד, אך זו הופרעה בתחילת 1929 על ידי מרד שבטי גדול אחר שכלל כוחות פשטונים וטג'יקים יחדיו. מרד זה הפך בסופו של דבר למלחמת האזרחים האפגנית הראשונה שהפילה את משטרו של אמאנואלה.