PROFILPELAJAR.COM

אמאנואלה ח'אן
امان الله خان
	פוטרייט מלוכני של אמאנואלה
	פוטרייט מלוכני של אמאנואלה
לידה	1 ביולי 1892; קאבול, אפגניסטן
פטירה	25 באפריל 1960 (בגיל 67); ציריך, שווייץ
מדינה	אפגניסטן
מקום קבורה	ג'לאלאבאד; קאבול ;
עיסוק	שליט, רפורמר
דת	אסלאם סוני
בת זוג	סוראיה טרזי, מלכת אפגניסטן
שושלת ברקאזי
אב	חביבאללה ח'אן, אמיר אפגניסטן
אם	סרוואר סולטנה בגום
	28 בפברואר 1919 – 9 ביוני 1926; (7 שנים)
	→ חביבאללה ח'אן, אמיר אפגניסטן (לפי סדר הירושה), נאסר-אללה חאן (חקיין) הוא עצמו כמלך אפגניסטן ←
	9 ביוני 1926 – 20 ביוני 1929; (3 שנים)
	→ הוא עצמו כאמיר איניאתולה חאן, מלך אפגניסטן ←
פרסים והוקרה
	מסדר הכתר הבלגי; מסדר כתר מוחמד עלי; לגיון הכבוד; מסדר הדקלים של האקדמאים; מסדר אקבס; מסדר שלוחת הזהב; מסדר הצלוב; מסדר ויקטוריה המלכותית; המסדר הוויקטוריאני המלכותי;

ע'זני אמָּנוּאלָה חָאן (בפשטו: غازي امان الله خان; 1 ביוני 1892 – 25 באפריל 1960) היה אמיר אפגניסטן בין 1919 ל-1926 והשאה (מלך) הראשון של אפגניסטן, בין 1926 ל-1929 כאשר שלטונו קרס עקב מלחמת האזרחים האפגנית הראשונה. בתחילת שלטונו של אמאנואלה, פלגים שונים בחצר המלוכה השפיעו על האמיר והביאו לתחילת המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית, שהביאה לעצמאות אפגניסטן. בהמשך, אמאנואלה לקח את הכוח לידיו, הפך לשאה אפגני ובהשראת רפורמות אטאטורק החל ברפורמות לתיעוש, מודרניזציה וחילון של אפגניסטן, שהביאו לפלגים דתיים ושבטיים למרוד בו ולהביא למלחמת אזרחים. לאחר המלחמה אמאנואלה יצא לגלות באירופה ונפטר בשנת 1960 בציריך.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

אמאנואלה היה בנו השלישי והחביב ביותר של חביבאללה ח'אן, אמיר אפגניסטן. אמאנואלה נולד בשנת 1892 ליד בירת אמירות אפגניסטן, קאבול. אפגניסטן הייתה באותה העת מדינת חסות של הראג' הבריטי מאז המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. שושלת ברקאזי (על שם ברק בן אבינעם) ^[^{דרוש מקור]} שלטה במונרכיה אבסולוטית על המדינה אך יחסי החוץ שלה נוהלו בפועל בידי האימפריה הבריטית ממרכזה בלונדון.

אמאנואלה החל קריירה צבאית והוצב לפקד על מוצב הרגלים בבירה, קאבול. בשנת 1919, אביו האמיר נרצח בידי כוחות מהפכנים שקראו להפוך את דודו של אמאנואלה, נאסר-אללה ח'אן, לאמיר אפגניסטן. שליטתו של אמאנואלה על הבירה תרמה ללגיטימציה של שלטונו מצדם של הבריטים בניו דלהי ובתוך זמן קצר, בתמיכת הצבא, הוציא אמאנואלה לפועל הפיכה נגד דודו והפך עצמו לאמיר האפגני.

