שיריה ואלבומיה של האמאסאקי נמכרו בלמעלה מ-80 מיליון ברחבי העולם. דבר אשר הופך אותה לאמנית הסולו היפנית הנמכרת ביותר בכל הזמנים. יש לה מספר הישגי שיא ביתיים לסינגלים שלה, כדוגמת היותה האמנית עם הכי הרבה להיטים שכבשו את פסגת מצעד השירים היפניים (38); הלהיטים מספר אחד ברציפות ביותר של אמן סולו (25), והכי הרבה להיטים שנמכרו. בשנים 1999 עד 2010 היו להאמאסאקי בממוצע שני סינגלים בכל שנה בראש טבלאות המצעדים. האמאסאקי היא האמנית הראשונה בה הקלטה שהופיעה בעשרה אלבומי אולפן מאז הופעתה לראשונה באוריקון והאמנית הראשונה שזכתה באלבום מספר אחד מזה 13 שנים ברציפות מאז הופעתה הראשונה. אלבום הרמיקס השני של האמאסאקי, Super Eurobeat Presents Ayu-ro Mix, מוכר כאחד מאלבומי הרמיקס הנמכרים בכל הזמנים ונשאר אלבומה היחיד שהוכר בהסמכה עולמית.
בעיצומה של הקריירה שלה, האמאסאקי זכתה לכינוי "קיסרית הפופ היפני" בגלל הפופולריות שלה ביפן ובאסיה. בעקבות דלקת אוזניים בשנת 2000, היא סובלת מאובדן שמיעה והיא חירשת לחלוטין באוזן אחת. בשנת 2017 דווח שבעיית שמיעה עברה גם לאוזן השנייה.
ילדותה ונעוריה
האמאסאקי נולדה בפוקואוקה, מחוז פוקואוקה, היא גודלה כבת יחידה על ידי אמה וסבתה. אביה עזב את המשפחה כשהייתה בת שלוש ומעולם לא ביקר אותן. אמה של האמאסאקי פרנסה המשפחה ולכן היא טופלה בעיקר על ידי סבתה. היא תיארה את עצמה כ"טום בוי" כשהייתה נערה, וכ"ילדה מוזרה" ש"אהבה להיות לבד".
בגיל שבע האמאסאקי החלה לדגמן במוסדות מקומיים, כמו בנקים, במטרה לעזור למצבה הכלכלי של משפחתה. היא המשיכה בקריירה זו ועזבה את משפחתה בגיל ארבע עשרה. היא עברה לטוקיו כדוגמנית של SOS, סוכנות כישרונות. קריירת הדוגמנות שלה לא נמשכה זמן רב; SOS בסופו של דבר ראתה אותה נמוכה מדי מכדי לדגמן והעבירה אותה ל"סאן מיוזיק", סוכנות מוזיקאים. בשם "איומי", האמאסאקי הוציאה לאור את מיני-אלבום הראפ, Nothing from nothing, על ידי חברת התקליטים ניפון קולומביה בשנת 1995. היא פוטרה כאשר האלבום לא הצליח להגיע למצעד האוריקון. לאחר הכישלון הזה, האמאסאקי החלה לשחק והצטלמה בסרטים דלי תקציב כמו "Ladys Ladys!! Sōcho Saigo no Hi", וגם בדרמות ותוכניות טלוויזיה כמו "מיסינן" שהתקבלו בצורה לא טובה על ידי הציבור.
מאוגוסט 1995 ועד מרץ 1996, אירחה האמאסאקי גם את המגזין "SoundLink" Hōkago no Ōsama (המלך לאחר בית הספר) עבור Nintendo Satellaview פעם בשבוע עם "שיגרו איזומיו" כשהוא התוכנית לא זכתה להצלחה והאמאסאקי פוטרה. היא עברה לגור עם אמה, שעברה לאחרונה לטוקיו.
