בתלמוד, אלמנת עיסה היא אישה שהתאלמנה מבעלה, ואשר יש ספק אם מותר לה להתחתן עם כהן. המשנה במסכת עדיות מביאה עדות של רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא שאלמנת עיסה מותרת לכהונה, אולם הגמרא קובעת שאין הלכה כמשנה זאת. עם זאת, הרמב"ם פוסק שלכתחילה אין להנשא לאלמנת עיסה, אבל מי שנישא לאלמנת עיסה אינו צריך לגרשה.
הכינוי "עיסה" משמש בהלכות יוחסין לציון אדם אשר יש ספק לגבי מעמדו.
המקורות במשנה ובגמרא
המשנה במסכת עדיות מביאה מחלוקת לגבי "אלמנת עיסה":
העיד רבי יהושע ורבי יהושע בן בתירה על אלמנת עיסה, שהיא כשרה לכהונה; העיסה כשרה לטמא ולטהר, לרחק ולקרב. אמר רבן גמליאל, קיבלנו את עדותכם; אבל מה נעשה וגזר רבן יוחנן בן זכאי, שלא להושיב בית דין על כך, והכוהנים שומעין לכם לרחק, אבל לא לקרב
— עדויות ח' ג'
כלומר, רבן גמליאל קבע שאף על פי שההלכה היא שאלמנת עיסה כשרה לכהונה, משום שהכהנים מקפידים ביוחסין אין לכהן לכתחילה להנשא לאלמנת עיסה[1].
הגמרא מביאה את דינה של אלמנת עיסה פעמיים, פעם בקידושין[2] בו קובע רב חסדא לגבי מחלוקת בסוגיה שם שכל הצדדים באותה מחלוקת "מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה".
במסכת כתובות[3] נחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע בקשר לדינה של אשה שזנתה עם אדם וטוענת שהאדם כשר ועל כן היא או עוברה אינן פסולות להנשא לכהונה. רבן גמליאל אומר שמאמינים לה ורבי יהושע טוען שלא ניתן להאמין לה עד שתביא ראייה שמדובר באדם כשר. הגמרא משווה מחלוקת זאת למחלוקת במסכת עדויות על אלמנת עיסה[4] וטוענת שיש סתירה בין דעתו של רבי יהושע בשני המקומות וכן שיש סתירה בין דעתו של רבן גמליאל בשני המקומות. הגמרא מיישבת שרבי יהושע מכשיר את אלמנת עיסה מפני שיש בה ספק ספיקא ושרבן גמליאל פוסל את אלמנת עיסה מאחר שאין מי שטוען טענת ודאי כמו שיש אצל האישה שזנתה.
יש המפרשים בדברי רבן גמליאל, שבמקרה של אלמנת עיסה אין להכריע על פי הכללים המקובלים, שכן התורה מסרה את ההכרעה בענייני נישואין לידי בעל הדין עצמו, ובמקרה והוא עצמו מסופק הדבר נותר ספק, וספק איסור - לחומרא. ויש המפרשים, שעל אף שמעיקר הדין ניתן היה להכשיר את אלמנת העיסה, מעלה עשו ביוחסין, שכן חכמים החמירו ביותר בדיני נישואין של כוהנים.
הגמרא בכתובות ממשיכה וכותבת שהמחלוקת באלמנת עיסה נוגעת רק כשהפסול הוא חללות, אבל לא פסול אחר - כמו ממזר, נתין, או עבדות.
אופן התערבות הפסול
קיימות מספר שיטות בראשונים בפירוש אלמנת עיסה.
רש"י בקידושין כותב שאלמנת עיסה היא אלמנה של בעל שהיה ספק חלל ו"בעלה היה ספק והיא באה מכוחו" ולכן היא נחשבת ספק ספיקא.
רש"י בכתובות[3] מפרש בשם רבי יוסף טוב עלם שמדובר באדם שהיה בן של אשה שספק התגרשה מבעלה הראשון זמן קצר לפני שהוא נפטר ומיד לאחר מכן היא נישאה לבעל שני שהיה כהן, ונולד לה בן אשר לא ידוע אם הוא בן של בעלה הראשון או של בעלה השני. בכך יש בבן של אלמנת העיסה שני ספקות, הראשון האם הוא הבן של הבעל הראשון או הבעל השני, והשני שגם אם הוא הבן של הבעל השני, האם אמו הייתה אלמנה המותרת לכהן או שאמו הייתה גרושה ואז היא אסורה לכהן והוא חלל.
המאירי מפרש שהבן היה בנו של כהן שספק גירש את אשתו, ואחר כך הוא החזירה ויש ספק האם אמו התעברה לפני ספק הגירושין או אחרי ספק הגירושין.
הרשב"א מפרש שהבן נולד לאם שבעלה גירש אותה גירושי ספק והיא נישאה לאדם אחר תוך פחות משלושה חודשים מגירושי הספק והבן של אלמנת העיסה נולד באופן שיש ספק האם הוא הבן של הבעל הראשון והוא כשר או שהוא הבן של הבעל השני ואם גירושי הספק לא היו גירושין אז אמו הייתה אשת איש והוא ממזר.
לפי פירוש הריב"א, מדובר באלמנה ממשפחה שהתערב בה ספק ממזר, כך שיש באלמנה זו שני ספקות: ספק אם נישאה לאותו אדם, וגם אם נניח שכן, השאלה היא אם הוא היה אכן ממזר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים