איידהו פולס (באנגלית: Idaho Falls, מילולית: מפלי איידהו) היא בירת מחוז בונוויל שבמדינת איידהו שבארצות הברית והעיר הגדולה ביותר בחלקה המזרחי של איידהו. העיר משמשת כמרכז אזורי למזרח איידהו ולרוב החלק המערבי של ויומינג. עקב חיותה הכלכלית, איכות החיים הגבוהה שבה וקרבתה לאזורי בילוי בחיק הטבע, היא מופיעה בפרסומים שונים ברשימות של "המקומות הטובים ביותר למגורים". נמל התעופה המקומי משרת את האזור.
היסטוריה
תחנה על נתיב מונטנה
איידהו פולס שוכנת במקום בו ניצב בעבר "מעבר טיילור", שהיה נקודת מעבר חשובה ב"נתיב מונטנה" (Montana Trail) והיה גשר עץ שחצה את הנהר סנייק. הגשר נבנה ב-1865 על ידי מאט טיילור שהיה מוביל מטענים בנתיב מונטנה ובנה גשר אגרה שחצה נקיק צר של הנהר והחליף את שירות המעבורות, שבמשך כמה שנים חצה את הנהר בנקודה הרחוקה 11 ק"מ משם במעלה הזרם. הגשר של טיילור שירת את גל ההגירה מערבה שעבר באזור בעקבות הכנעתו הצבאית של שבט השושוני בטבח נהר בר ליד פרסטון שבאיידהו ב-1863. הגשר שיפר את אפשרויות התחבורה עבור המתיישבים שנעו צפונה ומערבה וכן עבור הכורים, מובילי המטענים ומחפשי הזהב.
איגל רוק
על פי תיעוד של חותמות דואר מ-1866 נקראה העיירה המתפתחת "איגל רוק" (Eagle Rock, "סלע העיט"). השם לקוח משמו של אי מבודד השוכן 11 ק"מ במעלה נהר הסנייק, שהיה מקום משכנם של כעשרים עיטים. קודם לבניית הגשר של טיילור ב-1864, בנה והפעיל הארי ריקטס מעבורת במיקום זה. כך אזור חצייה זה של הנהר היה כבר ידוע בשם איגל רוק לכל אלה שנסעו בנתיב מונטנה. ב-1865 כבר פעלו במקום בנק פרטי (הרביעי באיידהו), מלון קטן, אורווה, מסעדה, דואר ותחנת כרכרות.
באותן שנים פעלו באזור כמה חוואים שגידלו בקר וצאן. ב-1874 הוסדרו הזכויות על המים בנהר ווילוו (יובל של נהר סנייק) ויבול התבואה הראשון נאסף. היישוב היה אז דליל וכלל רק כמה משפחות ותעלות השקיה קטנות ממדים. הילד הראשון ממוצא אירופאי נולד באיגל רוק ב-1874.
רוחות השינוי הגיעו כאשר נסללה "מסילת הברזל של יוטה והצפון" (Utah and Northern Railway) שעברה דרך איגל רוק וחצתה את נהר הסנייק באותו נקיק צר שבו עבר גשר העץ. המסילה נסללה כדי לקשר אזור רחב של כריית נחושת בביוט שבמונטנה ומי שתמך בהקמתה היה הברון השודד, ג'יי גולד, כאשר חברת יוניון פסיפיק רכשה את מסילת יוטה והצפון כמה שנים קודם לכן. צוותי הפילוס של המסילה הגיעו לאיגל רוק בסוף 1878 ובתחילת 1879 צמח שם כבר מחנה עבודה עם עשרות אוהלים ובקתות, בו החלו לפעול ברים, אולמות ריקודים ואולמות הימורים. חברת הרכבת הפעילה 16 קטרים ו-300 קרונות רכבת בקו שהגיע לאיגל רוק מלוגן שביוטה. גשר ברזל נבנה בפנסילבניה והועבר דרך המסילה לאתר הגשר והוקם שם באפריל-מאי 1879. אורכו של גשר זה היה 240 מטרים והוא כלל שני מפתחים שנשענו על סמך שניצב על אי במרכז הנהר. מחנה העבודה הועתק לאזור אחר, אך איגל רוק, העיירה הקטנה שקודם לכן נוצרה סביב לגשר העץ, הייתה כעת מקושרת לרשת מסילות הברזל והוקמו בה כמה מבנים של תחנת הרכבת, חנויות ומבנים נוספים ששינו לבלי הכר את פניה של העיירה.
משעה שהעיירה התחברה לרשת מסילות הרכבת, החלו מתיישבים להתיישב במעלה נהר הסנייק. ראשוני המתיישבים בנו את בתיהם בצפון, באגין (ליד המקום בו שוכנת כיום העיר פארקר שבצפון מזרח איידהו) ובאי פולס (ליד המקום בו שוכנת כיום העיר מינן). בעשור אחר-כך ניתן היה לראות התיישבות בקנה מידה רחב ובאזור הופיעו דרכים, גשרים, סכרים ותעלות השקיה שסיפקו מים לשטחי החקלאות בכל חלקו העליון של נהר הסנייק. ב-1887, בעקבות סלילתו של "קו הרכבת הקצר של אורגון" (Oregon Short Line Railroad), הועברו רוב מתקני הרכבת לפוקטלו, שם הסתעף הקו החדש ממסילת יוטה והצפון, אך איגל רוק הייתה למרכז המסחרי של השטחים החקלאיים הנרחבים באזור.
