PROFILPELAJAR.COM

איוואן גשפארוביץ
Ivan Gašparovič
	צילום מיוני 2008 בעת ביקור בפולין
לידה	27 במרץ 1941 (בן 83); Poltár, סלובקיה
מדינה	סלובקיה
השכלה	הפקולטה למשפטים באוניברסיטת קומניוס בברטיסלאבה
מפלגה	התנועה לדמוקרטיה
בן או בת זוג	Silvia Gašparovičová
	15 ביוני 2004 – 15 ביוני 2014; (10 שנים)
	→ רודולף שוסטר אנדריי קיסקה ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2007); אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש (2010); הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה (2014); מסדר ליודוביט שטור דרגה ראשונה (15 ביוני 2004); קולר מסדר איזבלה הקתולית (2007); מסדר הפיל (23 באוקטובר 2012); Andrej Hlinka Order Class I (28 באוקטובר 1998, ולדימיר מצ'יאר, נשיא סלובקיה); מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה; מסדר אולף הקדוש; מסדר האריה הלבן; עיטור שלושת הכוכבים; Cross of Milan Rastislav Štefánik; Order of Andrej Hlinka; עיטור מסדר העיט הלבן של פולין; Cross of Pribina; מסדר ליודוביט שטור; מסדר איזבלה הקתולית; מסדר האריה של הולנד; מסדר הצלב של טרה מריאנה; המסדר הגדול של המלך טומיסלב; Cross of Pribina class I; מסדר החרב של יעקב הקדוש; מסדר הרפובליקה הסרבית; הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש; אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מסדר דוסטיק, דרגה 1; מסדר ויטאוטאס הגדול; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

איוואן גשפארוביץ' (בסלובקית: Ivan Gašparovič; נולד ב-27 במרץ 1941) הוא פוליטיקאי ומשפטן סלובקי, בעל שורשים קרואטיים. נשיא הרפובליקה הסלובקית בשנים 2004–2014. הוא הנשיא הראשון של סלובקיה שנבחר לקדנציה שנייה. בין השנים 1992 - 1998 כיהן כיושב ראש של הפרלמנט הסלובקי - המועצה הלאומית.

רקע משפחתי, שנות צעירותו ולימודיו

איוואן גשפארוביץ' נולד בשנת 1941 בפולטאר, על יד לוצ'נץ ובאנסקה ביסטריצה, באזור הדרום-מרכזי של סלובקיה. אביו, ולדימיר גשפארוביץ', היגר מקרואטיה ללסלובקיה בתום מלחמת העולם הראשונה והיה מורה בבית ספר תיכון.

בין השנים 1959–1964 למד גשפארוביץ' משפטים באוניברסיטת קומניוס בברטיסלאבה. בתום לימודיו עבד במשרד פרקליט המחוז מרטין בין השנים 1965–1966. לאחר מכן היה לפרקליט בברטיסלאבה בין השנים 1966–1968. בשנת 1968 ימי האביב של פראג, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הסלובקית כדי לתמוך ברפורמות של אלכסנדר דובצ'ק. אולם אחרי פלישת הכוחות הסובייטיים וכוחות ברית ורשה נוספים לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968, גורש גשפארוביץ' מהמפלגה.

הקריירה האקדמית ובמערכת המשפט

למרות סילוקו משורות המפלגה, התאפשר לו, בין 1968 ויולי 1990 ללמד ולהגיע לתפקיד פרופסור בחוג למשפט פלילי, קרימינולוגיה ופרקטיקה קרימינולוגית בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קומניוס בברטיסלאבה. בפברואר 1990 התמנה לפרו-רקטור של האוניברסיטה.

אחרי מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה ונפילת המשטר הקומוניסטי, נבחר גשפארוביץ' על ידי הנשיא החדש ואצלב האוול לכהן כפרקליט הראשי של צ'כוסלובקיה. אחרי מרץ 1992 היה לפרק זמן קצר סגן יושב ראש המועצה המחוקקת של צ'כוסלובקיה, לפני פירוק המדינה הפדרלית למרכיביה - צ'כיה וסלובקיה בינואר 1993. עוד בשלהי שנת 1992 היה גשפארוביץ' המחבר העיקרי של החוקה הסלובקית. אחרי הצהרת עצמאות סלובקיה, בינואר 1993 חזר זמנית לאוניברסיטת קומניוס. היה חבר בוועדים המדעיים של הפקולטה למשפטים ושל האוניברסיטה.

