PROFILPELAJAR.COM

אוסיפ מנדלשטם
Осип Эмильевич Мандельштам
לידה	2 בינואר 1891 (יוליאני); ורשה, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית
פטירה	27 בדצמבר 1938 (בגיל 47); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, רוסיה
שם לידה	Иосиф Эмильевич Мандельштам
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, הרפובליקה הרוסית, ברית המועצות
מקום לימודים	אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת סנקט פטרבורג
שפות היצירה	איטלקית, רוסית, צרפתית
זרם ספרותי	אקמאיזם
יצירות בולטות	Stone, The Noise of Time
הושפע מ	מיכאיל לרמונטוב, אלכסנדר פושקין
בן או בת זוג	נדיז'דה מנדלשטם (1922–?)
חתימה

אוֹסִיפּ אֶמִילִייֵבִיץ' מַנְדֵלְשְטַם (ברוסית: Осип Эмильевич Мандельштам;‏ 3 בינואר 1891‏^[1] – 27 בדצמבר 1938) היה משורר, מסאי, ומבקר יהודי-רוסי, מן המשוררים הגדולים ביותר בספרות הרוסית של המאה ה-20.

תולדות חייו ויצירתו

אוסיפ (יוסף) מנדלשטם נולד בשנת 1891 בוורשה למשפחה יהודית מתבוללת עשירה.

אביו, אֶמִיל (חַצְקֶל) בנימינוביץ' מנדלשטם (Эмиль (Хацкель) Биньяминович Мандельштам), היה סוחר במוצרי עור, שהתנתק מהיהדות המסורתית בשלב מוקדם בחייו, וזכה בסטאטוס של "סוחר הגילדה הראשונה", אשר התיר לו להתיישב מחוץ לתחום המושב חרף יהדותו.

אמו, פלורה אוסיפובנה וורבלובסקיה (Флора Осиповна Вербловская), הייתה מוזיקאית ילידת וילנה, שבה למדה בגימנסיה רוסית. היא חינכה את בנה באהבה לשפה הרוסית, למוזיקה ולספרות.

בשנת 1897 עברה המשפחה לסנקט פטרבורג. דמות העיר, עם ארמונותיה הקלאסיים, שבה הכול הלך בניגוד לאורח החיים היהודי בגלות, השפיעה רבות על התפתחותו. בין השנים 1900–1907 למד מנדלשטם בבית הספר המתקדם ברוחו, אחד הטובים שהיו בעיר.

בשל הנומרוס קלאוזוס, אשר הגביל את מספר הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות ברוסיה, לא התקבל מיד לאוניברסיטת סנט פטרבורג. בין השנים 1908–1910 למד ספרות צרפתית, שפות רומאניות ופילוסופיה באוניברסיטת היידלברג ובסורבון. בשנת 1911 התנצר בכנסייה מתודיסטית בעיר ויבורג – ככל הנראה כדי שיוכל ללמוד באוניברסיטה ברוסיה, ולא מטעמים דתיים, מפני שלא התחיל לקיים את המסורת הנוצרית (כמו שלא קיים את המסורת היהודית). מנדלשטם התקבל לפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטת סנקט פטרבורג, ובהּ המשיך את לימודיו עד סתיו שנת 1915.

שירת הסימבוליסטים הצרפתים (ובראשהּ שירתו של פול ורלן) השפיעה רבות על יצירתו בתחילת דרכו. מהמשוררים הרוסים השפיעו עליו פיודור טיוטצ'ב ופיודור סולוגוב. בשנת 1912 הצטרף מנדלשטם לזרם האקמאיזם, לאחר שהכיר את אנה אחמטובה וניקולאי גומיליוב. את ההיכרות הזו ראה כמזל גדול. בהצטרפות לאקמאיזם התנתק מהסימבוליזם, שכן זרם אחד היה מנוגד למשנהו: האקמאיסטים ניסו להשתחרר מהסימבוליזם המעיק, המעורפל והמיסטי לשיטתם; יצירתם של האקמאיסטים התאפיינה בדיבור ישיר ומאופק, תוך שימת דגש על מילה בודדת. החיפושים הפואטיים של התקופה הזו ביצירתו של מנדלשטם באו לידי ביטוי במבחר השירים הראשון - "האבן" (ברוסית: "Камень"), שראה אור לראשונה בשנת 1913.

את השירים שכתב בשנות מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר איחד ופרסם במבחר "Tristia" (ספר עצבות), 1922. בשנת 1923 פרסם את הספר שנית כגרסת המחבר תחת הכותרת "הספר השני", והקדיש אותו לאשתו נדיז'דה יקובלבנה חאזינה, שאותהּ הכיר בקייב בשנת 1919. בשירים מהספר "Tristia" מסתמן המעבר מהאקמאיזם והרציונלי לאי-רציונלי וטרגי, לפואטיקת האסוציאציות המורכבות מאוד.

