אינטרנט ברוסיה או אינטרנט רוסי (ברוסית: российский Интернет) ולעיתים רונט (Runet, באמצעות שתי האותיות הראשונות מרוסית+נט) הוא חלק מהאינטרנט הקשור לרוסיה. נכון לשנת 2015, הגישה לאינטרנט ברוסיה זמינה לעסקים ולמשתמשים ביתיים בצורות שונות, כולל חיוג, כבלים, DSL, FTTH, אינטרנט סלולרי, אלחוטי ולווין.
נכון ליולי 2018 היו 114,920,477 אנשים (80.86% מכלל האוכלוסייה במדינה) משתמשי אינטרנט.[1]
נכון לספטמבר 2020 רוסיה דורגה במקום 47 מבין מדינות העולם לפי מהירות הגישה לאינטרנט בפס רחב קבוע, עם מהירות הורדה ממוצעת של 75.91 מגהבייט לשנייה ו-88 במהירות הגישה לאינטרנט סלולרי עם 22.83 מגה-בייט לשנייה.[2]
בספטמבר 2011 רוסיה עקפה את גרמניה בשוק האירופי עם מספר המבקרים ברשת.[3] במרץ 2013 סקר מצא כי רוסית הפכה לשפה השנייה הנפוצה ביותר באינטרנט.[4] האינטרנט ברוסיה נקרא לפעמים גם רונט, אם כי מונח זה מתייחס בעיקר לאינטרנט בשפה הרוסית.
בדיעבד, ניתן לייחס רשת נתונים בשפה הרוסית להפצת הדוארוהעיתונות ברוסיה, והעברת מידע באמצעים טכניים הגיעה עם הטלגרףוהרדיו. רומן מדע בדיוני משנת 1837 "שנת 4338: מכתבי פטרבורג", מאת הפילוסוף הרוסי מהמאה ה-19, ולדימיר אודוייבסקי, מכיל תחזיות כמו "בתי חברים מחוברים באמצעות טלגרפים מגנטיים המאפשרים לאנשים שחיים רחוק אחד מהשני לדבר איתם. זה לזה" ו"כתבי עת ביתיים" שהחליפו התכתבות קבועה" ב"מידע על בריאותם הטובה או הרעה של המארחים, חדשות משפחתיות, מחשבות והערות שונות, המצאות קטנות וכן הזמנות."[5])
מערכות מחשוב נודעו בברית המועצות כבר משנות החמישים. החל משנת 1952 נערכה עבודה במכון למוסקבה למכניקת דיוק והנדסת מחשבים במוסקבה (בראשות סרגיי לבדב) על מערכת הגנה מפני טילים אוטומטית שהשתמשה ברשת מחשבים כשחישבה נתוני מכ"ם על טילי ניסוי באמצעות מכונה מרכזית בשם M-40 והחליפה מידע עם מסופים מרוחקים קטנים יותר המרוחקים כ-100–200 ק"מ.[6] המדענים השתמשו בכמה מיקומים בברית המועצות לצורך עבודותיהם, הגדול ביותר היה טווח ניסויים מאסיבי מערבית לאגם בלחש. בינתיים משתמשי רדיו חובבים בכל רחבי ברית המועצות ניהלו חיבורי P2P עם חבריהם ברחבי העולם באמצעות קודי נתונים. מאוחר יותר, רשת נתונים אוטומטית מסיבית בשם "אקספרס" הושקה בשנת 1972 כדי לשרת את צורכי הרכבות הרוסיות.
