לאיוואן ואזוב הייתה מערכת יחסים מיוחדת עם יוסף מרקו ברוך לאחר הגעתו של מרקו ברוך לבולגריה ותחילת פעילותו שם. ואזוב התרשם מפעילותו "המהפכנית" של מרקו ברוך וראה בו מעין וסיל לבסקי יהודי. ב-1895 אף תרם לו מכספו והוזמן על ידו לפגישה בסופיה. למרקו ברוך היו עימותים עם ראשי הקהילות היהודיות, בעקבותיהם הוגשו כנגדו תלונות למשטרה הבולגרית וזו פעלה לעוצרו מספר פעמים. בהתערבותו של איוואן ואזוב נמנע המעצר.[1]
ואזוב כתב למרקו ברוך מכתב אישי ובו בין השאר נכתב:
”אתה משורר, סופר ולוחם מהפכן. תמיד רעב ואף על פי כן תמיד על המשמר כאביר, המגן על כבודו של עם עני ומדוכא.”[2]
יצירתו והנצחתו
המוטיבים המרכזיים ביצירותיו של ואזוב היו: המאבק לעצמאות בולגריה והשגתה, אהבת המולדת, אנשיה ונופיה. קידום מקומה של בולגריה במשפחת העמים בכלל ובאירופה בפרט, וניצחונותיה ותבוסותיה של בולגריה לאורך ההיסטוריה. יצירותיו השונות תורגמו ל-50 שפות.
לאחר מותו זכה ואזוב להנצחה ברחבי בולגריה. התיאטרון הלאומי של בולגריה נושא את שמו(אנ'), כך גם הספרייה הלאומית בפלובדיב שהיא השנייה בגודלה בבולגריה.(אנ') ישנם רחובות על שמו בבולגריה, כמו גם בעיר ברטיסלאבה שבסלובקיה. פסגת צוק באי ליווינגסטון נקראת על שמו.(אנ')
ב-1906 כתב ואזוב את שירו "קבר היהודי" המתבסס על המיתוס האנטישמי בדבר נפילת בירת הממלכה הבולגרית השנייה - טרנובו ב-1393 לידי העות'מאנים בראשות סולימאן צ'לבי. המיתוס מספר על יהודי שבגד בבולגרים ומסר את המפתחות של שער צדדי למצודת צארבץ ובכך איפשר לעות'מאנים לכובשה. היהודי הוצא להורג על ידי המצביא העות'מאני ומקום קבורתו של "הבוגד", נודע כ"קבר היהודי", בבולגרית: Жидов гроб (ז'ידוב גרוב). השיר אשר כתב ואזוב סייע לקבע את המיתוס בנרטיב ההיסטורי הבולגרי.
”הו בגידה מבישה, הוליכה את האויב למבצר, זעקות הקרב של המגינים נאלמו, והם שקעו בדמם.”[3]