באותה תקופה היא הכירה מפיק העתידי שלה, מקס מאטסורה. לאחר ששמע אותה שרה קריוקי, הציע לה מאטסורה את עסקת ההקלטה, אך האמאסאקי חשדה במניעים נסתרים ודחתה את ההצעה. הוא התמיד והצליח לגייס אותה למותג Avex בשנה שלאחר מכן. האמאסאקי החלה אימונים ווקאליים, אך דילגה על מרבית שיעוריה לאחר שגילתה כי המדריכים שלה היו נוקשים מדי והשיעורים עמומים. בנוסף לכך היא נשלחה לניו יורק בה עברה שיעורים נוספים.
קריירה מוזיקלית
קריירה מוזיקלית מ-1998 עד 1999
האמאסאקי ערכה את הופעת הבכורה שלה בחברת התקליטים Avex ב-8 באפריל 1998, עם הסינגל "Poker Face". זה וארבעת הסינגלים הבאים לא היו להיטים גדולים. אלבום הבכורה של האמאסאקי, A Song for XX, שיצא בשנת 1999 תואר כאלבום "לא מתיימר". הרצועות, שהלחין יאסוהיקו הושינו, אקיו טוגאשי ומיצורו איגראשי היו "שירי פופ-רוק זהירים". עם זאת, מילות השיר של האמאסאקי, התבוננותה הפנימית על רגשותיה וחוויותיה שהתמקדו בבדידות ואינדיבידואליזם, הדהדו אל הציבור היפני. הוצאת האלבום זכתה להצלחה: הוא הגיע אל דירוג Oricon במשך חמישה שבועות ונמכר ביותר ממיליון עותקים. על הישגיה, היא זכתה בפרס דיסק זהב ביפן עבור "האמן החדש והטוב ביותר של השנה".
עם Ayu-mi-x (מרץ 1999), הראשון בסדרת אלבומי הרמיקס, האמאסאקי החלה להתקדם מעבר לפופ-רוק של A Song for × krekt והחלה לשלב סגנונות שונים כולל טראנס,דאנס ובלדות. האמאסאקי החלה להתנסות בסגנונות מוזיקליים שונים גם בסינגלים שלה, הוציאה לאור מנגינות דאנס ובלדות כמו גם רמיקסים לסינגלים ששימשו רגאיי והאוס. הראשונים היו אבני דרך: האמאסאקי זכתה בזכות הסינגל הראשון שלה אחד ("אהבה: גורל") ואת הסינגל הראשון שנמכר במיליון ("A") אלבום האולפן השני שלה, Loveppears (נובמבר 1999), לא רק שעלה בראש דירוגי Oricon, הוא מכר כמעט 3 מיליון עותקים. האלבום הראה גם שינוי במילים של האמאסאקי. אף כי מילות השיר של "Loveppears" עדיין עסקו בבדידות, רבים מהם נכתבו מנקודת מבט של אדם שלישי. בתמיכת Lovepears, היא קיימה את סיבוב ההופעות הראשון שלה, סיור הקונצרטים של איומי האמאסאקי 2000.
סרט ל-XX הוא אוסף הסרטונים הראשון של איומי האמאסאקי, והוא יצא ב-15 בספטמבר1999.
הסינגל השביעי שלה, ~LOVE ~Destiny, היה השיר הראשון של איומי במקום הראשון במצעדים. בצד השני של הסינגל היה השיר LOVE Since 1999, שהוקלט עבור סדרת הדרמה Semidouble. איומי שרה שיר זה עם טסונקו, סולן של להקת Sharan Q.
עם שחרורו של הסינגל Boys & Girls, השתנה פורמט הסינגלים של איומי. צוות ההפקה שלה עיבד מספר רב יותר רצועות שכל אחת מהן קצרה, עקב המגמות המשתנות בתעשיית המוזיקה. הסינגל החדש שלה אופיין במיקסים ורמיקסים רבים והגיע למכירות של סינגל פלטינה. הסינגל הבא, A, הכיל גם כן מספר רב של רצועות ומכר מעל 1,600,000 עותקים. זהו הסינגל הנמכר ביותר שלה עד היום.
איומי הוציאה לאור את אלבום הסטודיו השני שלה Loveppears ב-10 בנובמבר1999, פחות משנה אחרי אלבום הסטודיו הראשון שלה. האלבום היה ללהיט ומכר מעל לשני מיליון עותקים. איומי הצטלמה בעירום חלקי עבור עטיפת אלבום זה.
