אולטרה-מיקרו-חיידקים (באנגלית: Ultramicrobacteria) הם חיידקים קטנים מ-0.1 מיקרון בכל תנאי גידול.[1][2][3] מונח זה נטבע בשנת 1981, ומתאר צורות של קוקים במי-ים, שקוטרם היה פחות מ-0.3 מיקרומטר.[4]
אולטרה-מיקרו-חיידקים בודדו גם מהקרקע ונראה שהם תערובת של חיידקים גראם-חיוביים, חיידקים גראם-שליליים וחיידקים חסרי דופן-תא.[5][2] אולטרה-מיקרו-חיידקים בעלי יחס גבוה של שטח הפנים לעומת הנפח בגלל גודלם הקטן. נתון זה מסייע לצמיחה בתנאים דלים במקורות מזון, תנאים המכונים אוליגוטרופים (אנ').[2] הגודל הקטן יחסית של האולטרה-מיקרו-בקטריות מאפשר גם טפילות של אורגניזמים גדולים יותר.[2] חלק מהאולטרה-מיקרו-חיידקים נצפו כטפילים אובליגטוריים או פקולטטיביים של אאוקריוטים ופרוקריוטים שונים.[1][2]
הגורם המאפשר לאולטרה-מיקרו-חיידקים להשיג את גודלם הקטן הוא כנראה תוצאה של מזעור הגנום,[1][2] כמו במקרה של החיידק P. ubique שהגנום הקטן של 1.3 מגה-ביט שלו נטול אלמנטים גנטיים זרים כמו DNA לא-מקודד, טרנספוזונים, יסודות חוץ-כרומוזומליים וכדומה.[2] עם זאת, חסרים עדיין נתונים גנומיים של אולטרה-מיקרו-חיידקים,[2] בגלל הקושי בגידולם.[3]
מחקרים מיקרוביולוגיים שנעשו במעבדות באוניברסיטת ברקלי גילו אולטרה-מיקרו-חיידקים קטנים במיוחד שנמצאו בדגימות מי-תהום ונותחו באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים.[6] חיידקים קטנים במיוחד אלה, באורך של כמיליון זוגות בסיסים בחומר הגנטי,[6] מציגים ספירלות צפופות של DNA, מעט ריבוזומים ונספחים סיביים דמויי שיער ומערכות מטבוליות ממוזערות.[6] תאים אלה כנראה צוברים את רוב חומרי המזון והמטבוליטים החיוניים מחיידקים אחרים.[6] חיידקים בטווח הגדלים הקטן ביותר נחשבים נפוצים למדי במעמקי האוקיינוסים, אך קשים לגילוי.[6] במי-אגמים בודדו גם חיידקים המפחיתים מנפחם באופן זמני כמנגנון הישרדותי כגון החיידק Aliidiomarina marina, חיידק הלופילי, המפחית את אורכו לכדי 0.2 מיקרונים בתנאי תזונה דלים.
אולטרה-מיקרו-חיידקים שונים מאולטרה-מיקרו-תאים שהם הצורות רדומות של תאים גדולים יותר שנוצרים בתנאי רעב.[1][2][7] תאים גדולים אלה מורידים את קצב חילוף החומרים שלהם, מפסיקים לגדול ומייצבים את ה-DNA ליצירת אולטרה-מיקרו-תאים שנשארים ברי-קיימא במשך שנים.[1][8] לעומת זאת, גודלו הזעיר של האולטרה-מיקרו-חיידקים אינו תגובת הרעבה והוא עקבי גם בתנאים עשירים בחומרי תזונה.[3]
המונח "ננו-חיידקים" (NB) שימש בזמנו שם נרדף לאולטרה-מיקרו-חיידקים בספרות המדעית.[2] למעשה קיים הבדל מהותי בין אולטרה-מיקרו-חיידקים לבין הננו-חיידקים.[9] כיום נחשבים חלקיקים אלה כמבנים דוממים.[10] ככל הנראה אלו חלקיקי משקעים של גבישי חומר אנאורגני. חלקיקים אלה עדיין שרויים במחלוקת בקשר למעורבותם בתהליכים פתולוגיים בגוף אדם.[11][12][13]
^ 12345678910Duda, V; Suzina, N; Polivtseva, V; Boronin, A (2012). "Ultramicrobacteria: Formation of the Concept and Contribution of Ultramicrobacteria to Biology". Microbiology. 81 (4): 379–390. doi:10.1134/s0026261712040054. PMID23156684.
