PROFILPELAJAR.COM

אוניות Q היו אוניות סוחר שחומשו בתותחים ובכלי נשק אחרים, ונועדו לפתות צוללות לתקוף אותן, במטרה לגרום להן להתגלות ואז לתקוף אותן בכלי נשקן. הצי המלכותי הבריטי השתמש באוניות אלה במערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ובמערכה באוקיינוס האטלנטי במלחמת העולם השנייה. במלחמת העולם השנייה השתמש גם צי ארצות הברית באוניות אלה. האוניות נקראו בתחילה "אוניות שירות מיוחד" (Special Service Ships). יש הטוענים ששמן הפך ל"אוניות Q" על שם נמל הבית שלהן, קווינסטאון (Queenstown) באירלנד. הגרמנים קראו לאוניות אלו "מלכודת הצוללות" - U-Boot-Falle.

מלחמת העולם הראשונה

רקע

בשנת 1915, השנה השנייה למלחמת העולם הראשונה, עמד הצי הבריטי מול מתקפת הצוללות הגרמנית כמעט חסר אונים. אבדות אוניות הסוחר הבריטיות עלו מאוד, ולצי לא היה שום אמצעי נגד הצוללות. למעשה, האמצעי הנכון ביותר היה הגנת אוניות הסוחר בשיירות, ואולם אמצעי זה היה נתון בוויכוח עז והוכנס לשימוש רק ב-1917; בשלב זה היה הצי הבריטי בתפיסה התקפית, שמשמעותה - ניסיון לתקוף את הצוללות. ואולם, לא היה בידי הצי כל אמצעי לצורך זה. אמצעי גילוי לא היו קיימים, ולא היה נשק שיכול היה לפגוע בצוללת מתחת לפני המים - פצצות העומק טרם הומצאו. ניתן היה לפגוע בצוללת באמצעות תותח כאשר הייתה מעל למים, או לנגוח בה, ואולם לשם כך היה צורך לגרום לצוללת לעלות אל פני המים או להפתיע אותה שם. מכאן בא הצורך לפתות את הצוללת לעלות אל פני המים. מובן שהצוללת לא תעלה כאשר תגלה כלי שיט מלחמתי, אך תתפתה לעלות כאשר תגלה אוניית סוחר תמימה למראה המפליגה לבדה.

אחד הרעיונות שהועלו, בהמשך לקו מחשבה זה, היה אוניות פיתיון: אוניות סוחר שנראו תמימות, אך למעשה נשאו חימוש; המטרה הייתה לאפשר לצוללת להתקרב אל האונייה ואז לפתוח עליה באש ולהטביע אותה. כדי לפתות את הצוללת להתקרב, היה על אוניית הפיתיון להיות קטנה ובלויה, כזו שהצוללת לא תרצה להשקיע בה טורפדו יקר אלא תעדיף לצוף לידה ולנסות להטביע אותה באש תותחים. כך נולדה אוניית Q, אחד מן הסודות השמורים ביותר של המלחמה.

הפעלה

בנובמבר 1914 הופעלה אוניית סוחר חמושה ראשונה. האונייה סיירה במשך שלושה חודשים בנתיבי השיט, אך לא נתקלה באף צוללת, ובינואר 1915 הופסק שירותה. באביב אותה שנה הותאמו כמה ספינות דיג באורח דומה, אך גם הן לא הביאו כל תוצאות. רק בקיץ השיגו אוניות הפיתיון את מטרתן. מצפון לסקוטלנד הפליגו באופן קבוע אוניות שנשאו פחם אל בסיס הצי בסקפה פלו, מטרה מרכזית עבור הצוללות. על אחת מאוניות אלה הותקנו שני תותחים, ואל צוותה האזרחי נוספו עוד עשרה אנשי חיל הים המלכותי. בערבו של 24 ביולי 1915 פתחה הצוללת U-36 באש על האונייה. הצוות האזרחי עצר את הספינה בהוראת אנשי חיל הים ונטש אותה בבהלה מדומה; אנשי חיל הים נותרו עליה, וכאשר התקרבה הצוללת כדי להטביע את האונייה חשפו אנשי חיל הים את התותחים המוסווים ופתחו באש על הצוללת. הצוללת נפגעה וטבעה. 15 מתוך 33 אנשי צוותה ניצלו.

