PROFILPELAJAR.COM

איוואן איליץ'
Ivan Illich
	אין תמונה חופשית
לידה	4 בספטמבר 1926; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	2 בדצמבר 2002 (בגיל 76); ברמן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
השקפה דתית	נצרות קתולית
מקום לימודים	אוניברסיטת פירנצה, האוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית, אוניברסיטת זלצבורג
מוסדות	האוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של פוארטו ריקו; פיאריסטים; אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה ;
זרם	אי-צמיחה, סביבתנות
תחומי עניין	אקולוגיה פוליטית, חברה מתועשת, איש חינוך
עיסוק	כומר קתולי, אנתרופולוג, סופר, סוציולוג, מבקר ספרות, איש חינוך, פילוסוף, היסטוריון, תאולוג
מדינה	אוסטריה, ארצות הברית, גרמניה
יצירות ידועות	ביטול בית הספר, Tools for Conviviality
פרסים והוקרה	פרס התרבות והשלום של וילה איכון (1998)
	www.ivanillich.org.mx

ערך זה עוסק בהוגה דעות אוסטרי. אם התכוונתם לנובלה מאת לב טולסטוי, ראו מותו של איוואן איליץ'.

איוואן איליץ' (בקרואטית: Ivan Illich; ‏4 בספטמבר 1926 – 2 בדצמבר 2002) היה פילוסוף ואנרכיסט אוסטרי ממוצא קרואטי ויהודי, שרעיונותיו על סוגים שונים של סמכות מקצועית הביאו לו פרסום רב. איליץ' חיבר סדרה של מסות ביקורתיות על מוסדות החברה המודרנית. הוא עסק בנושאים שונים, כגון חינוך, רפואה, עבודה, התפתחות כלכלית ומגדר. יצירותיו התפרסמו באופן נרחב בשנות ה-70 של המאה ה-20.

חייו

איליץ' נולד בעיר וינה לאב קרואטי ואם יהודיה. הוא למד היסטולוגיה וקריסטלוגרפיה באוניברסיטת פירנצה.

משנת 1942 עד שנת 1946, למד איליץ' תאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית בקריית הוותיקן. את עבודת הדוקטורט שלו כתב על ההיסטוריון ארנולד טוינבי. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוא ביקש להתמנות לעוזר הכומר הקהילתי בעיר ניו יורק. ב-1956 מונה להיות סגן הרקטור באוניברסיטת פוארטו ריקו, שם פגש את אוורט ו' רימר, והשניים החלו לנתח את התפקיד של עצמם כמנהיגים חינוכיים.

בשנת 1961 ייסד איליץ' בקורנאבאקה שבמקסיקו את המרכז הבין-תרבותי לתיעוד, מרכז מחקר שהציע קורסים בלימוד שפות למיסיונרים מאמריקה הצפונית. מטרתו של איליץ' הייתה להתעמת עם העובדה שהוותיקן לקח חלק בפיתוח של העולם השלישי. איליץ' האמין שיש לראות את העולם השלישי ואת חוסר הפיתוח שלו כמושא לקנאה. הוא הסתכל בחוסר אמון על הרחמים הליברליים ועל היהירות השמרנית שהניעו את גל ההתפתחות התעשייתית העולמית. הוא ראה את השליחים של העולם המערבי לעולם השלישי כסוג של הגמוניה תעשייתית, וככזאת, כפעולה של "מלחמה על הקיום". הוא שאף ללמד את המיסיונרים שנשלחו על ידי הכנסייה לזהות את עצמם כתיירים ואורחים של המדינה המארחת.

לאחר 10 שנים, הניתוח הביקורתי של המרכז על הפעולות המוסדיות של הכנסייה הביא את המרכז לכדי עימות עם הוותיקן, ואיליץ' הוזמן לרומא לתשאול. בשנת 1976, ככל הנראה עקב דאגתו מזרם האקדמאים הרשמיים ותופעות הלוואי האפשריות של "ההתמסדות" של המרכז עצמו, סגר איליץ' את המרכז, בהסכמת חברי המרכז. מספר חברים המשיכו בלימוד שפות בקורנאבאקה, וחלק מקורסים אלו עדיין קיימים. איליץ' עצמו התפטר מתפקידו ככומר כבר בסוף שנות ה-60.

החל משנות ה-80 של המאה ה-20, טייל איליץ' רבות, וחילק את זמנו בעיקר בין ארצות הברית, מקסיקו, וגרמניה. בין היתר, לימד פילוסופיה באוניברסיטת ברמן.

