תפוצתה בישראל היא מהנגב הצפוני ועד צפון הארץ. בעבר הייתה האילנית נפוצה בישראל אולם בעשורים האחרונים הצטמצם מאוד מרחב המחיה שלה נוכח הפיתוח והעיור והיא הוכרזה כבעל חיים מוגן. תפוצתה רבה בקווקז ובמזרח התיכון ושם מצבה הוא ללא חשש.
מורפולוגיה
אורכה הממוצע של האילנית הוא כ-4 ס"מ, צבעה משתנה בהתאם לצבעי הסביבה, מירוק עד ירקרק וצהבהב או חום-אפור בגוונים שונים. לאורך גופה של האילנית פס כהה מתמשך מאזור הנחיריים אל העיניים ואל צידי הבטן. תחת סנטרו של הזכר, עור דק מתוח וצהוב המשמש לקרקורו האופייני ובכך הוא נבדל מהנקבה. כמו כן הוא הזכר לרוב קטן מהנקבה. לאילנית רגליים ארוכות ודקות יחסית, רגליה הקדמיות קצרות ורגליה האחוריות ארוכות וחזקות יותר ומשמשות לקפיצה ולטיפוס. אצבעותיה של האילנית דביקות ומותאמות לטיפוס על צמחים ובין אצבעות רגליה האחוריות קרום חלקי המקנה לה מיומנויות שחייה.
אורח חיים
האילנית חיה במשך רוב זמנה על גבי עצים (ומכאן שמה), היא יורדת אל מקורות המים שעל הקרקע בעיקר לצורכי רבייה.
האילנית ניזונה מחרקים. היא מאתרת אותם בזכות כושר ראייה מצוין וצדה אותם בעזרת לשון ארוכה ודביקה בקדמת הפה. האילנית דוחסת את הטרף לפיה הרחב בעזרת רגליה הקדמיות, ובולעת אותו בעזרת לחץ פיזי הנוצר בעזרת גלגלי העיניים.
בשעת החיזור, העור תחת סנטרו של הזכר מתנפח ומשמש כתיבת תהודה לקרקורים רמים הנשמעים למרחק רב. ההפריה מתרחשת בחורף במקווי מים רדודים כאשר הזכר מחבק את הנקבה מעל גבה וכך הם שוחים יחד במים. הנקבה מטילה גושי ביצים עטופות ריר דביק והזכר מפריש תאי זרע המפרים אותם. בזכות הריר הדביק נדבקות הביצים לאבנים וצמחים במים. לאחר כשבועיים בוקעות הביצים ובמשך חודשיים-שלושה מתפתחים הראשנים במים. באביב הראשנים עוזבים את המים ומגיעים לבגרות לאחר שנה. האילנית חיה כ-20 שנה.