התפתחות הפואטיקה הבאה נשקפת בשירתו של שנות ה-20. היא מתאפיינת בערפול ובאלוזיות תרבותיות רבות. ממאי 1925 ועד אוקטובר 1930 נמשכה תקופת הפסקה ביצירה פואטית, שבה התמקד מנדלשטם בפרוזה.

בשירתו בשנות ה-30 התנתק באופן הפגנתי לא רק מהמציאות הסובייטית, אלא גם מהתרבות הרשמית של המדינה. הוא נטל על עצמו את המשימה לבנות את התרבות החדשה מאפס – את התרבות שלא סומכת על הישגיהם של הדורות הקודמים. המסה "שיחה על דאנטה" (1933) נחשבת לנאום פרידה מהתרבות הרשמית.

בשנת 1933, בשיא שנאתו כלפי המשטר הסובייטי, כתב מנדלשטם את המכתם המתנגד לסטלין: "את הארץ תחתנו איננו חשים" (רוסית: "Мы живем, под собою не чуя страны").

"את הארץ תחתינו איננו חשים", מן הספר "שירי 1933 - השיחה על דנטה" בהוצאת חבר לעט:

"אֶת הָאָרֶץ תַּחְתֵּינוּ אֵינֶנּוּ חָשִׁים,

דִּבּוּרֵינוּ מֵעֶשֶׂר פְּסִיעוֹת לֹא שׁוֹמְעִים,

אַף אִם אֵיזוֹ שִׂיחוֹנֶת יַפְטִירוּ

אִישׁ הָהָר שֶׁבַּקְּרֶמְלִין יַזְכִּירוּ.

כְּתוֹלַעַת הֵן אֶצְבְּעוֹתָיו הַשְּׁמֵנוֹת,

וּכְאֶבֶן מִשְׁקַל מִלּוֹתָיו נְכוֹנוֹת,

צוֹחֲקוֹת לַתִּיקָן הָעֵינַיִם

וּבוֹרְקִים אֶצְלוֹ הַמַּגָּפַיִם."

זו הייתה פגיעה ישירה וכבדה בסטלין, הלוא הוא "איש ההר שבקרמלין" (סטלין נולד בעיר גורי שלמרגלות הרי הקווקז, ומכאן הכינוי "איש ההר"). בשל כך נאסר מנדלשטם והוגלה לעיר קטנה בהרי אורל. בהמשך הותר לו לבחור במקום התיישבות, והוא בחר בעיר וורונז', שבהּ גר בין השנים 1934–1937. על פגיעה שכזאת בסטלין זה היה עונש קל מאוד. בשנים אלה מאות אלפים הוצאו להורג רק בשל חשד שלא היו נאמנים למנהיג הרודן.

במאי 1937 התירו למנדלשטם לעזוב את וורונז'. כעבור שנה נאסר שנית ונשלח למחנה אסירים ולדפרפונקט (רו') ששכן ליד תחנת הרכבת ווטאראיה רצ'קה (רו'), שם נפטר מטיפוס ב-27 בדצמבר 1938. המשטר הסובייטי טיהר את שמו רק בשנת 1987.

הנצחה

בשנת 1977 גילה האסטרונום הסובייטי ניקולאי סטפנוביץ' צ'רניך (Черных) אסטרואיד מחגורת האסטרואידים, אשר נקרא על שמו: "3461 מנדלשטם" (3461 Mandelshtam).

כתביו שראו אור בעברית

שירים (תרגם מרוסית: עזרא זוסמן), תל אביב: ספרית פועלים, (תשל"ו).
שאון הזמן (תרגמה מרוסית והוסיפה הערות ואחרית דבר: נילי מירסקי), תל אביב: עם עובד, תשמ"ח- 1988.
אאי: שירים ומסות (תרגם מרוסית: פטר קריקסונוב), תל אביב: ספרית פועלים, תש"ן-1990.
שירים (מרוסית: שלמה אבן-שושן; דבר על המשורר: שמעון מרקיש), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"א-2000.
בסימן כוכב – שירי משוררים יהודים בספרות העולם (אנתולוגיה; את שיריו תרגמה גאולה הודס-פלחן), תל אביב: הוצאת עקד, 2003.
שירי 1933 - השיחה על דנטה (תרגם מרוסית: יעקב לח), הוצאת חבר לעט, תשע"ה-2015.
וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל (תרגמה מרוסית: ריטה קוגן), תל אביב: הוצאת אפרסמון, תשפ"ה-2024.