בשנותיו המאוחרות סבל איליץ' מגידול סרטני בפניו, ובהתאם לביקורתו על הרפואה המקצוענית, הוא טיפל במחלה בשיטות מסורתיות. הוא עישן אופיום באופן קבוע על מנת להקל על כאביו. בשלב מוקדם, הוא התייעץ עם רופא בנוגע להסרת הגידול, אך נאמר לו שישנו סיכון רב מדי שיאבד את כושר הדיבור שלו, ולכן החליט להימנע מהסרתו.

ביטול בית הספר

ערך מורחב – ביטול בית הספר

יצירתו הנודעת ביותר היא הספר "ביטול בית הספר" שיצא בשנת 1971 ותורגם גם לשפה העברית. הספר הוא מסה ביקורתית על חינוך כפי שהוא מתקיים בכלכלות מודרניות. הספר מתאר בפירוט תוכניות ודאגות של התקופה בה נכתב ולכן עלול להחשב ארכאי, אך מהות טענותיו והצעותיו נשארה רדיקלית כיום, באותה מידה בה הייתה בזמנו. בעודו מספק דוגמאות מציאותיות על השפעותיו של החינוך הממוסד, מציע איליץ' הצעות קונקרטיות לחינוך אלטרנטיבי ומבוזר.

הטענה המרכזית של איליץ' היא כי יש לבטל את בית הספר. הוא טוען כי הדרך להביא לחברה מתוקנת בה אנשים חופשיים ומאושרים, לא יכולה להתקיים באמצעות בית הספר. איליץ' שולל את בית הספר כאופציה להתחנכות תקינה, הן של האדם והן של החברה, מסיבות שונות. בין סיבות אלו אפשר למצוא טענות כנגד חוסר השוויון של מערכת החינוכית, המונופול של מערכת החינוך על התהליך הלימודי, תפקיד בית הספר בהנצחת הפאסיביות של הלומד, והיותו של בית הספר כלי להנצחת החברה הקפיטליסטית.

נמסיס רפואי

בספרו "נמסיס רפואי" (Medical Nemesis), שפורסם לראשונה ב-1975, וידוע גם בשם "מגבלות לרפואה" (Limits to Medicine), מובאת מתקפה מפורטת על הרפואה המערבית. איליץ' טען שהמדיקליזציה של אירועי החיים, כמו הלידה והמוות, גרמה לעיתים קרובות ליותר נזק מאשר תועלת וגרמה לאנשים רבים להיות מוגדרים למעשה כחולים לכל חייהם. איליץ' הציג סטטיסטיקות להדגמת ההיקף המזעזע של הסיבוכים שלאחר ניתוח ושל מחלות הנגרמות על ידי תרופות בחברה התעשייתית המתקדמת. הוא הציג את הרעיון של מחלה יאטרוגנית לציבור רחב יותר.^[1]^[2] רעיון, אשר בוסס מדעית מאה שנה קודם לכן על ידי האחות הבריטית פלורנס נייטינגייל (1820–1910). תמיכה לדעותיו הובעה גם בעשורים שאחרי מותו.^[3]^[4]

ספריו

Die philosophischen Grundlagen der Geschichtsschreibung bei Arnold J. Toynbee (1951), Diss. Salzburg
Celebration of Awareness (1971)
Deschooling Society 1971)
Tools for Conviviality (1973)
Energy and Equity (1974)
Medical Nemesis (1976)
The Right to Useful Unemployment (1978)
Toward a History of Needs (1978)
Shadow Work (1981)
Gender (1982)
H₂O and the Waters of Forgetfulness (1985)
ABC: The Alphabetization of the Popular Mind (1988)
In the Mirror of the Past (1992)
In the Vineyard of the Text: A Commentary to Hugh's Didascalicon (1993)
Ivan Illich in Conversation interviews with Cayley, David. (1992) (Toronto: Anansi Press).
The Rivers North of the Future – The Testament of Ivan Illich as told to David Cayley (2005)
Corruption of Christianity Illich, Ivan (Author) Cayley, David (Editor) (2000)
Power in the Highest Degree : Professionals and the Rise of a New Mandarin Order by Charles Derber, William A. Schwartz, and Yale Magrass, Oxford University Press, 1990
Silencing Ivan Illich: A Foucauldian Analysis of Intellectual Exclusion. Gabbard, D. A. New York: Austin & Winfield, 1993