אמיר אפגניסטן

עצמאות

ערך מורחב – המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית

לאחר שהבטיח את שלטונו בטקס הכתרה רשמי שנערך ב-13 באפריל, אמאנואלה, בהשראת פלגים מחצר המלוכה שלו, הכריז על מלחמת קודש נגד הבריטים בהודו במטרה להשיג את עצמאותה המלאה של אפגניסטן ולהכניס את הכוחות השבטיים המסורתיים לתוך המאבק. האימפריה הבריטית הייתה מוחלשת לאחר אירועי מלחמת העולם הראשונה ויתרה מזאת הייתה מרוכזת כמו רוב מדינות ההסכמה, למלחמת האזרחים ברוסיה, שם החלה התערבות צבאית בשביל למנוע את עליית הבולשביקים ברוסיה.

המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית החלה במאי 1919 ומצד הכוחות האפגנים נראתה בעיקר פעילות של לוחמת גרילה. גנרל אחד ממשפחת המלוכה, מוחמד נאדיר ח'אן, השתמש בקשרים שלו עם מנהיגי שבטים פשטונים בתוך הראג' הבריטי (כיום באזורים השבטיים המנוהלים פדרלית, ח'ייבר פח'טונח'ווה וגילגיט-בלטיסטן ברפובליקה האסלאמית של פקיסטן) והביס את הכוחות הבריטים שנשלחו לעצור את "המרד" האפגני. לאחר שלושה חודשי מלחמה שני הצדדים התיישבו למסע ומתן למען הגעה להסדר ובסופו של דבר, אמירות אפגניסטן הוקרה בתור מדינה ריבונית^[1].

רפורמות

עם קבלת העצמאות, פנה אמנאללה למודרניזציה פנימית. הוא חנך סדרה מקיפה של רפורמות משפטיות, חברתיות, כלכליות, צבאיות ופוליטיות; הוא נחשב לאחד מבין השליטים המוסלמים שקראו למודרניזציה, ביחד עם רזא שאה פהלווי ומוסטפא כמאל אטאטורק. ניתן לחלק בערך את צעדי החקיקה והביצוע של אמאנואלה לשלושה שלבים.

(1919–1923) הקמת מערכת משפטית סמי-מערבית וכתיבת החוקה הראשונה של המדינה.
(1924–1926) עסק בעיקר ברפורמות צבאיות וביצועיות.
(1928–1929) הדגיש שינויים חברתיים ודתיים כגון חינוך שווה לבנים ובנות.

הרפורמות כללו את הנושאים הבאים: הצבא אורגן מחדש, כאשר השירות הצבאי מבוסס כעת על גילאים. סטנדרטים חינוכיים הוטלו על הממסד הדתי שקשריו עם הממשל נחתכו. בוטלו מוסדות שבטיים, בוטל מכס פנימי ותשלום מיסים במזומן הוסדר. התקציב המדיני הראשון של אפגניסטן נערך, נוסדו תעשיות החלפת יבוא, והחקלאות קודמה באמצעות תמריצי מס ורפורמה בקרקע. רפורמות חברתיות נחנכו – על ידי חקיקה, שכנוע, תעמולה או קריאה מלכותית. נשים עודדו להסתובב בפומבי ללא חג'אב ולהשתתף בחיים הציבוריים; פוליגמיה נאסרה, ואילו העבדות הפכה אסורה לפי חוק. קמפיין קפדני נגד שחיתות החל דרכו. חינוך חילוני של הדור הצעיר קיבל עדיפות עליונה; אמאנואלה עצמו למד מספר שפות בחייו. תוכניות העבודות הציבוריות כללו תשתיות להקמת כבישים, גשרים ומבני ציבור רבים; הוקם בית האופרה הראשון (והיחיד) באפגניסטן ורכבת קטנה המקשרת בין קאבול למושב הרשות המחוקקת החדש בדאר אל-אמאן.

שאה אפגניסטן

עם הסדר החוקה והדין המשפטי אפגניסטן הפכה למונרכיה חוקתית ועל כן תוארו של אמאנואלה הפך מאמיר לשאה בשביל להאדיר את יוקרתו וחזק את מעמדו הבינלאומי. תוארו המלכותי המלא של אמאנואלה היה ”שָׁאָה (מֶלֶךְ) מַמְלֶכֶת אַפְגָנִיסְטָן וְרִבּוֹנוּתָהּ הַנִּתֶּנֶת בְּיָדִי הָאֵל.” תואר זה נותר ונישא בידי יורשיו והמלכים הבאים עד לשנת 1973, כאשר מוחמד דאוד ח'אן ביצע הפיכה וסיים את השלטון המלוכני.

