נוף מההר אול דוניו לנגאי- צולם באוגוסט 2007אול דוניו לנגאי מתפרץ - צולם במרץ 2008
אוֹל דוֹינְיוֹ לנגאי (במסאית: "הר האלוהים"[4][5]) הר געש שכבתי פעיל השוכן בצפון טנזניה, חלק מהשבר הסורי-אפריקני במזרח אפריקה. ההר שוכן מדרום לאגם נטרון ולגבול בין טנזניה לקניה. הר הגעש ייחודי בין הרי הגעש הפעילים בכך שהוא פולט לבה נטרוקרבונטיטית, סוג ייחודי של קרבונטיט געשי. הבדל נוסף הוא הטמפרטורה של הלבה בהיפלטה – 510°C, טמפרטורה נמוכה במידה משמעותית מזו של לבה בהרי געש אחרים. כמה הרי געש קרבונטיטיים רדומים שוכנים בקרבת מקום, כולל הר הומה.
תיאור וגאוגרפיה
אול דויניו לנגאי הוא הר הגעש הפעיל היחיד בצפון טנזניה. הוא מתנשא לגובה של 2,962 מטרים, כ-2,100 מטרים מעל לסביבתו. צורתו חרוט כשקוטרו בבסיסו 12 קילומטרים. בפסגתו שני לועות. ממדיו של הלוע הדרומי שאינו פעיל 200 על 300 מטרים ושל הלוע הצפוני הפעיל 300 על 400 מטרים.
היסטוריה של התפרצויות
אול דוניו לנגאי הוא הר געש צעיר במונחים גאולוגים וגילו מוערך בין 350,000 ל-400,000 שנים. ההר הופיע במפת מזרח אפריקה משנת 1855, שבה צוין בטעות כי ההר מושלג בשל הגוון הלבן של קרבונטיט לאחר בליה. על היותו הר הגעש פעיל נודע לאירופאים לראשונה לאחר אמצע המאה ה-18 מסוחרי עבדים ערבים. ד"ר גוסטב פישר (Gustav Fischer) היה האירופאי הראשון שחזה בהתפרצות ההר ב-1883. קילוחי לבה דווחו בין 1904 ו-1910 ושוב בין 1913 ו-1915. התפרצות עזה התחוללה ביוני 1917, והאפר מהתפרצות זו שקע במרחק של 48 קילומטרים מההר.
התפרצות דומה התרחשה במשך כמה חודשים ב-1926 ובין יולי לדצמבר 1940, והאפר ממנה הגיע עד לוליונדו כ-100 קילומטרים מההר. כמה התפרצויות משניות של לבה נצפו ב-1954, 1955, 1958 ובתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.
כאשר התפרץ אול דויניו לנגאי ב-14 באוגוסט 1966 דיווחו שני גאולוגיםאנגלים, דוסון (John Barry Dawson) וקלארק (G. C. Clark), שסיירו בלוע שבוע אחר כך, כי ראו "עמוד עבה של אפר שחור" שהתרומם לגובה של כ-900 מטרים מעל הר הגעש ונישא ברוח צפונה כלפי אגם נטרון. כאשר טיפסו השניים על חרוט הפליטה הם תיארו פליטה רציפה של גז, אפר ואבק אפורים-לבנבנים ממרכז הבור.
החל ב-12 ביולי 2007 גרמה הפעילות הגעשית בהר לרעידות אדמה קלות בקניה ובטנזניה. האחרונה שבהן התרחשה ב-18 ביולי 2007 בשעה 08:30 (זמן קניה). גודלה הוערך במגניטודה 6 והיא הורגשה בניירוביבירת קניה. הגאולוגים חשדו שהגידול הפתאומי ברעידות האדמה נבע מתזוזת מאגמה בתוך אול דויניו לנגאי. ההר התפרץ לבסוף ב-4 בספטמבר 2007 תוך שהוא שולח עמוד התפרצות וקיטור למרחק 19 קילומטרים במורד הרוח וכיסה את המורדות הצפוניים והמערבים של ההר בקילוחי לבה טריים. ההתפרצות נמשכה בהפסקות לתוך 2008. בסוף פברואר 2008 דווח כי נראה שההתפרצות צוברת תאוצה, ואכן ב-5 במרץ התחוללה התפרצות עזה. באפריל היו תקופות רגיעה, למעט התפרצויות ב-8 וב-17 בו. פעילותו הגעשית נמשכה עד סוף אוגוסט 2008. ביקור בפסגה בספטמבר 2008 גילה שפליטת הלבה נמשכה משני פתחים קטנים בתחתיתו של לוע חדש. ביקורים שנערכו בלוע במרץ-אפריל 2009 הראו שפעילות זו נפסקה.[6]
לבה
בעוד שהלבה הנפלטת ממרבית הרי הגעש עשירה במינרלים סיליקטיים, הלבה של אל דויניו לנגאי היא קרבונטיטית ועשירה בפחמות נדירות של נתרן ואשלגן ובמינרלים הנדירים ניירריט וגרגוריט (שניהם נתגלו באול דוניו לנגאי). בשל הרכב יוצא דופן זה מתפרצת הלבה בטמפרטורות נמוכות יחסית שבין 500°C ל-600°C. בשל טמפרטורה נמוכה זו יש ללבה המותכת גוון שחור באור השמש במקום הגוון האדום האופייני למרבית הלבות, והיא דומה לבוץ שחור. הלבה גם נוזלית הרבה יותר מהלבות הסיליקטיות, לעיתים היא אפילו צמיגה פחות ממים. מינרלי הפחמות הנתרניים והאשלגניים של הלבה הנוצרת באול דויניו לנגאי אינם יציבים על פני השטח. הם סופחים מים ונוטים להתפרק במהירות, צבעם משתנה משחור לאפור ואז לחום, ובסופו של דבר ללבן. גם מרקם הסלע הנוצר מהתקררות הלבה משתנה עקב כך. תחילה הסלע קשה, אחר כך רך ואז הוא מתפורר. עקב כך שונה הנוף הגעשי של ההר מכל הר געש אחר על פני כדור הארץ.
לקריאה נוספת
John Barry Dawson, The Gregory rift valley and Neogene-recent volcanoes of northern Tanzania, Geological Society, 2008, ISBN 1862392676, pages 57-64
בני פירסט, אול-דויניו לנגאי: הר האלוהים, גליליאו, 133, ספטמבר 2009, עמ' 25-20
