דרגומיז'סקי החל להלחין האופרה בשנת 1863, אך בשל מחלת הלב שלו, היצירה התקדמה באיטיות. היצירה כמעט הושלמה כאשר המלחין מת בינואר 1869. בהתאם לבקשתו סיים את הלחן צזאר קואי ואת התזמור עשה ניקולאי רימסקי-קורסקוב. הצגת הבכורה של האופרה התקיימה בתיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג ב-28 בפברואר 1872, (16 בפברואר מנין ישן) בניצוחו של אדוארד נפראבניק עם אוסיפ פטרוב. כמה שנים לאחר מכן תיקן רימסקי-קורסקוב את התזמור שלו, כתב מחדש כמה מהקטעים המקוריים של דרגומיז'סקי והוסיף הקדמה תזמורתית. גרסה זו, שהושלמה ב-1903 והוצגה לראשונה ב-1907 בתיאטרון הבולשוי במוסקבה, היא המועלית כיום. ליצירה זו הייתה השפעה רבה על ההתפתחויות הבאות של האופרה הרוסית, במיוחד על חברי קבוצת החמישה. היא נכתבה בסגנון חדשני לתקופתהː ללא אריות, כמעט ללא שירה קבוצתית, בנויה כולה על רציטטיבים מלודיים והכרזות המושמעות באומר[1]. מטרת הבחירה הזו הייתה לא רק ייצוג אמיתותה של הדרמה[2], אלא גם הייצוג האמנותי בעזרת מוזיקה של השפה האנושית על כל גווניה. מאוחר יותר רעיונות אלה התקבלו במיוחד על ידי מודסט מוסורגסקי, אשר התייחס לדרגומיז'סקי בהערכה רבה וראה בו אחד ממוריו. ניתן לראות את השפעתו בבוריס גודונוב ובמיוחד בחובנשצ'ינה.
באוסטריה עלתה הבכורה ב-1928 בפסטיבל זלצבורג, בהפקת תלמידי הקונסרבטוריון של לנינגרד. ב-1952 הוצגה באיטלקית, בפסטיבל Maggio Musicale Fiorentino. הבכורה של האופרה בארצות הברית ב-1986, בבצוע תיאטרון האופרה הקאמרי של ניו יורק בתיאטרון מרימאונט מנהטן בניו יורק עם רון ג'נטרי כדון חואן, רנדולף מסינג כדון קרלוס, סאלי סטיבנס כדונה אנה בניצוח ולדימיר קין.
עלילה
האופרה מתרחשת בספרד במאה ה-17.
מערכה א'
סצנה ראשונה דון חואן, שגורש ממדריד בשל הריגתו של אחד מיריביו, חזר לשם בחשאי עם משרתו הנאמן לפורלו ומסתתר בבית הקברות של מנזר ליד העיר. מנזיר הוא לומד שבבית הקברות מבקרת מדי יום דונה אנה, אלמנתו של מפקד שהרג בדו-קרב. לאחר שראה אותה הוא מחליט לפגוש אותה והולך לעיר.
סצנה שניה חברים ומחזרים התאספו בביתה של השחקנית לורה. שירה של לורה מכשף את האורחים. אבל אחד מהם, דון קרלוס, מתמלא בכעס לאחר שנודע שהמילים נכתבו על ידי אהובו בעבר דון חואן, שכן הוא עצמו הרג את אחיו! לורה רוצה לגרש אותו, אבל האורחים האחרים מצליחים לפייס אותם. לורה שרה שוב ואז האורחים עוזבים, אך האישה מחליטה לעצור את דון קרלוס הנסער, בו התאהבה. שיחתם נקטעת עם הגעתו של דון חואן. לורה מקבלת אותו בשמחה. הדו-קרב הוא בלתי נמנע ומתרחש מיד: דון חואן הורג את דון קרלוס.
מערכה ב'
לאחר שהרג את דון קרלוס, דון חואן מוצא מקלט שוב במנזר, שם הוא מתחפש כנזיר. דון חואן מצליח לפגוש את דונה אנה, תחת השם הבדוי של דון דייגו. האישה מקשיבה לו בסקרנות ובפחד, אך בסופו של דבר היא נכנעת ומזמינה אותו לביתה ליום המחרת. שיכור מההצלחה, דון חואן בחוצפה ויוהרה, מזמין את המפקד המנוח לפגישה. אימה מצמררת אוחזת בו ובלפורלו כשהם רואים את פסל הקומנדטור מרכין את ראשו בהנהון הסכמה.
מערכה ג'
בחדרה של דונה אנה. היא אינה אדישה לחיזוריו של דון חואן, אך האחרון פולט משפט על רצח בעלה. הוא לא רוצה לדבר על זה יותר, אבל בהתעקשותה של האישה הוא חושף בפניה את שמו האמיתי. הוא אינו מתחרט על הרצח ומוכן למות בידיה של דונה אנה, אך היא אינה חשה אליו שנאה ואכן מצהירה על אהבתה אליו. דון חואן זוכה לניצחון, אבל באותו רגע נשמעים צעדים כבדים: כאן מופיע פסלו של המפקד. דונה אנה מאבדת את ההכרה, והקומנדטור מושיט את ידו לדון חואן: הוא לוחץ אותה ושניהם צוללים לגיהנום.
קבר הקומנדטורה. סקיצה לתפאורה של אורח האבן
חומות מדריד, סקיצה לאופרה מאת אלכסנדר גולובין (1917)
