אה"מ קווין מרי (באנגלית: HMS Queen Mary) הייתה סיירת המערכה האחרונה שנבנתה על ידי הצי המלכותי לפני מלחמת העולם הראשונה. החברה היחידה בסדרה שלה, קווין מרי חלקה מאפיינים רבים עם סיירות המערכה מסדרת לאיון, כולל שמונה תותחי 13.5 אינץ' (343 מילימטרים). היא הושלמה ב-1913 והשתתפה בקרב מפרץ הלגולנד כחלק מהצי הגדול ב-1914. כמו רוב סיירות המערכה הבריטיות המודרניות, הספינה מעולם לא עזבה את הים הצפוני במהלך המלחמה. כחלק משייטת סיירות המערכה הראשונה, קווין מרי ניסתה ליירט כוח גרמני שהפגיז את חופי הים הצפוני של אנגליה בדצמבר 1914, אך לא הצליחה. הספינה עברה שיפוץ בתחילת 1915 והחמיצה את קרב שרטון דוגר בינואר, אך השתתפה בפעולת הצי הגדולה ביותר של המלחמה, קרב יוטלנד באמצע 1916. היא נפגעה פעמיים על ידי סיירת המערכה הגרמנית דרפלינגר במהלך החלק המוקדם של הקרב ומחסני התחמושת שלה התפוצצו זמן קצר לאחר מכן והטביעו את הספינה.
השרידים שלה התגלו ב-1991 ונמצאו בחלקים, חלקם הפוכים, על קרקעית הים הצפוני. קווין מרי מוגדרת כמקום מוגן תחת חוק ההגנה על שרידים צבאיים משנת 1986, שכן זהו קבר של 1,266 קצינים ומלחים.
תכנון
תרשים של סיירות המערכה מסדרת לאיון, שקווין מרי הייתה כמעט זהה להם מבחינה חיצונית
קווין מרי הוזמנה, יחד עם ארבע אוניות המערכה מסדרת המלך ג'ורג' החמישי, במסגרת התוכנית הימית של 1910–1911. כפי שהיה התבנית הרגילה באותה תקופה, הוזמנה רק סיירת מערכה אחת לכל תוכנית ימית. היא נבדלה מקודמותיה מסדרת לאיון בחלוקת החימוש והשריון המשני שלה ובמיקומם של מגורי הקצינים. כל אוניית ראשה מאז תכנון אוניית המערכה אה"מ דרדנוט ב-1905 הציבה את מגורי הקצינים קרוב יותר לעמדות הקרב שלהם באמצע האונייה; לאחר תלונות מהצי, קווין מרי הייתה סיירת המערכה הראשונה שהחזירה את המגורים למקומם המסורתי בירכתיים. בנוסף, היא הייתה סיירת המערכה הראשונה שביטלה את המדרכת ירכתיים.
האונייה הייתה מעט יותר גדולה מהאוניות הקודמות מסדרת לאיון, לקווין מרי היה אורך כולל של 700 רגל 0.6 אינץ' (213.4 מטרים), רוחב של 89 רגל 0.5 אינץ' (27.1 מטרים), ושוקע של 32 רגל 4 אינץ' (9.9 מטרים) בתפוסה מלאה. הדחק האונייה היה בדרך כלל 26,770 טונות ארוכות (27,200 טונות) ו-31,650 טונות ארוכות (32,160 טונות) בתפוסה מלאה, מעל 1,000 טונות ארוכות (1,016 טונות) יותר מהאוניות הקודמות. היה לה גובה מטאצנטרי של 5.92 רגל (1.8 מטרים) בתפוסה מלאה. בזמן שלום, הצוות מנה 997 קצינים ומלחים, אך הוא גדל ל-1,275 בזמן מלחמה.
