אורית חסון ולדר

לידה	1962 (בת 62 בערך)
מדינה	ישראל

אורית חסון ולדר (נולדה בחיפה ב-1962) היא אמנית ישראלית רב תחומית, אוצרת ומרצה. יצירותיה עוסקות בסוגיות הנוגעות בביוגרפיה, זהות ומגדר.

חסון ולדר נולדה ב-1962 בחיפה למשפחה שמקורותיה בארצות ערב. היא צאצאית של חיים רחמים יוסף פרנקו, רבה הספרדי של קהילת חברון ומייסד בית החולים חסד אברהם. סבא רבא שלה, חנוך חסון, היה אב בית דין של עדת הספרדים בחברון. דודה, חנוך חסון, היה מנהל תוכניות בטלוויזיה הישראלית וממייסדי פסטיבל הזמר והאירוויזיון.

חסון ולדר סיימה תואר ראשון בפקולטה לאמנויות המדרשה, מכללת בית ברל (1986) ותואר שני (בהצטיינות) בתוכנית הבינתחומית באמנויות, אוניברסיטת תל אביב (2011).

מאז שנת 2008 מרצה חסון ולדר בפקולטה לאמנויות המדרשה, מכללת בית ברל, ומתמחה באמנות חברתית עכשווית. במסגרת זו יזמה פרויקטים אמנותיים בשיתוף קהילות מגוונות. בין היתר היא יזמה והקימה מאגר שיתופי לאמנות ערבית פלסטינית. מטרתו של הארכיון היא לחשוף ולייצר היכרות עם אמנות ותרבות פלסטינית/ערבית החל מחומרים קנוניים של אמנים מוכרים ישראלים ובינלאומיים ועד חומרים "לא רשמיים" ביוגרפיים, שנאספו מהסביבה הקרובה של הסטודנטים.^[1] מאז שנת 2019 חסון ולדר מרצה גם בפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים.

בעברה הייתה מבקרת אמנות ב-ynet וב-Time Out תל אביב. מאז 2016 היא יועצת אמנותית לגלריית הלובי ולפרויקטים עצמאיים והחל מ-2022 היא חברה בוועד המנהל של מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

בין השנים 2013–2018 כיהנה כמנהלת והאוצרת הראשית של הסדנא לאמנות ברמת אליהו.

יצירותיה של חסון ולדר הוצגו בגלריות ומוזיאונים בישראל ובעולם ובין היתר במוזיאון פתח תקווה לאמנות, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזיאון ינקו דאדא, גלריה רוארט וגלריה רוזנפלד.

עבודותיה של חסון ולדר עוסקות בסוגיות הנוגעות בביוגרפיה, זהות ומגדר, ושאלות הנוגעות ל. דרך בניית סיטואציות המעלות זיכרון וטראומות היא מטפלת בעברה המשפחתי הטעון.

במיצבים, בציורים וברישומים שלה היא חוקרת מגבלות חושיות של ראייה ותפיסה, כמו גם את הקשר בין המדיום והשפה לבין מצבים פסיכולוגיים ודיסוציאטיביים. בעבודותיה נוכחים מעברים בין מצבי תודעה וזליגות בין צילום וציור.

בשיחה בין חסון ולדר לבין גליה בר אור שפורסמה במגזין ערב רב אומרת חסון ולדר על השיר ״באוהאוס חברתי״ שכתבה 2020: ״השיר מדבר על חתכים שהם עבורי החלוקות לזהויות ולקטגוריות שמהוות חלק מהילדות והזהות שלי, כשהעיר נחתכת לשלוש פרוסות או שלוש שכבות גאולוגיות: הכרמל שבו גדלתי, שכונת הדר בה גדל אבי והעיר התחתית שבה הוריי עבדו. יש גם הצלבה שהבנתי רק מאוחר יותר, כשלמדתי על פוסט-קולוניאליזם ופוליטיקת הזהויות, שהיא הצלבה בין מזרחיות וערביות ובין מיקום גאוגרפי ושכבה סוציואקונומית. הזהות הזו מורכבת. אז לא הבנתי אותה כמו היום. ממש כמו הבאוהאוס, שמקורותיו בגרמניה אבל בחיפה קיבל תמהיל אחר״.^[2]

ב-2008 יצרה את עבודת האנימציה Hebron: Create a House, Create a Family. העבודה מתכתבת עם משחקי מחשב המאפשרים לברוא משפחות ומהלכי חיים וירטואליים. היא מספרת סיפור רצח המבוסס על מאורעות תרפ"ט, בה נרצח אבי סבה של האמנית.^[3]