מראשית שנות השמונים פעל מכון המחקר המדעי הסובייטי למערכות ממוחשבות יישומיות (VNIIPAS) ליישום חיבורי נתונים באמצעות פרוטוקול הטלפון X.25. התקשורת בין ברית המועצות לאוסטריה הייתה קיימת בשנת 1982, ב-1982 וב-1983 התקיימו סדרת ועידות מחשב עולמיות במכון VNIIPAS שיזם האו"ם שם ייצגה ברית המועצות צוות מדענים מרפובליקות סובייטיות רבות בראשות הביוכימאי אנטולי קליוסוב. המדינות האחרות שהשתתפו היו בריטניה, ארצות הברית, קנדה, שוודיה, מערב גרמניה, מזרח גרמניה, איטליה, פינלנד, פיליפינים, גואטמלה, יפן, תאילנד, לוקסמבורג, דנמרק, ברזיל וניו זילנד.
כמו כן, בשנת 1983 הוקם "טלפורט סן פרנסיסקו מוסקבה" (SFMT) על ידי VNIIPAS וצוות אמריקאי שכלל את ג'ואל שץ, מייקל קליימן וצ'ט ווטסון עם תמיכה כספית ראשונית מהנרי דקין. SFMT סיפק שירות דוא"ל באמצעות פלטפורמת PeaceNet ותמיכה רב-לשונית. מאוחר יותר היא הקימה את חברת הטלפונים SovAm Teleport בשנות ה-80 המאוחרות. בינתיים, ב-1 באפריל 1984 במתיחת אחד באפריל על "המחשב מהקרמלין" Kremvax נערך ברשת לדוברי אנגלית Usenet. ישנם דיווחים על חיבורי אינטרנט ספונטניים (UUCP ו-telnet) "מהבית" דרך X.25 בברית המועצות כבר בשנת 1988. בשנת 1990 יזמה חברת GlasNet מטעם האגודה האמריקאית לתקשורת פרוגרסיבית שימוש באינטרנט בכמה פרויקטים חינוכיים בברית המועצות (באמצעות Sovam).
שימוש המוני
כנס "אינטרנט ומדע: 15 שנה" במכון קורצ'טוב ב-10 בנובמבר 2005
בשנים 1990–1991 התרחבה רשת האינטרנט הרוסית במהירות, היא הצטרפה ל-EUnet ושימשה להפצת ידיעות על ניסיון ההפיכה הסובייטי בשנת 1991 ברחבי העולם בזמן שאנשי ק.ג.ב. ניסו לדכא את פעילות התקשורת ההמונית בנושא.[7] לאחר נפילת ברית המועצות עברה הרשת לחזקת הפדרציה הרוסית, יחד עם רשתות טלפון עצומות. עם שינוי הכלכלה, תעשיות טלקומוניקציה מבוססות שוק צמחו במהירות, ספקי אינטרנט שונים הופיעו במדינה.
בינתיים, על פי הדיווחים, הצומת הרוסי הראשון ב-FidoNet הופיע באוקטובר 1990 בנובוסיבירסק. פעילות FidoNet הרוסית אכן תרמה להתפתחות האינטרנט ברוסיה, מכיוון שהרשת ההמונית באמצעות BBSes הייתה פופולרית לזמן מה באינטרנט בתחילת שנות ה-90.
באמצע שנות התשעים הופיעו רשתות מחשבים (בהן TCP / IP שהחליפה את ה-UUCP) בענפים רבים של חיי המסחר במדינות הפוסט-סובייטיות. האינטרנט הפך לאמצעי תקשורת פופולרי עבור כל אדם בעולם שדיבר רוסית. הוקמו רשתות כמו Uznet באוזבקיסטן ו-Kaznet בקזחסטן).
באוקטובר 2007 הודיע סגן ראש הממשלה, דמיטרי מדבדב, כי כל בתי הספר ברוסיה (כ-59,000 במספר) מחוברים לאינטרנט, אולם מאוחר יותר התפרסמו חששות שיש בעיות עם קבלן שיוכל לשרת אותם. גם בדצמבר 2007, נודע על שימוש בתוכנות לא חוקיות בבתי ספר ברוסיה והוכרזו תוכניות לבדיקה רשמית של לינוקס בבתי הספר של מחוז פרם, טטרסטן ומחוז טומסק כדי לקבוע היתכנות ליישום נוסף של חינוך מבוסס לינוקס באזורים אחרים במדינה. בשנים שלאחר מכן תוצאות הבדיקה נחשבו למוצלחות, אך הופיעו בעיות ארגוניות חדשות, כולל בעיות בחלוקת הכספים שהוקצו על ידי המדינה.