ההצלחה הניעה את הצי להסב אוניות נוספות למטרה זו. ההסבה נעשתה בסודיות רבה, וכדי לשמור עליה נקראו האוניות "אוניות בשירות מיוחד". אוניות מכל הסוגים הוסבו למטרה זו, החל בכלי שיט לדיג וכלה באוניות נוסעים טרנס-אטלנטיות, אך בעיקר הוסבו אוניות סוחר קטנות ונושאות פחם. אזורי הפעולה העיקריים שלהן היו במבואות הדרומיים לבריטניה, ממפרץ ביסקאיה, ובמבואות הצפוניים, החל מחופיה המערביים של אירלנד. באזורים אלו הפליגו אוניות סוחר ונושאות פחם רבות, כך שאוניות Q כאלה לא עוררו חשד.

נעשה מאמץ לשוות לאוניות מראה סתמי ואף בלוי, כדי לשכנע את מפקד הצוללת שעדיף לתקוף את האונייה מקרוב, באמצעות תותחים. החימוש שנשאו האוניות השתנה מאונייה לאונייה, תלוי בכלי הנשק שהיו זמינים, בגודל האונייה וביכולת להסוות אותם. בדרך כלל נשאו אוניות אלו צינורות טורפדו, שניים או שלושה תותחים, מקלעים וכלי נשק אחרים. הנשק הוסווה מאחורי לוחות בדופן האונייה, בתוך מבנים על סיפונה או בתוך ארגזי מטען. תותחים אף הוסוו בתוך סירות הצלה מדומות. בשלבים מאוחרים יותר הוטענו באונייה מטענים צפים, כמו שעם, שנועדו לסייע לאונייה לצוף גם אם נפגעה קשות.

הפעלת אוניות Q דרשה לא רק התאמה טכנית. כיוון שהצוללת הייתה מבצעת תצפית ממושכת על האונייה לפני ההתקפה, היה צורך שהמלחים ייראו כמלחים של אוניות סוחר – לבושים בבגדים מלוכלכים ומרושלים. כדי להגדיל את ההסוואה, שירתו על אוניות אלו גם שחורים כטבחים, דבר שהיה מקובל על אוניות סוחר אך לא באוניות הצי המלכותי. נאמר שבמקרים מסוימים התחפשו מלחים כנשים. כיוון שבדרך זו הייתה פגיעה חמורה במשמעת הנוקשה שהייתה מקובלת בצי המלכותי, נהגה באוניות אלו מאחורי הקלעים משמעת נוקשה במיוחד. גם כאשר עגנו האוניות בנמל נשמרה ההסוואה, מחשש שסוכנים של האויב צופים בנעשה. בפועל, צוותי אוניות אלה היו צוותי מתנדבים, שבחרו בפעילות זו מרצונם. פן נוסף של ההסוואה היה בשינוי מראה של האוניות. כיוון שהמראה של אותה אונייה מפליגה שוב ושוב באותו אזור בתדירות גבוהה היה מעורר חשד, שינו אוניות Q את מראיהן בין לילה, על ידי צביעה מחדש, העמדת ארובות או מבני סיפון מדומים, ושינוי המטען המדומה שעליהן.

כאשר הותקפה אוניית Q בידי צוללת, הייתה ההסוואה מגיעה לשיאה: חלק מהצוות, בגודלו של צוות אוניית סוחר רגילה, היה יורד בפאניקה מדומה לסירות ההצלה, תוך הצגת בלבול ובהלה, כל זאת כדי לבלבל ולהסיח את דעתו של צוות הצוללות. גם בסירות ההצלה היה הצוות מתמהמה ומרגיז עוד יותר את צוות הצוללת, הכול כדי להסיח את דעתם; היה בכך סיכון לא מועט, משום שמפקדי הצוללות היו עלולים לפתוח באש מקלעים כדי להשתלט על הצוות ה"נמלט".

דוגמה לאחת מן ההטבעות של אוניית Q היא פעולת 15 באוגוסט 1915.

