פרופסור אלכסנדר צולוב צאנקוב (בבולגרית: Александър Цолов Цанков; 29 ביוני 1879, אוריאחובו, נסיכות בולגריה – 27 ביולי 1959, בואנוס איירס, ארגנטינה) היה פוליטיקאי ולאומן בולגרי, מנהיג החזית הלאומית הפרו פשיסטית אשר כיהן כראש ממשלת בולגריה לאחר ההפיכה שהיה מבין מוביליה והסתיימה בהדחתו ורציחתו של קודמו אלכסנדר סטמבוליסקי.
הקריירה הפוליטית
צאנקוב סיים בית ספר תיכון בעיר רוסה וב-1910 רכש את תוארו בכלכלה פוליטית באוניברסיטת סופיה. ב-1907 סיים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת ברלין. מ-1911 ועד 1923 היה מרצה לכלכלה באוניברסיטת סופיה ובמקביל פעיל פוליטי ימני מרכזי ואחד מראשי החזית העממית הבולגרית. ב-9 ביוני 1923 פרצה הפיכה בממלכה שהובלה על ידי החזית העממית ונתמכה על ידי הצבא ובמסגרתה הודח ונרצח ראש הממשלה אלכסנדר סטמבוליסקי. צאנקוב נבחר על ידי ראשי ההפיכה לעמוד בראשות ממשלת בולגריה כמנהיג מפלגה חדשה שהוקמה ונקראה הברית הדמוקרטית הבולגרית.
צאנקוב ומפלגתו נקטו בקו פרו פשיסטי מובהק ולא הססו להפעיל כוחות צבא ומשטרה לדיכוי אופוזיציה למשטרם. תקופת כהונתו לוותה באי שקט פוליטי, סמוך לתחילת כהונתו היה ניסיון הפיכה קומוניסטי שדוכא בכוח רב על ידי הצבא, תוך הוצאה להורג של מאות אזרחים שנחשדו בסיוע לקושרים. ב-1925 לאחר הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה בסופיה, שכוון לחסל את המלך בוריס השלישי ובמהלכו נהרגו 160 בני אדם ועוד 300 נפצעו[1] הכריז צאנקוב על ממשל צבאי בממלכה. מאות אנשים נעצרו והוצאו להורג. המצב הכלכלי המעורער בממלכה הוביל לאי שקט וביקורת נוקבת על ממשלו. בינואר 1926 התפטר צאנקוב מראשות הממשלה ועבר לכהן בתור יושב ראש האספה הלאומית עד 1930.
שלהי הקריירה ואחריתו
בראשית שנות ה-30 הפך צאנקוב לחסידה של התנועה הנאצית וב-1932 יזם את הקמתה בבולגריה של התנועה החברתית הלאומית, אשר משנתה דמתה מאוד למשנת המפלגה הנאצית. בספטמבר 1944, לאחר כיבוש בולגריה בידי הצבא האדום הקימו הנאצים ממשלה בולגרית גולה וב-16 בספטמבר מינו את צאנקוב לעמוד בראשה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה נמלט צאנקוב לארגנטינה, שם הלך לעולמו ב-1959 והוא בן 80 שנים.
צאנקוב והקהילה היהודית
לצאנקוב היה יחס אמביוולנטי לבני הקהילה היהודית. ב-1937 בגבור האירועים האנטישמיים בבולגריה תוך התקרבותו של הממשל הבולגרי לגרמניה הנאצית, החליטו ראשי הקהילה היהודית לערוך סקר בקרב מדינאים, ראשי ציבור ומובילי דעת קהל בולגרים, כדי לבחון את חומרת הבעיה. צאנקוב השיב לשאלות וציין את התנגדותו לרדיפת היהודים על רקע מוצאם האתני. עם זאת הוסיף וענה כי יהודי בולגריה מפגינים נחשלות תרבותית, חומרנות ובדלנות המונעת מהם להיטמע בעם הבולגרי[2]. צאנקוב תמך בכינון החוק להגנת האומה שאושר בינואר 1941 ודמה במתכונתו לחוקי נירנברג, אך ב-17 במרץ 1943 היה בין 43 הפוליטיקאים שחתמו על מכתבו של דימיטר פשב לראש הממשלה בוגדאן פילוב כנגד גירוש יהודי הממלכה למחנות ההשמדה[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 27.
- ^ רומנו, אלברט. א, המשבר והפילוג בתנועה הציונית 1930-1940, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 606.
- ^ קשלס, חיים, מאבקו של דימיטר פשב, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 855.
.svg){kind=small}
.svg)
