שטחם הכולל של האיים הוא 3.28 ק"מ בלבד, מהם 2.8 קמ"ר משתרעים בתחומי "האי הצפון-מזרחי" (North East Island). באי זה שוכנת הנקודה הגבוהה באיים הנישאת לגובה של 110 מטר. כ-5 ק"מ מערבית לאי הצפון מזרחי משתרעת קבוצת איים המכונה "השרשרת המערבית" (Western Chain), ואייה נקראים לפי סדר המספרים של השפה המאורית (Tahi - "אחד", Rua - "שתיים", Toru - "שלוש", Wha - "ארבע" ו-Rima - "חמש"). מאז שנת 1998 מוכרזים האיים כאתר מורשת עולמית כחלק מהאיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד.
האיים היו ידועים למאורים ואלה כינו אחד מהם בשם "טה טניפה" (Te Taniwha), או "מפלצת הים". לראשונה נתגלו איי סנארס לאירופים ב-23 בנובמבר1791. שמם ניתן להם על ידי ג'ורג' ונקובר שגילה אותם ואשר סבר כי הם מסוכנים לשייט ("Snare" באנגלית הוא סוג של מלכודת). ייתכן שבשל קרבתם היחסית לחופי האי הדרומי והאי סטיוארט, במאה ה-19 היה ציד לווייתנים וצייד טורפים ימיים במקום מפותח ביחס למצב באיים הסאב-אנטארקטיים האחרים של ניו זילנד.
האיים הם ביתם של מספר מיני עופות אנדמיים, שהידוע שבהם הוא המין פינגווין חסון וכן של מספר חסרי חוליות אנדמיים.
