PROFILPELAJAR.COM

אילנה רביב-אופנהיים
	אילנה רביב
לידה	29 בנובמבר 1945 (בת 79); תל אביב
מקום לימודים	ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק
תחום יצירה	רב תחומי
	www.ravivart.com

אילנה רביב-אופנהיים (נולדה ב-29 בנובמבר 1945) היא אמנית רב-תחומית. עבודותיה כוללות מגוון תחומים, כמו ציורים, רישומים, תחריטים, שטיחי קיר ופסלי קרמיקה. רביב הציגה בגלריות ומוזיאונים בישראל, ארצות הברית, אירופה ובמזרח הרחוק. כיום, היא מחלקת את זמנה בין ישראל לניו יורק.

ביוגרפיה

אילנה רביב נולדה בתל אביב ליצחק ופניה אופנהיים. אח סב סבה, היה דניאל מוריץ אופנהיים (Moritz Oppenheim), אשר כונה "הצייר היהודי הראשון באירופה". רביב גדלה בישראל ואמנותה הושפעה מנופי הארץ. במהלך שנות ה-80, התגוררה עם משפחתה בניו יורק, שם למדה אמנות ב"ליגת הסטודנטים לאמנות" (The Art Students League). בין מוריה היו רוברטו דלמוניקה, ברוס דורפמן ורב האמן האמריקאי, נוקס מרטין.

במהלך השנים הציגה בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. היצירות בנויות ממגוון עיצובים שטוחים, ניגודים וצורות, היוצרות גרסאות וממדים שונים למציאות.

בשנת 2015 אילנה נבחרה על ידי משרד התרבות והספורט הישראלי לקבל דירה וסטודיו בפריז וליצור ב-Artist-in-Residence, The Cité internationale des Arts paris. תערוכת יחיד של אילנה התקיימה במוזיאון עוקשי לאמנות בעכו בשנים 2012 - 2013 בנושא: "אליסה בארץ הפלאות" ובשנת 2008, קיבלה את "אות אשת העיר תל אביב-יפו" בתחום האמנויות.

שתי עבודות גדולות שלה הוזמנו על ידי ד"ר אורנה יאיר, מנהלת ואוצרת מוזיאון מורשת בתי המשפט והן תולות בכניסה לבית המשפט שבמגרש הרוסים בירושלים. יצירתה בנושא השואה, מוצגת כבר שנים רבות באוסף הקבוע של מוזיאון השואה האמריקני בוושינגטון הבירה. ביצירה חושפת אילנה את ההיבט המפלצתי של נושא השואה, יותר מאשר להישיר מבט אל תוצאותיה. בציור נראות עשרת דיברות האלוהים כשהן עולות בלהבות, בהדגשה על "לא תירצח". מאבקן להישרד מתבטא אך ורק במיזוג צבעים.

ציורה "סוכת השלום – מחווה לזכריה" (אקריליק על בד 10 2.12x מטר) פתח את חגיגות 40 שנה למדינת ישראל בניו יורק בסוכה הגדולה בעולם. לאחר מכן הוצג במשך שמונה שנים באולם הכניסה הראשי לבנייני האומה בירושלים.

אילנה רביב נשואה ואם לשלושה. במהלך חייה, הציגה את עבודותיה בתערוכות רבות ביניהן, תערוכה ללא רווח, שהוקדשה לארגון "זרעים של שלום" – Seeds Of Peace, שמטרתו להעניק השראה ולחבר בין נוער ערבי ליהודי.

עבודותיה מצויות באוספים פרטיים ונמצאות במספר מוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. תערוכת יחיד של אילנה ובה 50 ציורים שהוצגו במוזיאון הממלכתי הרוסי בסנט פטרסבורג (בין אוקטובר 2007 לינואר 2008) ותערוכת יחיד נוספת של 100 ציורים הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה (מדצמבר 2008 עד סוף ינואר 2009). בשני המוזיאונים הייתה ילידת הארץ הראשונה שעבודותיה הוצגו שם. בשני המוזיאונים זכו התערוכות להצלחה רבה. במוזיאון הממלכתי הרוסי אף התבקשה להאריך את זמן הצגת התערוכה בעקבות לחץ קהל. בשני המוזיאונים הושוו יצירותיה באיכותן ליצירותיהן של האמניות הגדולות של רוסיה וכן לגדולי אמני המאה ה-20.