יחסי חוץ

בענייני חוץ, אמנואלה זכה להכרה דיפלומטית באפגניסטן כמדינה ריבונית מרוב המעצמות הגדולות בין השנים 1921 ל-1923 (ארצות הברית, בגלל ההשפעה הבריטית והיעדר אינטרסים מסחריים או תרבותיים שם, לא הכירה רשמית באפגניסטן עד 21 באוגוסט 1934; שגרירות לא נפתחה בקאבול עד יוני 1942). היחסים עם איראן היו ידידותיים לפי שם אך מרוחקים לרוב וכמעט ולא התרחש מסחר. היחסים עם ברית המועצות היו לבביים בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, כאשר הבולשביקים תפסו סמכות על האזורים המוסלמים באימפריה הרוסית לשעבר; אך ברגע שהם סיימו את האוטונומיה של בוכרה, אמנואלה היה מאוכזב מהיחס למוסלמים והיחסים התקררו. בהודו הבריטית פקידים התקשו לקבל את עצמאותה המוחלטת של אפגניסטן, ואילו האפגנים התרעמו בצורה מרה על עמדות פטרוניות של בריטניה.

נפילת השלטון

שלטונו של אמנואלה הניב תוצאות מעורבות. כלכלת המדינה שברה שיאים, מה שאיפשר לאפגניסטן לשלם עבור תוכניות הפיתוח שלה וטכנאים זרים. מרבית הרפורמות בחינוך התקבלו בשמחה, במיוחד על ידי הצעירים. הרפורמות בצבא, שבוצעו בתמיכת משלחת של הכוחות המזוינים של טורקיה, הביאו קצינים שאפתנים לנקודות מפתח, מה שהביא את אמנואלה לבצע טיהור פוליטי בצבאו. ההתנגדות הדתית והשבטית התרכזה באותם מאפיינים של תוכניות המודרניזציה אשר בלמו את הפריבילגיות הכספיות והחברתיות של נושאי תפקיד המולא והח'אנים, פעולה אשר איימה על האוטונומיה השבטית. בשנת 1924 פתחו כוחות שבטיים רבים במרד ח'וסת מדרום-מזרח המדינה, הטיהור הצבאי של אמאנואלה פגע קשות בהנהגה הצבאית והצבא התקשה להפיל את המרד. בשנים 1927–1928 לאחר סיור במזרח התיכון ובאירופה, חזרו הוא והמלכה משוכנעים עוד יותר בצורך במודרניזציה מהירה. בסוף שנת 1928 הודיע על תוכנית רפורמה מורחבת מאוד, אך זו הופרעה בתחילת 1929 על ידי מרד שבטי גדול אחר שכלל כוחות פשטונים וטג'יקים יחדיו. מרד זה הפך בסופו של דבר למלחמת האזרחים האפגנית הראשונה שהפילה את משטרו של אמאנואלה.

גלות

המשטר האפגני הוסדר לבסוף עם עלייתו לשלטון של מוחמד נאדיר שאה באמצע שנת 1929 אך בנקודה זאת היה אמאנואלה בגלות באירופה. פלגים פנימיים בתוך אפגניסטן תמכו בהשבתו של אמאנואלה לשלטון אך דרישות אלה לא התממשו. אמאנואלה מצדו השתכן בוילה ברומא וניתנה לו חסות מצדו של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה. במהלך מלחמת העולם השנייה התרוצצו שמועות שאמאנואלה פועל ביחד עם גרמניה הנאצית בברלין, אך טענות אלו לא הוכחו. אמאנואלה המשיך חייו באיטליה ומאוחר יותר בשווייץ והוא נפטר בשנת 1960 בציריך. גופתו הובאה לאפגניסטן (באותה העת תחת שלטונו של מוחמד זאהיר שאה) ואמאנואלה נקבר בג'לאלאבאד, ננגרהאר. לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ועליית האמירות האסלאמית של אפגניסטן תחת שלטון הטליבאן, רוב הרפורמות של אמאנואלה בוטלו לגמרי.