חשיפת הסוד

סודן של אוניות Q נחשף ב-19 באוגוסט 1915. אוניית סוחר אמריקנית, נושאת 800 פרדים, הותקפה על ידי צוללת על פני השטח. אוניית Q שעברה בסמוך, מחופשת לאוניית סוחר אמריקנית, התקרבה כדי לסייע לאונייה המותקפת; היא עברה מאחורי האונייה האמריקנית, וכאשר התגלתה שוב לצוללת כבר לא נשאה דגל ארצות הברית אלא את נס הקרב הלבן של הצי הבריטי, ובנוסף חשפה שני תותחי 3 אינץ' (76.2 מ"מ). הצוללת המופתעת הספיקה לירות ירייה אחת בלבד; אוניית Q פתחה עליה באש והטביעה אותה. הצוות הבריטי, שכנראה הושפע מהטבעתה של אוניית סוחר אחרת באותו היום, ירה בכל המלחים הגרמניים שניצלו, והרג את כולם. חוליית מלחים בריטים נשלחה אל האונייה האמריקנית, והרגה את המלחים הגרמניים שעלו על סיפונה. מפקד האונייה הבריטית טען לאחר מכן שחשש שמא המלחים הבורחים ינסו להטביע את אוניית הסוחר האמריקנית. מלחי האונייה האמריקנית שהותקפה נתבקשו לשמור על סודיות, אך משהגיעו חזרה לארצות הברית סיפרו לעיתונות את שעבר עליהם.

הרג המלחים הגרמנים עורר סערה בגרמניה; צוותי הצוללות הגרמניות ידעו כעת על קיומן, ומאותה תקופה והלאה ירד מספר ההטבעות על ידי אוניות אלו. האדמירליות הבריטית המשיכה להכחיש את קיומן של אוניות Q כמעט עד סוף המלחמה.

ביצועים במלחמה

למרות הילה של רומנטיות וגבורה שנקשרה להן בדעת הקהל, לא היו אוניות Q יעילות במיוחד. הצי הבריטי הפעיל בסך הכל 180 אוניות Q במהלך המלחמה. בכ-150 היתקלויות בין אוניות אלו לצוללות, זקפו לזכותן אוניות Q בסך הכול 14 צוללות (שהוטבעו על ידי עשר אוניות - שבע הטביעו אחת כל אחת, שתיים הטביעו שתי צוללות כל אחת, ואחת הטביעה שלוש צוללות), מתוך 178 שהוטבעו במלחמה - מעט פחות מ-8%, לא נתון מרשים במיוחד. 60 צוללות נוספות ניזוקו בתקריות אלו. 27 אוניות Q הוטבעו על ידי צוללות. יש הטוענים, שמעבר להצלחתן המועטה יחסית של האוניות, הן רק תרמו לעלייה באכזריותם של מפקדי הצוללות, שחששו לעלות על פני המים ותקפו יותר ויותר ללא אזהרה.

מלחמת העולם השנייה

אוניית Q של צי ארצות הברית. הפנלים שמאחורי העוגן מסתירים מאחוריהם תותחים

אוניות בריטיות

עם תחילת מלחמת העולם השנייה, בספטמבר ואוקטובר 1939, הכניסה האדמירליות הבריטית לשירות תשע אוניות Q. הן נועדו לפעולה בצפון האוקיינוס האטלנטי. ואולם, האוניות לא רשמו כל הצלחה; שתיים מתוכן הוטבעו בסוף יוני 1940 מבלי שהצליחו לפגוע באף צוללת, ואילו האחרות הוצאו משירות במרץ 1941 ללא כל הצלחה מבצעית. אונייה עשירית, שהייתה חמושה בארבעה תותחי 4 אינץ' (101 מ"מ), שני מטוסי ים, ספינת טורפדו ורשתות נגד טורפדו, הופעלה החל מספטמבר 1940, ואוישה על ידי צוות צרפתי. אונייה זו הוטבעה ב-30 בדצמבר 1942 באוקיינוס האטלנטי, בשיאה של המערכה.

אוניות של צי ארצות הברית

עם תחילת מתקפת הצוללות הגרמניות על החוף המזרחי של ארצות הברית, בתחילת 1942, עמד הצי האמריקני בפני מצב קשה. ארצות הברית לא הייתה מוכנה כלל למתקפה, והאבדות הגיעו לשיאים עצומים. אחד האמצעים שנקט הצי כנגד המתקפה היה השקת אוניות Q, במבצע שנקרא "פרויקט LQ". חמש אוניות נרכשו והוסבו בסודיות רבה למטרה זו, אך גם הן לא הצליחו להביא לתוצאות; אחת הוטבעה כבר בסיור הראשון, והאחרות הוצאו מן השירות ב-1943, ללא הצלחה. צי ארצות הברית הפעיל אוניות Q גם באוקיינוס השקט, גם כאן בלא שרשמו הצלחה (אם כי אונייה אחת "הצליחה" לגרום נזק לשתי צוללות אמריקניות).