ב-2009 הציגה בגלריית החדר תערוכה בשם "PF נזכרתי בדבר" שעסקה במנגנוני זיכרון. בראיון עמה על התערוכה היא שיתפה "התערוכה היא אולי ניסיון הומוריסטי לתפוס זיכרון ולייצג אותו. לבדוק איך מתעסקים במנגנונים של זיכרון ומראים נוף נוסטלגי בציור. "הזיכרון הוא לא רק שלי אלא קולקטיבי. אני עוצרת בתחנות זיכרון תרבותיות ואוספת רגעים היסטוריים״.^[4]

ב-2016 הציגה תערוכת יחיד בשם ארכאולוגיה של חושך בגלריית הלובי מקום לאמנות. בתערוכה הוצגו ציורים שעוסקים ב"מאחורי הקלעים״ של פעולת הצילום.

• 1993 - לאכול בכפית, גלריה לימבוס, תל אביב-יפו, אוצרת: יהודית גואטה
• 1998 - בגד גוף, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, אוצרת: רעיה זומר (קטלוג)
• 2005 - מסובבת, בית האמנים, תל אביב-יפו, אוצרת: מלי דה קאלו
• 2009 - P.S – נזכרתי בדבר, גלריה החדר, תל אביב-יפו, אוצרת: גילית פישר
• 2017 - ארכאולוגיה של חושך, הלובי מקום לאמנות ת"א, טקסט: גלעד מלצר

• 2008 - הגמד יישא דברו, אוהבים אמנות עושים אמנות, תל אביב-יפו, אוצרת: מורן שוב
• 2010 - מנופים 2010, תערוכה במרחב הציבורי, ירושלים, אוצרות: צוות מנופים
• 2010 - מסע והרפתקאות באמנות ישראלית, זולו, ופנטזיות אחרות, מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב-יפו, אוצרת: טלי תמיר (קטלוג)
• 2013 - שוברות קירות, ספר אמניות, מטעם קואליציית ליבי במזרח
• 2015 - משפחה מורכבת, מרכז עינב, פרס והקרנת עבודת הווידאו: בית החולים האיטלקי
• 2019 - באוהאוס חברתי, מופע נעילה אירוע באוהאוס חברתי, אוצרת גליה בר אור. עבודת וידאו בשיתוף אלי לולאי סולן רוקפור.
• 2021 - הלאה לכאן, תערוכה קבוצתית, גלריה דוד ילין, אוצרת נאווה בראזני
• 2021 - תזכיר אהבה, תערוכת מחווה לגליה יהב, גלריה רוארט

• 2008 - חורשה זמנית, בשיתוף מעיין שלף, גלריה קו 16, תל אביב
• 2011 - מתי מגיעים?, גלריה 121, תל אביב
• 2013 - נשף מכבי האש, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2013 - הלנה מבחוץ ומבפנים, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2015 - חזון העצמות הרטובות:גיל יפמן, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2015 - קו גבול מגרש:שי עיד אלוני, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2015 - הרכבה: אורי לוין, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2016 - איקס, בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2016 - לא חשוב לא חשוב: אורי גרשוני, עלמא גרשוני, הסדנא לאמנות רמת אליהו
• 2017 - טרזן על סדין, הסדנא לאמנות רמת אליהו^[5]
• 2018 - שירת גברים: מישל פלטניק, מיצב וידאו רב ערוצי בהשראת מוזיקה ושירה של גברים יוצאי אתיופיה, הסדנה לאמנות רמת אליהו

• 2005 מלגה מקרן רבינוביץ' עבור תערוכת היחיד מסובבת
• 2006 מלגת "אמן בקהילה" ממנהל התרבות, משרד המדע התרבות והספורט
• 2013 מלגה מקרן רבינוביץ' להשלמת עבודת הווידאו ארט "בית החולים האיטלקי"
• מלגת מפעל הפיס עבור היצירה "חברון, בנה לך בית"

• אתר האינטרנט הרשמי של אורית חסון ולדר
• טלי כהן גרבוז, חיים ומוות ביד המשחק, באתר ynet, 28 באפריל 2008
• אלי ערמון אזולאי | תצלום: אורי גרשוני, ביקור בסטודיו של אורית חסון ולדר, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
• עצמון גנור, מתחת לנייר, כברי גלריה לאמנות ישראלית