על פי נתונים סטטיסטיים של המועצה האירופית, במחצית השנייה של 2012 מספר המנויים החדשים המחוברים בטכנולוגיית FTTx ברוסיה גדל ב-2.2 מיליון בני אדם, יותר מכל 27 מדינות האיחוד האירופי ביחד. המספר הכולל של משקי בית עם חיבור FTTx הגיע ל-7.5 מיליון. המשמעות היא שב-2012 יותר מ-40% ממשתמשי הפס הרחב הקבועים היו מחוברים באמצעות סיבים אופטיים.[9]
רוסיה השיגה התקדמות בולטת בהשגת קישוריות פס רחב לאזרחיה. קישוריות פס רחב נייד הן קרוב לממוצע בכלכלות מתקדמות (60 מנויים פעילים לכל 100 תושבים), שיעורי חדירת הטלפונים הניידים הם מהגבוהים בעולם ורוסיה מובילה עולמית במחיר הזול של פס רחב קבוע, למנוי. עלויות העומדות בקריטריונים המשתלמים של איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי ביותר מ-90% ממשקי הבית הרוסים. מהירות החיבור לאינטרנט ברוסיה הממוצעת של 7.4 מגה בייט לשנייה היא גם כמעט פי שניים מהממוצע הגלובלי של 3.8 מגה בייט לשנייה.[10]
ברם, רוסיה עדיין עומדת בפני אתגרים בהקטנת הפער הדיגיטלי בהגעה לאזורים כפריים ומרוחקים. חדירת הפס הרחב הקבועה היא הגבוהה ביותר במוסקבה והנמוכה ביותר ברפובליקה הצ'צ'נית. לאור גודלה העצום של רוסיה ורמות הפיתוח המגוונות, הפער הדיגיטלי ממשיך להימשך.
במרץ 2007 פורסם דו"ח שמצא כי 28 מיליון אנשים בני 18 ומעלה ברוסיה (25%) השתמשו באינטרנט בחצי השנה האחרונה (משתמשים חודשיים 23.9 / 21%; 10.1 מדי יום שהם 9%). בנובמבר 2006, דיווח TNS Gallup מדיה, שכינה מקורות מסוימים "מחקר קהל אינטרנטי איכותי ברוסיה", העמיד קהל רוסי חודשי על יותר מ-15 מיליון איש. פרויקט הניטור של Rukv.ru מצא 1,001,806 כתובות WWW בתוך .ru ו-.su שהגיבו במרץ 2008. שירות רישום הדומיינים הלאומי RU-Center הודיע על הקמתו של הדומיין המיליון של .ru ב-17 בספטמבר 2007.
ב-3 באפריל 2008 נפתח פורום האינטרנט הרוסי 2008 על ידי נשיא רוסיה הנבחר דמיטרי מדבדב, שאמר בנאום הפתיחה לפורום שהוא מעריך כי משתמשי האינטרנט הרוסי מגיע ל-40 מיליון משתמשים, או 28 אחוזים מהאוכלוסייה. הוא גם הצהיר שאתרי אינטרנט רוסיים מבצעים עסקאות שנתיות של 3 מיליארד דולר ויש להם הכנסות מפרסום של 370 מיליון דולר.[11]
באוקטובר 2008 פתח הנשיא מדבדב בלוג וידאו משלו, שהורחב באפריל 2009 עם גרסה נפרדת באתר LiveJournal.
ביוני 2009 פרסמה FOM תוצאות סקר חדש שמצא כי בחצי השנה החולפת משתמשים בני 18 ומעלה היו 33%, או 37.5 מיליון מהמשתמשים הרוסיים.