קריירה מוזיקלית מ-2000 עד 2002
שנת 2000 איומי הועסקה גם כנציגה של חברת הקוסמטיקה היפנית KOSE Visee. לאחר שכיכבה בפרסומות שלהם וקידמה את השפתון שלהם, נמכרו מוצרי החברה בשיא של 500,000 מוצרים ביומיים. השיר Vogue אשר שימש מוזיקת רקע לפרסומת נמכר במעל ל-700,000 עותקים. לאחר מכן, איומי הפכה לפרזנטורית של חברת הטלפון הסלולרי היפנית Tu-ka וכיכבה בפרסומות החברה.
מאפריל ליוני 2000 הוציאה האמאסאקי את "הטרילוגיה", סדרת סינגלים המורכבת מ"ווג","רחוק" ו-"עונות השנה". מילות השירים הללו התמקדו בחוסר תקווה, שיקוף לאכזבתה שלה שלא התבטאה ביסודיות באף אחד מהשירים הקודמים שלה ותחושת בושה על הדימוי הציבורי שלה. באופן דומה, רבים מהשירים שכתבה לאלבום האולפן הבא שלה, Duty (ספטמבר 2000), היו כרוכים בתחושות של בדידות, כאוס, בלבול ועומס האחריות שלה. היא תיארה את רגשותיה לאחר הכתיבה כ-"בלתי טבעיים", ו-"עצבניים". גם הסגנון המוזיקלי היה כהה יותר; בניגוד ל-Loveppears, Duty היה אלבום מושפע רוק עם רק שיר דאנס אחד,Audience, חובה הדהדה את המעריצים: "הטרילוגיה" היו "סינגלים להיטים" ("עונות השנה" נמכר במיליון העתקים), והאלבום הפך לאלבום האולפנים הנמכר ביותר של האמאסאקי. בסוף 2000 ערכה האמאסאקי את קונצרט לקראת השנה החדשה בגימנסיה הלאומית של יוגי.
בשנת 2001, חברת התקליטים Avex, לחצה על האמאסאקי להוציא לאור את אלבום האוסף הראשון שלה, A Best. הוא יצא, ב-28 במרץ וזה הכניס את האלבום לתחרות עם אלבום האולפן השני של היקרו אוטאדה, Distance. התחרות בין שתי הזמרות (שלטענתן של שתיהן, הייתה רק יצירה של חברות התקליטים שלהן ושל התקשורת) הייתה כביכול הסיבה להצלחת האלבומים; שניהם נמכרו בלמעלה מחמישה מיליון עותקים. בתמיכת ל-Duty ו-A Best ערכה האמאסאקי סיבוב הופעות בכל רחבי יפן ובכך הפכה לאחת מהאמניות היפניות הבודדות שקיימו קונצרט בכיפת טוקיו. Duty, נמכר בכמעט שלושה מיליון עותקים. The Best הוא אלבומה הנמכר ביותר עם יותר מארבעה מיליון עותקים שנמכרו ביפן.
ינואר 2002 סימן כמה אבני דרך להאמאסאקי. האמסאקי הגבירה את שליטתה במוזיקה שלה על ידי הלחנת כל השירים באלבום תחת שם הבדוי "קריאה", מהם הסינגל "M" משנת 2000 היה הראשון. "חיבור" (נובמבר 2002) ו"שיר נולד"(דצמבר 2001) היו היוצאים מן הכלל. I am... הראתה גם התפתחות בסגנון הלירי של האמאסאקי: זה היה נסיגה מנושאי "בדידות ובלבול" של כמה משיריה הקודמים. האמאסאקי הייתה עדה לפיגועי 11 בספטמבר, ושינתה את חזונה תוך התמקדות בסוגיות כמו אמונה ושלום עולמי. בפרט "שיר נולד" הושפע ישירות מהאירועים. הסינגל, דואט עם קייקו ימדה, יצא לאור במסגרת פרויקט Song Nation ללא מטרות רווח שגייס כסף למטרות צדקה.
