אלן ניט נולדה בשם אלן היוב בטאלין, בירת אסטוניה. במהלך חייה הספיקה לחוות רבות מהתהפוכות שטלטלו את ארצה במהלך המאה ה-20: ילדות אידילית באסטוניה החופשית, זוועות מלחמת העולם השנייה, הכיבוש הנאצי, הכיבוש הסובייטי, גירוש קרובי משפחה לסיביר, תקופת טיהורים ועריצות מחשבתית באוניברסיטה, תביעות אידאולוגיות שהתמקדו ביוצרים האסטונים אשר נדרשו להתגייס לשורות הריאליזם הסוציאליסטי ולבסוף השתחררותה של אסטוניה וצעדיה הדמוקרטיים הראשונים.
ניט החלה לפרסם את יצירתה בשנת 1960. שירי ספר הביכורים שלה, "הָאָרֶץ מְלֵאָה מְצִיאוֹת", מורים על כיווני שירתה העתידיים – בעלי דמיון, עשירים במצלול מגוון, רגישים ומדויקים, מודרניסטיים ואינטימיסטיים. ניט הואשמה בפורמליזם בעקבות פרסום ספר הביכורים. בעקבות כך, ספרה השני, מְכַיֵּר הַצִּפּוֹר, יצא כעבור עשר שנים (1970). ספרה השלישי, הַהוֹלֵךְ עַל-פְּנֵי הַמַּיִם (1977), קדם למבחר קְבִיעוּת הָעוֹלָם (1978), שכלל שירים משלושת הספרים הקודמים. אחריו התפרסמו, בין השאר, מִשְׂחַק מַרְאַת הַסְּתָו (1981) ושִׁירַת אֶבֶן הַסִּיד (1998).
אֶלֶּן נִיט תופשת מזה כשלושים שנה מקום מרכזי בשירה האסטונית: שיריה נחשבים לנכס צאן ברזל של המודרניזם האסטוני, רבים מהם הולחנו ורבים עוד יותר נמצאים בספרי לימוד. ניט היא אחת היוצרות האהובות ביותר באסטוניה, הן על ילדים והן על מבוגרים, ואסטונים רבים רואים בה מחנכת אישית שלהם, משוררת של שלושה דורות. לגילוי העולם, לשמחת החיים ולאהבת הטבע יש מקום מרכזי בשירה זו, הנרתעת מהאופטימיזם המאולץ של התקופה הסטליניסטית ומחצינה את החן שבשימוש הטהור והצלול בשפה פיוטית נקייה ממליצות ומנביבות. אחדים משירי נִיט תורגמו לעברית בידי רמי סערי וראו אור בכתב-העת שְׁבוֹ.
ניט הייתה נשואה בשנים 1949–1957 לחוקר הספרות האסטוני הלדור ניט. לשניים נולד בן משותף.
בשנת 1958 נישאה ליָאן קְרוֹס, אחד מגדולי הסופרים האסטונים במאה העשרים, ולשניים נולדו שני בנים. לניט עוד בת. בשנת 2008 נפטר יאן קרוס.
.svg){kind=logo}