הקריירה הפוליטית

בכיר בממשל הראשון של סלובקיה העצמאית. יושב ראש הפרלמנט

בשנת 1992 הצטרף פרופ' גשפארוביץ' לתנועה לסלובקיה דמוקרטית (HZDS, Hnutie za demokratické Slovensko שבהנהגתו של ולדימיר מצ'אר, השנוי במחלוקת. גשפארוביץ' הייתה אחת מהדמויות המרכזיות של ממשלו של מצ'אר( 1992 - 1994, 1998-1994), שנתפס כבעל נטיות ריכוזיות. אחרי נצחות המפלגה HZDS בבחירות ביוני 1992, הוא נבחר ליושב ראש המועצה הלאומית - הפרלמנט של הרפובליקה הסלובקית. כיהן בתפקיד זה בין 1992–1998. אחרי שערוריית גילוי מיקרופונים בקונסוליה האמריקאית בברטיסלאבה בנובמבר 1992, גשפארוביץ' עמד בראש ועדה שיקרה את הפרשה אך החקירה הסתיימה ללא מסקנות ברורות. שנה לאחר מכן גשפארוביץ' תמך בהחלטת ממשלת מצ'אר לסגור את אוניברסיטת טרנבה שנשלטה על ידי כוחות האופוזיציה. להערכתו פתיחת אוניברסיטה זו הייתה בלתי חוקית. בגלל חוסר אמון במערב בשיטת הממשל של מצ'אר, סלובקיה הורחקה באותה תקופה מהשיחות להרחבתם של האיחוד האירופי ושל הברית נאט"ו במרכז אירופה.

תקופת ממשלות מצ'אר התאפיינה, בין השאר, במתיחות מתמדת בין הממשלה ובין הנשיא מיכאל קובאץ', שהיה מתנגד בצורה מפורשת לנהנגתו של ולדימיר מצ'אר. הסכסוך בין השניים הגיע לנקודת שיא כשהשירותים החשאיים SIS נחשדו כי חטפו את בנו של הנשיא, מיכאל קובאץ' הבן, שסיממו אותו באלכוהול והשאירו אותו בחזית תחנת משטרה על יד היינבורג באוסטריה, שם היה מבוקש בחשד להונאה. גשפארוביץ' נשמע פעם פולט בפומבי הערה מעליבה על הנשיא ברגע מסוים כששם לב כי דיבור בפני מיקרופון פתוח.

הקרע עם מצ'אר

בין אוקטובר 1998 ובין 15 ביולי 1998 כשמפלגתו HZDS ישבה באופוזיציה, גשפארוביץ' היה חבר בוועדה הפרלמנטרית לפיקוח על השירותים החשאיים. כמו כן היה חבר במשלחת הסלובקית באיחוד הבין-פרלמנטרי. ביולי 2002, אחרי שוולדימיר מצ'אר החליט לא להכלילו ברשימה להצבעה בבחירות המתקרבות לפרלמנט, גשפארוביץ' עזב את המפלגה יחד עם עוד כמה מורדים והקים ב-12 ביולי 2002 מפלגה חדשה בשם התנועה לדמוקרטיה HZD ‏ (-Hnutie za demokraciu). כאשר מפלגתו זכתה רק ב-3.3% מהקולות ולא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, חזר גשפארוביץ' להוראת משפטים באוניברסיטת קומניוס. בתקופה זו כתב כמה ספרי לימוד, מאמרים ומחקרים בתחום המשפט הפלילי.

בחירתו לנשיא

באפריל 2004 הציג גשפארוביץ' מועמדותו לנשיאות מול ולדימיר מצ'אר ומול המועמד של הקואליציה השלטת, אדוארד קוקאן. במפתיע, הצליח לעלות לסיבוב השני לאחר שלדעת הפרשנים הרבה מהתומכים בקוקאן לא התייצבו בהצבעה בגלל ביטחונם כי המועמד שלהם יעבור ללא בעיות לסיבוב הבא. אחרי שהתעוררו מול המציאות של צורך לבחור בין שני מועמדים של ה"ממשל הקודם", רבים העדיפו את גשפארוביץ' על פני מצ'אר. נבחר לנשיא עם 60% מהקולות. זאת אף על פי שהשמרנים הפרו-אירופים בראשותו של ראש הממשלה מחקולאש דזורינדה קראו לאוהדיהם להימנע מההצבעה.

נשיא סלובקיה

כנשיא גילה גשפארוביץ' גישה מתונה ולא כוחנית וזכה לפופולריות בקרב חוגים רחבים בציבור. זכה בין היתר לתמיכת חברי המפלגה הסציאל דמוקרטית של ראש הממשלה לשעבר רוברט פיצו ושל המפלגה הלאומית הסלובקית, מפלגה ימנית לאומנית בראשותו של יאן סלוטה. בבחירות ב-2009 הגיע לראש הטבלה בסיבוב הראשון עם 46.7% מהקולות בעוד איווטה רדיצ'ובה שצברה 38% מהקולות. בסיבוב השני נבחר פרופ' גשפארוביץ' מחדש עם 55.53% מהקולות.

נושאים במחלוקת

הנשיא גשפארוביץ' נכנס לעימות עם הנהגת הונגריה השכנה, כולל נשיאה - פאל שמיט, כאשר התנגד להקמה בעיר קושיצה של פסל לזכרו של הרוזן יאנוש אסטרהאזי, שבימי השואה היה היחיד במועצה הלאומית הסלובקית שהצביע נגד החוקים נגד היהודים. הוא נפל מאוחר יותר קרבן למשטר הקומוניסטי, נכלא בגולאג ומת בכלא במוראביה בשנת 1957. התנגדותו של גשפארוביץ' נומקה בכך שאסטרהאזי היה חסיד של מיקלוש הורטי, תמך בזמנו בסיפוח קושיצה ושטחי סלובקיה אחרים להונגריה בימי בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, והוכרז בסלובקיה כפושע מלחמה. לעומת זאת בדעת הקהל ההונגרית נחשב יאנוש אסטרהאזי כהומניסט קתולי.