ב-CIA World Factbook נכתב כי היו 10.382 מיליון מארחי אינטרנט בשנת 2008 ו-40.853 מיליון משתמשי אינטרנט בשנת 2010 ברוסיה.[12]
בחודש מרץ 2011 הגיע מספר מנויי הפס הרחב ל-16.5 מיליון עם חדירה של כמעט 30%. מספרים אלה גדלו בתוך שנתיים ב-180% לעומת 9 מיליון בשנת 2009. שיעור החדירה הגבוה ביותר מעל 70% הוא במוסקבה ובפטרבורג, שתי הערים הללו מהוות גם רבע מכלל המנויים (3.2 ו-1.2 מיליון בהתאמה).[13]
בספטמבר 2011 עקפה רוסיה את גרמניה כשוק האירופי עם מספר המבקרים הגבוה ביותר ברשת.[3]
במרץ 2013 הוכרז כי רוסית היא כעת השפה השנייה בשימוש באינטרנט.[4] על פי הערכות דיילי טלקום, עד לרבעון השלישי של 2013 היו 26.3 מיליון מנויי פס רחב. ספקי שירותי האינטרנט הגדולים ביותר לפי נתח שוק בסוף 2013 היו: רוסטלקום עם נתח של 38.6%, ER-Telecom עם 11.1%, VimpelCom עם 10.1%, MTS עם 9.4%, TransTelekom עם 4.6%, AKADO עם 3.3% וספקיות אחרות עם 22.9%.[14]
ויכוחים במערב
מאז שנת 2013, המדינה מעסיקה משתמשי אינטרנט במטרה להפיץ תעמולה ודיסאפורמציה הדוגלת בפעילות של ממשלת רוסיה ובהכפשת האופוזיציה ומדינות המערב, כך על פי הניו יורק טיימס.[15] הארגון המרכזי המעסיק אותם, הסוכנות לחקר האינטרנט (Интернет исследования), הייתה בתחילה משרד באולגינו, סנקט פטרבורג ובהמשך עברה למשרד גדול יותר לרחוב סבושקינה, גם הוא בפטרבורג. העובדים צריכים להיות נוכחים במשרד במשך 12 שעות ביום בכל יום שני. הם מעורבים בפעילויות שונות, כולל יצירת נראות של תמיכה המונית בממשלה ברשתות החברתיות (הן ברוסית והן באנגלית), הפצת טקסטים בין מדיות שונות ותקיפה קולקטיבית של משתמשים עם דעות אנטי-ממשלתיות, ולעיתים קרובות משתמשים בזהויות מרובות. המשכורת קבועה ומשולמת רק אם עובד כתב מספר קבוע של תגובות ליום שלא נמוך ממספר קבוע של אותיות. על התגובות להכיל מילות מפתח, קבוצה קבועה לכל יום. באופן קולקטיבי הם מכונים "טרולי הקרמלין" או "הטרולים מאולגינו".[16][17] אותו ארגון מארח גם מספר אתרים, ביניהם סוכנות הידיעות חרקוב, המתיימרת להיות סוכנות חדשות הפועלת ממזרח אוקראינה או מאזור דונבאס ומספקת חדשות מקומיות, אך למעשה אין לה צוות מחוץ לבניין המשרדים בסנקט פטרבורג.[18]
תשתיות
פקידי ממשלה מדווחים בפורום האינטרנט הרוסי על "רוסיה האלקטרונית" בשנת 2005
עוד בשנות ה-90 בנתה רוסטלקום מערכות כבלים סיב אופטיות בינלאומיות – "Zapadny" (דנמרק-רוסיה), "Yuzhny" (איטליה-טורקיה-אוקראינה-רוסיה) ו-"Vostochny" (רוסיה-יפן-קוריאה) – כמו גם "קו סיבים אופטיים מוסקבה-חברובסק". המצב הקפיץ את עמדתה של רוסיה בכניסתה לשוק המעבר הבינלאומי לטלקומוניקציה. עם זאת, יכולת שידור נמוכה (560 מגה-בייט לשנייה) מכל שלוש המערכות המיועדות בעיקר לתקשורת קולית הפכה למכשול העיקרי שמנע את ההתרחבות הבינלאומית.