"עולמה של אילנה רביב, אמנית ישראלית מאסכולת הציור האמריקנית, מוצג לראשונה בפני הצופה הרוסי. במהלך זיהוי וביטוי עולמה ברוסית נוכל להשוותו לעבודות הדרמטיות והאקספרסיביות של אמזונות האבאן גארד, דימויים אפוקליפטיים של נטליה גוצ'רובה, מחזור הקלפים של אולגה רוזנובה" (לובוב שקירובה - אוצרת המוזיאון הלאומי של רוסיה- סנט פטרסבורג) "כאן, באולמות אלה, אנו רואים ציורים כאלה, פרי עבודתה של אילנה רביב. יצירותיה מזכירות את עבודות גדולי האמנים של המאה העשרים. לא רק את מאטיס ופיקאסו, אלא גם אלבר מארקה או ראול דופי, הציירים הצרפתיים המופלאים מקבוצת הפוביסטים. הפשטות, הלאקוניות, האנרגטיות המרובה בכל נקודה, אלה גם המאפיינים בעבודות המצוינות של אילנה רביב. מבחינה זו, לדעתי, אילנה היא ממשיכת דרכם האמיתית של האמנים הבולטים במאה העשרים" (ד"ר אנדריי טולסטוי - ראש מחלקת המחקר של המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, חבר האקדמיה הרוסית לאמנויות).

פרסים

2004 - פרס NAPA-Kay Greenwood-Casey ,UK.
2008 - אות אשת העיר תל אביב-יפו ", כמייצגת את האמנויות.

מיצירותיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ArtSpeak (July 1981). Christopher Millis, ArtSpeak, (November 1981). The Riverdale Press (November 1981). Beautiful Talent, Israel Shelanu (December 1981). Mary Abell, The Bohemian Tradition and Alternative Spaces, ArtSpeak (October 1982). The New Explosion: Paper Art, exh. cat., Fine Arts Museum of Long Island, New York (November 1982), CDS Gallery New York (1983). Claude LeSuer, New Talent's Tribute to Tradition, ArtSpeak (November 1983). The Village Voice (1983). Bronx Museum of the Arts Satellite Gallery Program, exh. cat., (1985). Israel Shelanu (November 1986). “Succoth Mural Celebrates Israel’s Independence”, The New York Times (October 1987). Real Estate Weekly (September 1987). Carol Polsky, “Is Heavy-duty Harvest Hut World’s Largest Sukkah?”, New York Newsday (October 1987). “World’s Largest Sukkah Unveiled”, The Jewish Press (October 1987). Jewish Community News (October 1987). The New York Jewish Week (October 1987). The Queens Jewish Week (October 1987). Hadoar (October 1987). The Riverdale Press (December 1987). Les Krantz, The New York Art Review, An Illustrated Survey of the City's Museums, Galleries and Leading Artists (1988). Moznaim Literary Publication (November 1995). Art 2000, Israeli Artists, Painters and Sculptors (1997). Moznaim Literary Publication (August 1997). Marquis Who's Who in the World (1998). Her Presence in Colors IV, exh. cat. International Women Artists, Marsi Gallery, Suan Pakkad Palace Museum, Thailand (2000). Gallery & Studio: The World of the Working Artist, N.Y. “Women’s Lives & Myths” (November/December 2000) “Synthetic Realism”: The Wilfrid Israel Museum of Oriental Art and Studies, exh. cat (December 2001), “Artists of Israel 2002″ Editor: Yehuda May, Mechira Pumbit, 158pp, MAC21- International Contemporary Art Fair – Manifestaciones de Arte Contemporaneo, Exhibit Catalogue (July 2002) “1001 Reasons to Love the Earth”, The World Art Collection, 528 pp. ed.: Frans van der Beek “Arte al Femminile” (Feminine Art) exh. cat. Published by “New Assioma” Centro d’Arte e Cultura Contemporanea” 48 pp., Agenda Prato (14 Marzo 2003), “Quattordici modi di declinare l'”Arte al femminile” (Il Terreno 12 Marzo, 2003) Hedwig Brenner: Judische Frauen in der bildenden Kunst II 394pp Hartung-Gorre Verlag Konstanz 2004,The 110 Anniversary of the Russian Museum, The State Russian Museum annual report ( Palace edition publication) 2008,Cover for the book “The Sins of the Fathers” by Professor John Witte, Jr( Cambridge university press ) 2009,The Moscow Museum of Modern Art's magazine (February 2009)