ב-1891 הצביעו תושבי העיר על שינוי שמה ל"איידהו פולס" (Idaho Falls), על שם האשדות שמתחת לגשר. כמה שנים מאוחר יותר, גרמה בנייתו של קיר תמך עבור תחנת כוח הידרואלקטרית להפיכת האשדות למפלים. ב-1895 החלה תעלת ההשקיה הגדולה ביותר בעולם באותה עת (The Great Feeder), להסיט מים מנהר הסנייק שהפכו שטח של עשרות קמ"ר בקרבת איידהו פולס מאדמת מדבר לשטח חקלאי פורח. באזור זה גודלו סלק סוכר, תפוחי אדמה, אפונה, דגנים ואלפלפה והוא היה לאחד מהאזורים החקלאיים היצרניים ביותר בארצות הברית.
כורים גרעיניים
ב-1949 פתחה הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית את "התחנה הלאומית לבדיקת כורים גרעיניים" (National Reactor Testing Station) בשטח המדברי שממערב לעיר. ב-20 בדצמבר 1951 ייצר שם כור גרעיני לראשונה בהיסטוריה חשמל זמין. במשך הזמן נבנו במתקן יותר מ-50 כורים גרעיניים לצורכי בדיקה. כיום, להוציא שלושה, כולם סגורים.
באתר התרחשה בליל ה-3 בינואר 1961 אחת התאונות הגרעיניות הגורליות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. האירוע התרחש בכור ניסיוני של צבא ארצות הברית. עקב תכנון ונוהלי תחזוקה גורעים, נמשך אחד ממוטות הבקרה של הכור באופן ידני יתר על המידה וגרם לכור להיות במצב קריטי ובחוסר שליטה. שלושה אנשי צבא, שעבדו בתוך הכור שגו כאשר החזירו את המוט למקומו.[2] כתוצאה מכך עלתה עוצמת הכור במהירות מ-3 מגה-ווט ל-20 ג'יגה-ווט. מצב זה גרם עד מהרה לרתיחת המים בליבת הכור.[3] עם הצטברות הקיטור, הכה גל לחץ בכוח בתא הלחץ של הכור שעליו עמדו שני אנשים. הפיצוץ היה כה חמור עד שתא הלחץ של הכור הוקפץ לגובה של כשלושה מטרים באוויר ופגע בתקרת הכור לפני ששב למקומו. אדם אחד נהרג במקום כאשר גופו שופד מאחד מחלקי הכור. שני אנשים אחרים מתו מפצעיהם תוך שעות. השלושה נקברו בארונות קבורה עשויים מעופרת וכל החלק הזה של האתר נקבר. התכת הליבה לא גרמה לנזק סביבתי, אף על פי שכמה תוצרי ביקוע רדיואקטיבי נפלטו לאטמוספירה. אף על פי שעלות בנייתם ואחזקתם של כורים כאלו הייתה זולה יחסית, גנז הצבא את התוכניות להמשך בנייתם של כורים מסוג זה וגרט את הכורים הקיימים.
האתר, הקרוי "המעבדה הלאומית של איידהו" (Idaho National Laboratory), נותר כיום אחד מעמודי התווך של כלכלת איידהו פולס, מועסקים בו יותר מ-8,000 עובדים והוא מתפקד כמרכז מחקר בעל שם עולמי. במעבדה מנוהל ומופעל "הכור הניסיוני המתקדם" (Advanced Test Reactor) הידוע בכל העולם.
כלכלה
איידהו פולס משמשת כמרכז האזורי של מזרח איידהו בהיבט הרפואי, התחבורתי והעסקי.
כלכלת העיר נשענה עד להקמת האתר הגרעיני בעיקר על חקלאות. כתוצאה משינוי זה עלתה רמת השכר הממוצעת בעיר והמעבדה הלאומית קרויה בפשטות על ידי תושבי העיר בשם "האתר" (The Site). ב-1993 בוצעו במעבדה כמה קיצוצים. מאז הוספו לעיר מקורות תעסוקה חלופיים כמו מוקדי שירות, מסחר קמעונאי, עסקי בידור ומסעדות ומרכז רפואי אזורי.
ב-2010 נמנתה איידהו פולס ברשימת השבועון ביזנסוויק ברשימת "המקומות הטובים ביותר לגידול ילדים".[4] בנוסף, כלל האתר של המגזין פורבס את איידהו פולס ברשימת "המקומות הקטנים הטובים ביותר לעסקים ולקריירה".[5] באותה שנה כללה רשת CNN את איידהו פולס כאחת מ"100 הערים הטובות שלהם לשנת 2010".
איידהו פולס הפכה להיות מרכז עסקים אזורי. בתחומה שוכנים המטה של איגוד מגדלי תפוחי האדמה של איידהו והמטה המחוזי של מחלקת הבריאות והרווחה של איידהו. העיר משמשת כמקום מושבן של כמה חברות ארציות.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