ההשקפה בהשראת הפיגועים ב-11 בספטמבר התרחבה מעבר ל-I am.... בשנת 2002 קיימה האמאסאקי את הקונצרט הראשון שלה מחוץ ליפן, בטקס פרסי המוזיקה של אסיה MTV בסינגפור, מהלך שהתפרש כתחילתו של קמפיין שהניע שוק יפני חלש. בטקס היא קבלת הפרס עבור "הזמרת היפנית המשפיע ביותר באסיה". בתמיכת I am..., קיימה האמאסאקי שני סיורים, סיור בזירה האיומי של האמסאקי 2002 א 'וסיור אצטדיון איומי האמאסאקי 2002.
בנובמבר 2002, בתור "Ayu", היא הוציאה את הסינגל האירופי הראשון שלה, "Connected", שיר טראנס מ-I am... שהלחין DJ Ferry Corsten. זה יצא לאור בגרמניה על גבי תווית דריזלי. היא המשיכה להוציא סינגלים (כולם רמיקסים לשירים שיצאו בעבר) בגרמניה ב-Drizzly עד 2005.
באפריל 2002, הוציאה את הסינגל "Free & Easy". בשיתוף עם המגזין Free & Easy, היא הוציאה גם את Hamasaki Republic, ספר צילומים שהיה למעשה גיליון מיוחד של Free & Easy, בשילוב עם הסינגל. "H", הסינגל הבא שלה הפך לסינגל הנמכר ביותר בשנת 2002. האמאסאקי הוציאה את הסינגל האחרון שלה בשנת 2002, "Voyage", ב-26 בספטמבר. במקום סרטון מוזיקה באורך רגיל, הסרט הקצר "צוקי ני שיזומו", בכיכובה, נוצר עבור "מסע" ויצא לאור בתיאטרון נבחר בשיבויה. אלבום האולפן הבא שלה, קשת בענן (דצמבר 2002) היה הראשון שלה שהשתמש במילים באנגלית. לאחר שהופיעה בטקס פרסי המוזיקה של MTV אסיה ב-2002, חשה כי על ידי כתיבת מילים יפניות בלבד היא לא הצליחה להביא את "המסר" שלה למדינות אחרות. בהבנה שאנגלית היא "שפה גלובלית נפוצה", היא כללה מילים באנגלית בשלושה שירים. האלבום היה מגוון מבחינה סגנונית; הוא כלל שירים שהושפעו על ידי רוק וטריפ הופ, כמו גם שירים "קיציים", "up-tempo" ו-"grand gotic" והתנסה בטכניקות חדשות כמו מקהלות הבשורה וצעקות הקהל. גם המילים היו מגוונות: הנושאים באלבום כללו חופש, מאבקי נשים ו"קיץ שמסתיים בעצב".
קריירה מוזיקלית מ-2003 עד 2008
בשנת 2003 הוציאה האמאסאקי שלושה סינגלים, "&", "Forgiveness" ו-"No Way to Say". כדי לחגוג את יציאת הסינגל השלושים שלה ("Forgiveness"), קיימה האמאסאקי את הופעה מיוחדת. המיני-אלבום שלה Memorial Address (דצמבר 2003) היה הראשון שיצא בפורמט של תקליטור ודי וי די בנוסף לפורמט הרגיל של תקליטור בלבד. כמו אלבומיה הקודמים, הוא הגיע לראש תרשים Oricon ונמכר ביותר ממיליון עותקים.
בסוף סבב הופעות 2003–2004, האמאסאקי החלה לעבוד על אלבומה החדש My Story שיצאה בדצמבר2004.
(Miss)understood יצאה בינואר2006. זה היה אלבום האולפן השביעי של האמאסאקי. הוא הגיע לראש מצעד הפזמונים אך נמכר בפחות ב-ממיליון העתקים."Bold & Delicious" שהיה סינגל של האלבום היה הסינגל ה-25 של הזמרת שהגיע לראש מצעד הפזמונים. סינגל שיצאה בשנת 2006 Startin הגיע לראש מצעד הפזמונים ובכך הזרמת הפכה לזמרן יפנית הראשונה שהיו לה 26 שירים בראש מצעד הפזמונים.
