Isidor Böck, Johannes Habrich, Helene Alexander Nanu, Henry J. Watt, Johannes Lindworsky, Alfons Scheuble, Hermann Ritzel, ארנסט בלוך, Abraham Anton Grünbaum, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
אוסוולד קילפה קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1887 כתלמידו של וילהלם וונדט בלייפציג. בשמונה השנים שאחר כך שימש כעוזר לוונדט.
בשנת 1894 הוא הפך לפרופסור באוניברסיטת וירצבורג והקים שם את המכון לפסיכולוגיה בשנת 1896. בשנת 1909 הוא הפך לפרופסור באוניברסיטת בון. בשנת 1914 הוא קיבל פרופסורה באוניברסיטת מינכן, שם הוא ירש את תאודור ליפס (אנ'). בשנותיו האחרונות עבד קילפה גם בנושאים הקשורים לאסתטיקה. לאחר מותו, פרסם זיגפריד בהן (Sigfried Behn) ב-1921 את הספר "יסודות האסתטיקה" (Grundlagen der Ästhetik), הכולל אוסף של כמה מכתביו של קילפה שטרם פורסמו על אסתטיקה.
קילפה היה מיוזמי המחקר הגרמני המודרני של החשיבה ומייסד אסכולת וירצבורג בחקר החשיבה. את דעותיו בנושא סיכם בספר "Über die moderne Psychologie des Denkens" ("על הפסיכולוגיה המודרנית של החשיבה", 1912).