סמית' הייתה ילידת צ'ארלסטון, דרום קרוליינה, ונולדה לאחת המשפחות החשובות של העיר. הוריה היו קרוליין (רייבנל) סמית' ודניאל אליוט סמית'. דרך סבא רבא שלה דניאל רוונל (1762–1807), היא הייתה בת דודה רחוקה של הסופרים ממשפחת רוונל.
סמית' קיבלה הכשרה בסיסית, בתחילת הקריירה שלה, באיגוד האמנות של קרולינה, אך חוץ מזה נשארה אוטודידקטית במידה רבה לאורך כל חייה. היא מיעטה לטייל, רק פעם אחת נסעה לקנדה,[2] ושנאה שינויים - היא לא אהבה את המכוניות, והעדיפה ללכת ברגל.[3]
קריירה באמנות
סמית' התחילה את הקריירה שלה כפורטרטית - העתקה תמונות משפחתיות ישנות וציירה חברים וקרובים. בתקופה זו היא גם ציירה מניפות וכרטיסי ביקור. ב-1910 היא החלה להתנסות בהדפסה ותחריט של קוביות עץ. היא לימדה תחריט במהלך שנות ה-20, כאשר אליזבת אוניל ורנר הפכה תלמידה בולטת.[4]
לאחר שהתנסתה בצבעי שמן והדפסה, סמית' הסתפקה בסופו של דבר בצבעי מים כמדיום המועדף עליה, בו תעבוד עד סוף חייה. סמית' הייתה גם מעורבת בקהילה האמנותית של צ'ארלסטון - חברה מייסדת של מועדון צ'ארלסטון וליגת האמנות של מדינות דרום, היא הייתה מעורבת גם בקרן צ'ארלסטון ההיסטורית, האגודה לאמנות קרולינה ובאגודה למוזיקה ושירה.
עבודתה של סמית' הושפעה מסגנונות יפניים, שאותם הכירה מהדפסים באוסף של בן דודה, פרופסור מאוניברסיטת הרווארד מוט אלסטון ריד. אסתטיקה זו התחזקה על ידי חשיפתה לאמנותה של הלן הייד. את עבודתה של הייד התוודעה סמית' כשהייד ביקרה בצ'ארלסטון. מבקר נוסף שהשפיע על התפתחותה האמנותית היה לוול בירג' הריסון, אותו הכירה כאשר בילה תקופה ממושכת בעיר בשנת 1908.[1]
בניגוד לרבים מחבריה האמנים בדרום קרוליינה, סמית' העדיפה את הנוף הכפרי של קרולינה על פני סצנות אורבניות של צ'ארלסטון. היא גם התעניינה ברישום אורחות חיים שהולכות ונעלמות. עבודתה הידועה ביותר היא סדרת עשרים ותשעה צבעי המים שציירה להמחשת שדות האורז של קרולינה משנות החמישים. רבים מצבעי המים הבוגרים שלה מתארים סצנות כפריות. בתחילת הקריירה שלה היא גם איירה ספר שחיבר אביה, שכותרתו The Dwelling Houses of Charleston, הוא פורסם ב-1917 ועורר את תנועת השימור ההיסטורי בעיר. היא איירה גם ספר נוסף של אביה, ותרמה איורים לכמה כרכים אחרים על דרום קרולינה לאורך הקריירה שלה.
סמית' הציגה רבות במהלך הקריירה שלה, הן בדרום קרוליינה והן במקומות אחרים בארצות הברית. חלק מיצירותיה, נמצאים בבעלות איגוד האמנות של קרולינה וניתן לראות אותן במוזיאון ג'יבס לאמנות, ששמר את היצירות בסיוע מוזיאוני האמנות של אוניברסיטת הרווארד. כמה מצבעי המים שלה מוחזקים על ידי אוסף ג'ונסון לאמנות דרום.[5]
מסמכיה של סמית מוחזקים על ידי החברה ההיסטורית של דרום קרוליינה