ב-28 בפברואר2007 הוציא האמאסאקי את A Best 2, אלבום כפול שהמכיל שירים מ-I am... ו- (Miss)understood. שתי התקליטים, "לבן"- ו-"שחור", זכו למיקומים הראשונים והשניים במצעד השבועי של אוריקון, והפכו את האמאסאקי לאמנית הנשית הראשונה שהחזיקה בשני המיקומים הראשונים במצעד באלבומי אוריקון. בסוף 2007 הפך הצמד לאלבומים החמישי והשביעי ברשימת הנמכרים ביותר של יפן השנה בהתאמה. בתמיכה ל-A Best 2, האמאסאקי ערכה סבב הופעות של של ארבעה חודשים ממארס עד סוף יוני. זה היה סיבוב ההופעות הבינלאומי הראשון שלה, ומלבד יפן היא הופיעה בטאיפיי, בשנגחאי ובהונג קונג. כרטיסים להופעות טאיפיי והונג קונג אזלו בפחות משלוש שעות.
ביולי 2007 הוציאה האמאסאקי את הסינגל הראשון שלה מזה למעלה משנה, "Glitter/Fated". סרט קצר, "אהבה מרחוק", שימש כסרטון המוזיקה ל-"Glitter" / "Fated". הסרט, שצולם בהונג קונג, כיכב בשחקן ההונג קונגי שון יו שהיה בקשר הרומנטי עם האמאסאקי. "Glitter/Fated" והסינגל הבא "Talkin '2 Myself" הגיעו לראש המצעדים שלהם והמשיכו את רצף הסינגלים מספר אחת. בדצמבר הוציאה האמאסאקי את הסינגל "Together When..." לראשונה בצורה דיגיטלית בלבד.
באפריל 2008, לציון יום השנה העשירי שלה באווקס, הוציאה האמאסאקי את הסינגל "Mirrorcle World". הוא הגיע לראש האוריקון והפך את האמאסאקי לאמנית הסולו היחידה שיש לה סינגל בראש המצעד בכל שנה במשך עשר שנים ברציפות. האמאסאקי קיימה גם את סיבוב ההופעות השני שלה באסיה "סיור אסיה 2008: עשר שנים", לחגיגת עשור לקריירה לה. מאפריל עד יוני היא סיירה ביפן, כשהיא מקיימת שבע עשרה קונצרטים. טייוואן, הונג קונג ושאנגחאי היו שוב התחנות בסבב הופעות.
קריירה מוזיקלית מ-2009 עד 2013
שני הסינגלים הבאים של האמאסאקי, "Days/Green" (דצמבר 2008) ו-"Rule/Sparkle" (פברואר 2009), המשיכו את רצף הסינגלים מספר אחת. "כלל" משמש כשיר הנושא לסרט "Dragonball Evolution". אלבום שלאחר מכן, Next Level, יצא ב-25 במרץ2009 במספר פורמטים: CD, CD + DVD, 2CD + DVD וכונן הבזק USB עם שתי ג'יגה-בייט. ה-Next Level היה בעיקר אלבום ריקודים אלקטרוניים. הוא הגיעה לראש המצעד האוריקון, והפך את האמאסאקי לאמנית היחידה שיש אלבום מספר אחד בכל שנה במשך אחת עשרה שנים ברציפות מאז הופעת הבכורה שלה. כמן כן האלבום היה פלטינה כפולה מוסמכת, מה שהפך אותו לאלבום האולפנים עם המכירות הנמוכות של האמאסאקי עד כה. ב-12 באוגוסט2009 הוציאה האמאסאקי את הסינגל הארבעים ושש שלה "Sunrise/Sunset (Love Is All)". אלבום האולפן האחד-עשר של האמאסאקי, Rock 'n' Roll Circus, יצא ב-14 באפריל2010. כמו קודמיו הוא הגיע לראש מצעד הפזמונים. ביולי הוכרז שסבב הופעות 2009 Next Level יוקרן בשיטת סרט תלת-ממד החל מאוגוסט2009.
