בתם של משה הלוי, במאי ומיסד תיאטרון "האהל" (שעל שמו היא קרויה) ולאה דגנית, שחקנית בתיאטרון. כיוון שהוריה הופיעו שניהם בתיאטרון, נשלחה הלוי כילדת חוץ לקיבוץ משמר העמק והתחנכה במוסד החינוכי שומריה. לאחר תום לימודיה התיכוניים היא התקבלה ללהקת הצ'יזבטרון שהייתה אז תחת פיקודו של חיים חפר, בין השאר הייתה הראשונה ששרה את "הפרוטה והירח". ב-21 באוגוסט1948, בתום סיבוב הופעות במשקים מול החזית המצרית במהלך מלחמת העצמאות, נפגעה משאית שהסיעה את חברי הצ'יזבטרון ממוקש נגד טנקים בדרך עפר בין הקיבוצים בארי ובארות יצחק בצפון הנגב.
היה זה סיבוב ההופעות הראשון שבה השתתפה אוהלה, שאר הנוסעים ברכב נפגעו קל ואולם היא נפגעה קשה בברך שמאל. היא אבדה את האפשרות לכופף את רגלה השמאלית. הרגל התקצרה לאחר ניתוחים והיא הזדקקה לנעליים אורתופדיות מיוחדות. לאחר הפגיעה היא המשיכה לשיר ולהופיע בארץ, בפריז ובניו יורק עד שנותיה האחרונות.
היא נישאה לשחקן שייקה אופיר שאותו הכירה בלהקת הצ'יזבטרון, והם היו הורים לאלעד (עליו נכתב השיר "אלעד ירד אל הירדן" של אברהם זיגמן[2]) ועתליה. נישואים אלה הסתיימו בגירושין ב-1961.
בשנת 1970 יצאה עם אמה למסע הופעות משותף בישראל ומחוצה לה. היא שרה שירים בעברית וביידיש ואמה העלתה קטעי משחק מתפקידיה ב"אהל".
ספרה האוטוביוגרפי, "ניצחתי את הגורל", בעריכת עדנה שבתאי, יצא לאור בהוצאת קווים.
