חליפת החלל הראשונה בסדרה הייתה ה-LOS (Lunar orbit suit - חליפה למסלול סביב הירח), שפותחה עבור משימות סובייטיות אל הירח. פיתוח החליפה בחל ב-1967 והסתיים ב-1971 עם ביטול התוכנית הסובייטית להנחתת אדם על הירח.
הדגם השני בסדרה היה האורלן-D, שפיתוחו החל ב-1969 ונמשך עד ל-1977. ב-20 בדצמבר 1977 בוצעה הליכת החלל הראשונה באמצעות האורלן-D בתחנת החלל סאליוט 6, במהלך משימת סויוז 26. דגם D יצא משימוש ב-1984 לאחר ששימש גם בסאליוט 7.
האורלן-DM נכנס לשימוש לראשונה ב-2 באוגוסט 1985 בתחנת החלל סאליוט 7. בהמשך שימש הדגם גם בתחנת החלל מיר עד ליציאתו משימוש ב-1988.
האורלן-DMA נכנס לשימוש בנובמבר 1988 בתחנת החלל מיר, והמשיך לשמש בתחנה עד ל-1997.
האורלן-M נכנס לשימוש בתחנת החלל מיר ב-1997 והמשיך ושימש גם בתחנת החלל הבינלאומית עד ל-2009.
האורלן-MK נכנס לשימוש ב-2009 בתחנת החלל הבינלאומית, והוא צפוי לשמש בה עד לכניסת הדגם הבא, ה-MKS, לשימוש בסביבות 2015.
חליפות החלל מסוג אורלן שימשו טייסי חללסובייטים, רוסיים, אמריקאיים, אירופאים וסיניים. בסין נקראת חליפת החלל (גרסה של האורלן-M) בשם "האיינג" (海鹰) - התרגום המילולי הסיני לעיטם.
מבנה
צורת הכניסה לחליפת החלל אורלן.
חלפות החלל אורלן הם חצי קשיחות - פלג הגוף העליון והקסדה לא ניתנים להזזה או לסיבוב, אך הזרועות ניתנות להזזה. בשונה מחליפות החלל האמריקאיות, את חליפות החלל מסוג אורלן לא לובשים, אלא ניכנסים לתוכם דרך פתח בגב, שלאחר סגירתו מורכב עליו מכל החמצן. צורת "לבישה" זו הופכת את תהליך ההכנה להליכת החלל לקצרה (כ-5 דקות בלבד) ופשוטה.
אספקת החמצן לחליפת החלל אורלן-D, וכן התקשורת עם הקוסמונאוט שבחליפה, נעשתה דרך צינור שחיבר את החליפה אל החללית ממנה יצאו להליכת החלל. החל מהאורלן-DM תוכננו החליפות כך שהן יכולות לפעול עצמאית.