בשנת 2012 הודיעה האגודה הבינלאומית לתלת מימד על הזוכים בפרסי אומנויות היצירה התלת־ממד לשנת 2012 שהאמאסאקי זכה בפרס עבור "מדיה משודרת אלקטרונית (טלוויזיה) - אירוע חי" במסגרת סיבוב ההופעות. ב-21 במרץ2012, הוציאה האמאסאקי את אלבום האולפן השלוש-עשרה שלה, Party Queen. האלבום הגיע לשיא במקום השני במצעד של אוריקון, והפך לאלבום האולפנים השני שלה שעשה זאת לאחר האשמה של שנת 2008. ב-6 באוגוסט2012, הוציאה האמאסאקי את אלבום האטסף השישי A Best Summer. זה כלל שני שירים חדשים שיצאו דיגיטלית לקידום האלבום: כיסוי TRF, Happening Here ו-You & Me.
בספטמבר 2012 הוכרז, כי לציון 15 שנה של האמאסאקי בתעשיית המוזיקה ב-8 באפריל2013, היא תוציא לאור חומר חדש במשך חמישה חודשים ברציפות, החל מהיום ה-8 בנובמבר2012, עד 8 במרץ2013. המהדורות הראשונות היו שני אלבומי מיני, Love and Again, אשר הועמדו למכירה ב-8 בנובמבר ודצמבר, בהתאמה. המהדורה השלישית ב-8 בינואר הייתה אלבום ההידור שלה A Classical, שכלל עיבודים קלסיים של שירים שיצאו בעבר. המהדורה הרביעית הייתה אלבום האולפן ה-14 של האמאסאקי, Love Again, שכלל את השירים משני אלבומי המיני הקודמים. ולבסוף החמישי היה ה-DVD / Blu-ray של תור ההיכל שלה 2012: שירי אהבה של מלון, שיצא במרץ. באפריל 2013 החלה האמאסאקי בסיבוב ההופעות ה-15 לחייה: הטוב ביותר, שנמשך ארבעה חודשים עד סוף יולי. רשימת הסטים שלה נבחרה על ידי המעריצים באמצעות הצבעה מקוונת, ויצאה לאור לאחר מכן כדיסק האלבום הראשון שלה ב-18 בספטמבר. גרסאות ה-DVD וה- Blu-ray יצאו ב-30 באוקטובר2013. ב-25 בדצמבר2013, הוציאה האמאסאקי את "Feel the Love / Merry-go-round", הסינגל הפיזי הראשון שלה מזה שלוש שנים. "Feel the Love" הלחין על ידי טטסויה קומורו והופק על ידי Dj Hello Kitty, ואילו "Merry-go-round" הופק על ידי טאקו טאקהאשי של M-Flo ומציג את הראפר ורבל. שני השירים מושפעים מאוד ממוזיקת המחול-פופ המערבית.
קריירה מוזיקלית מ-2014 עד 2017
בינואר2014 הוכרז כי שיר חדש בשם "Pray" נבחר להיות שיר הנושא לסרט האנימה "בודדה 2", שהוקרן בבכורה ב-8 בפברואר2014 ביפן. השיר יצא דיגיטלית ב-27 בינואר2014. אלבום האולפן החמישה עשר של האמאסאקי, Colours, יצא ב-2 ביולי2014. באלבום הוצגו מפיקים בעלי שם בינלאומי כולל ארמין ואן בירן, לראשונה בקריירה של האמאסאקי בו היו בעיקר מפיקים מערביים. האלבום הגיע למקום החמישי בשבוע הראשון שלו במצעד של אוריקון, והפך לאלבום האולפן הראשון של האמאסאקי שהעלה לראשונה מהטופ 3. עם זאת, הצלחתו הייתה נמוכה יחסית לאלבומים הקודמים.
ב-18 באוקטובר2014 הופיע האמאסאקי בסינגפור. זו הייתה הפעם השנייה שהיא הופיע בעיר לאחר הופעתה בפרסי MTV Asia Asia לפני 12 שנה.
ביולי 2015 החלה הזמרת סבב הופעות חדש Arena Tour 2015 A: Cirque de Minuit.
בדצמבר 2015 תרמה האמאסאקי מילים לשיר "יומן", סינגל הבכורה של האמן עמית מיצ'י, שעבד כאחת מזמרי הגיבוי של להקה החיה מאז 2011. המילים "יומן" זכו לזיכוי CREA, והשיר הולחן על ידי טימותי ווארד, שגם הוא היה חלק מהלהקה האמאסאקי והלחין עבורה מוזיקה מאז 2011. הסינגל של מיקי יצא לאור ב-23 בדצמבר 2015, דרך ניפון קראון.