בשנת 2005 הונח קו התקשורת הסיב-אופטי של צ'ליאבינסק-חברובסק המשתרע על פני 10 אלף קילומטרים. קצב השידור המינימלי הוא 120 ג'יגה לשנייה.[19]
למרות השפע של ספקיות אינטרנט מקומיות ומסחריות רבות שפועלות בערים גדולות, רוב קווי הכבלים הארציים הקיימים מוחזקים על ידי מספר קטן של מפעילים גדולים כמו "מונופול" לשעבר, הנמצא בשליטה הממשלתית Rostelecom וחברת התקשורת של חברת הרכבות, Transtelecom, הפועלת בתחום סיבי DWDM. כיסוי הטלפון הסלולרי עם השירותים הדיגיטליים כגון GPRS נמצא כמעט בכל מקום. בשנת 2007 חברת גולדן טלקום הקימה במוסקבה רשת Wi-Fi מסיבית לשימוש מסחרי המוכרת כרשת האלחוטית העירונית הגדולה בעולם.[20] חוף הים השחור של רוסיה הפך לאזור חשוב עבור רשתות הסיבים האופטיים, שכן הוא שימש כעמוד התווך של התקשורת במהלך משחקי החורף האולימפיים בשנת 2014.
באוקטובר 2010 מפעילת המובייל MegaFon בחרה בנתבי Huawei NE5000E לבניית צמתי תשתית לרשת IP / MPLS של 40 Gbit / s בערים הגדולות ברוסיה, כולל מוסקבה ופטרבורג. בינתיים, החברה הודיעה גם על פתיחת מה שהיא מציגה כמרכז הנתונים הגדול ביותר ברוסיה בסמרה.[21]
בשנת 2011, רוסטלקום החלה ביישום ציוד מבוסס WDM כרשת העברת נתונים ברפובליקה של דאגסטן. רוחב הפס של קווי הסיבים האופטיים גדל ל-2.5 ג'יגה בייט לשנייה. רוסטלקום השקיעה בפרויקט כ-48 מיליון רובל.[22]
עד 2011 רשת התשתיות ברוסיה התבססה על טכנולוגיית DWDM עם קיבולת של 10 ו-40 ג'יגה בייט לשנייה. המפעיל החל פרויקטים להרחבת קיבולת קו המעבר אירופה-אסיה בשני סניפים עצמאיים. קווי תקשורת נמצאים בשלבי בנייה בשלב השני, כשבניית הסניף הראשון הסתיימה בשנת 2011 (חברובסק - סטוקהולם). הסניף השני (חברובסק - פרנקפורט) הושלם בשנת 2013. בנוסף, תשתית מורחבת נבנית במסלול חברובסק - נחודקה - טוקיו וחברובסק - הונג קונג, שם מוכנס גם ציוד של 100 ג'יגה WDM.[23]
נכון לעכשיו, MasterTel, שבסיסה במוסקבה ובסנקט פטרבורג, היא ספקית אינטרנט המספקת קווי סיבים אופטיים במהירות גבוהה של עד 10 ג'יגה בייט לשנייה לצרכנים ולעסקים.[24]
בשנת 2012 הודיעה הפדרציה הרוסית על יעד שאפתני לספק ל-90% ממשקי הבית מהירויות חיבור "אולטרה מהירות" של לפחות 100 מגה-בייט לשנייה.[25] האחריות הוטלה על רוסטלקום, שבונה חיבור עבור כ-4 מיליון יישובים כפריים באמצעות התקנת 200,000 ק"מ של כבל סיב אופטי.
