אורית חסון ולדר (נולדה בחיפה ב-1962) היא אמנית ישראלית רב תחומית, אוצרת ומרצה. יצירותיה עוסקות בסוגיות הנוגעות בביוגרפיה, זהות ומגדר.
ביוגרפיה
חסון ולדר נולדה ב-1962 בחיפה למשפחה שמקורותיה בארצות ערב. היא צאצאית של חיים רחמים יוסף פרנקו, רבה הספרדי של קהילת חברון ומייסד בית החולים חסד אברהם. סבא רבא שלה, חנוך חסון, היה אב בית דין של עדת הספרדים בחברון. דודה, חנוך חסון, היה מנהל תוכניות בטלוויזיה הישראלית וממייסדי פסטיבל הזמר והאירוויזיון.
חסון ולדר סיימה תואר ראשון בפקולטה לאמנויות המדרשה, מכללת בית ברל (1986) ותואר שני (בהצטיינות) בתוכנית הבינתחומית באמנויות, אוניברסיטת תל אביב (2011).
מאז שנת 2008 מרצה חסון ולדר בפקולטה לאמנויות המדרשה, מכללת בית ברל, ומתמחה באמנות חברתית עכשווית. במסגרת זו יזמה פרויקטים אמנותיים בשיתוף קהילות מגוונות. בין היתר היא יזמה והקימה מאגר שיתופי לאמנות ערבית פלסטינית. מטרתו של הארכיון היא לחשוף ולייצר היכרות עם אמנות ותרבות פלסטינית/ערבית החל מחומרים קנוניים של אמנים מוכרים ישראלים ובינלאומיים ועד חומרים "לא רשמיים" ביוגרפיים, שנאספו מהסביבה הקרובה של הסטודנטים.[1] מאז שנת 2019 חסון ולדר מרצה גם בפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים.
עבודותיה של חסון ולדר עוסקות בסוגיות הנוגעות בביוגרפיה, זהות ומגדר, ושאלות הנוגעות ל. דרך בניית סיטואציות המעלות זיכרון וטראומות היא מטפלת בעברה המשפחתי הטעון.
במיצבים, בציורים וברישומים שלה היא חוקרת מגבלות חושיות של ראייה ותפיסה, כמו גם את הקשר בין המדיום והשפה לבין מצבים פסיכולוגיים ודיסוציאטיביים. בעבודותיה נוכחים מעברים בין מצבי תודעה וזליגות בין צילום וציור.
בשיחה בין חסון ולדר לבין גליה בר אור שפורסמה במגזין ערב רב אומרת חסון ולדר על השיר ״באוהאוס חברתי״ שכתבה 2020: ״השיר מדבר על חתכים שהם עבורי החלוקות לזהויות ולקטגוריות שמהוות חלק מהילדות והזהות שלי, כשהעיר נחתכת לשלוש פרוסות או שלוש שכבות גאולוגיות: הכרמל שבו גדלתי, שכונת הדר בה גדל אבי והעיר התחתית שבה הוריי עבדו. יש גם הצלבה שהבנתי רק מאוחר יותר, כשלמדתי על פוסט-קולוניאליזם ופוליטיקת הזהויות, שהיא הצלבה בין מזרחיות וערביות ובין מיקום גאוגרפי ושכבה סוציואקונומית. הזהות הזו מורכבת. אז לא הבנתי אותה כמו היום. ממש כמו הבאוהאוס, שמקורותיו בגרמניה אבל בחיפה קיבל תמהיל אחר״.[2]
ב-2008 יצרה את עבודת האנימציה Hebron: Create a House, Create a Family. העבודה מתכתבת עם משחקי מחשב המאפשרים לברוא משפחות ומהלכי חיים וירטואליים. היא מספרת סיפור רצח המבוסס על מאורעות תרפ"ט, בה נרצח אבי סבה של האמנית.[3]
ב-2009 הציגה בגלריית החדר תערוכה בשם "PF נזכרתי בדבר" שעסקה במנגנוני זיכרון. בראיון עמה על התערוכה היא שיתפה "התערוכה היא אולי ניסיון הומוריסטי לתפוס זיכרון ולייצג אותו. לבדוק איך מתעסקים במנגנונים של זיכרון ומראים נוף נוסטלגי בציור. "הזיכרון הוא לא רק שלי אלא קולקטיבי. אני עוצרת בתחנות זיכרון תרבותיות ואוספת רגעים היסטוריים״.[4]
ב-2016 הציגה תערוכת יחיד בשם ארכאולוגיה של חושך בגלריית הלובי מקום לאמנות. בתערוכה הוצגו ציורים שעוסקים ב"מאחורי הקלעים״ של פעולת הצילום.
תערוכות יחיד נבחרות
1993 - לאכול בכפית, גלריה לימבוס, תל אביב-יפו, אוצרת: יהודית גואטה
1998 - בגד גוף, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, אוצרת: רעיה זומר (קטלוג)
2005 - מסובבת, בית האמנים, תל אביב-יפו, אוצרת: מלי דה קאלו