במהלך שנת 2016 היא עבדה על אלבום חדש. במהלך שנת 2017 האמאסאקי יצאה למסע ההופעות Just the Beginning -20- Tour 2017.
המשך הקריירה המוזיקלית מ-2018
למרות בעיות שמיעה האמאסאקי ממשיכה להופיע, אך בקצב נמוך מבעבר. בפברואר2020 היא הודיע על תחילת סבב ארצי חדש, אך בקבות התפרצות מגפת הקורונה סבב בוטל. ב-4 ביולי2020 הזמרת הוציאה סינגל חדש. היא אמרה שמילים השיר באו בהשראה לאחר לידת בנה. ב-25 ביולי היא נתנה הופעה מיוחדת Premium Limited Live A: Natsu No Trouble ללא קהל ששודרה בטלוויזיה. בהמשך של אותו חודש שוחרר סינגל חדש.
תרומה לקהילה
במרץ 2011 תרמה האמאסאקי 30 מיליון ין למאמצי טיפול בהשלכות רעידת האדמה וצונאמי בחבל טוהוקו. היא גם שיתפה פעולה עם מגזין אופנה ViVi למכירת חולצות צדקה.
חייה האישיים
זוגיות
ב-1 בינואר2011 הודיעה האמאסאקי על אירוסיה לשחקן והדוגמן האוסטרי מנואל שוורץ, אותו פגשה האמאסאקי באוגוסט 2010 על סט הווידאו המוזיקלי שלה ל"וירג'ין רוד". ב-2 בינואר, מפיקיה הודיעו שהיא ושוורץ התחתנו בארצות הברית יום קודם. עם זאת, ב-16 בינואר 2012, הודיעה האמאסאקי באתר האינטרנט שלה כי תתגרש משוורץ. הסיבה לגירושין הייתה כי בתחילה רצתה האמאסאקי לעבור לגור עם שוורץ בארצות הברית, אך בגלל רעידת האדמה והצונאמי שפקדו את ארץ מולדתה ב-2011, היא רצתה מאוד לא לעזוב את יפן.
ב-13 בדצמבר2013, הוכרז באתר הרשמי שלה ב-TeamAyu כי האמאסאקי התארסה לסטודנט לרפואה אמריקאי הצעיר ממנה בעשר שנים, איתו היא הייתה מאז האביב של אותה שנה, והוסיפה: "בן זוגי הוא סטודנט רגיל, הייתי שמחה מאוד אם יוכלו לשמור עלינו בשקט". ב-3 במרץ2014, הזמרת הודיעה באתר מועדון המעריצים שלה "Team Ayu" שהיא נשואה רשמית. על פי סוכנותה, הזוג כבר סיים את הליך הנישואין שלהם בארצות הברית בסמוך לסוף פברואר. ב-11 בספטמבר2016, הודיעה האמאסאקי שהיא ובעלה נפרדו.
בשנת 2020 הזמרת הודיעה שילדה בן. בשנת 2021 ילדה ילד נוסף.
אובדן שמיעה
בינואר 2008, הודיעה האמאסאקי בבלוג שלה כי גורם שאינו ברור, ייתכן טינטון או מחלת Ménière, גרם לחירשות מוחלטת באוזנה השמאלית. היא אובחנה בשנת 2006 והסברה היא שהבעיה מתוארכת לשנת 2000, כבר אז היא פיתחה דלקת אוזניים אך המשיכה להופיע בניגוד לעצות הרופאים. למרות עצת הרופאים, האמאסאקי הצהירה שהיא רוצה להמשיך לשיר, וכי "כמקצוענית" היא רוצה "לספק את הביצועים הטובים ביותר לכולם". ב-20 במאי 2017, כתבה שהיא מאבדת את השמיעה באוזנה הימנית וחוותה סחרחורת ובחילה. היא נשבעה להמשיך להופיע וכתבה: "המקום בו אני מרגישה שייכת, זה המקום היחיד שאני באמת קיימת בו, אני לא יודעת שום דבר אחר."
.svg){kind=logo}