הנעה
לאונייה היו שני סטים זוגיים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס ששכנו בחדרי מכונות נפרדים. כל קבוצה כללה טורבינה בלחץ גבוה המניעה גל הנע חיצוני וטורבינה בלחץ נמוך המניעה גל הנע פנימי. טורבינת שיוט נבנתה במעטפת של כל טורבינה בלחץ גבוה עבור קיטור חסכוני במהירויות נמוכות. הספק מתוכנן עבור הטורבינות היה 75,000 כוחות סוס (56,000 קילוואט, 5,000 כוחות סוס (3,700 קילוואט יותר מקודמותיה. בניסויים ימיים במאי ויוני 1913, קווין מרי השיגה יותר מ-83,000 כוחות סוס (62,000 קילוואט), למרות שהיא בקושי עברה את המהירות המיועדת שלה של 28 קשרים (52 קמ"ש). תחנת הכוח כללה 42 דוודי Yarrow המסודרים בשבעה חדרי דוודים. התפוסה המרבית של דלק הייתה 3,600 טונות ארוכות (3,660 טונות) של פחם ו-1,170 טונות ארוכות (1,190 טונות) מזוט לריסוס על הפחם כדי להגביר את קצב השריפה שלו. הטווח שלה היה 5,610 מיילים ימיים (10,390 ק"מ במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
קווין מרי הרכיבה שמונה תותחי BL 13.5 אינץ' Mk V בארבעה צריחים תאומים עם מנוע הידראולי, המסומנים 'A', 'B', 'Q' ו-'X' מהחרטום ועד הירכתיים. ניתן היה להנמיך את התותחים ל-3° ולהגביה ל-20°, למרות שמנהל בקרת האש השולט בצריחים הוגבל ל-15° 21' עד שהותקנו מנסרות לפני קרב יוטלנד במאי 1916 כדי לאפשר הגבהה מלאה. הם ירו פגזים של 1,400 ליברות (635 קילוגרם) קליעים במהירות לוע של 2,490 רגל לשנייה (760 מטר לשנייה); בהגבהה של 20°, זה סיפק טווח מרבי של 23,740 יארד (21,708 מטרים) עם פגזים חודרי שריון (AP). קצב האש של תותחים אלו היה 1.5-2 פגזים לדקה. בזמן מלחמה נשאה קווין מרי 880 פגזים, 110 לכל תותח.
החימוש המשני שלה כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' Mk VII, שרובם הורכבו בקזמטים על סיפון המצודה, בניגוד לסידור בסדרת לאיון. התותחים יכלו להנמיך ל-7° והגבהה המרבית הייתה 15°. הם ירו פגזים של 31 ליברות (14 קילוגרם) במהירות לוע של 2,821 רגל לשנייה (860 מטר לשנייה) בטווח מרבי של 11,400 יארד (10,400 מטרים); האונייה נשאה 150 פגזים לכל תותח.
הספינה נבנתה ללא תותחים נגד מטוסים, אך שני תותחים הותקנו באוקטובר 1914. האחד היה תותח הוצ'קיס QF 6 פאונד והשני היה תותח QF 3 אינץ' 20 cwt, שניהם על תושבות זווית גבוהה. ההוצ'קיס ירה פגזים של 6 ליברות (2.7 קילוגרם) במהירות לוע של 1,773 רגל לשנייה (540 מטר לשנייה). התותח 3 אינץ' ירה פגזים של 12.5 ליברות (5.7 קילוגרם) במהירות לוע של 2,604 רגל לשנייה (794 מטר לשנייה) עם תקרה אפקטיבית מקסימלית של 23,000 רגל (7,010 מטרים).
שני צינורות טורפדו שקועים 21 אינץ' (530 מילימטרים) הותקנו באונייה, אחד בכל צד רוחב. 14 טורפדות Mk II נישאו עבורם, שלכל אחד מהם היה ראש נפץ של 400 ליברות (181 קילוגרם) TNT. הטווח שלהם היה 4,500 יארד (4,115 מטרים) במהירות 45 קשרים (83 קמ"ש) או 10,000 יארד (9,144 מטרים) במהירות של 29 קשרים (54 קמ"ש).
בקרת אש
בפברואר 1913, האדמירליות קנתה חמישה סטים של ציוד בקרת אש מארתור פולן לצורך ניסויים השוואתיים עם הציוד שתוכנן על ידי קומנדר פרדריק דרייר. סט אחד הותקן בקווין מרי והורכב ממד טווח ארגו באורך 2.7 מ' הממוקם על גבי מגדל הניווט שהזין נתוני טווח לתוך Argo Clock Mk IV (מחשב מכני לבקרת אש) הממוקם בתחנת השידור מתחת למגדל הניווט. השעון המיר את המידע לנתוני טווח והסטה לשימוש התותחים. נתוני המטרה גם תועדו בצורה גרפית על טבלת התווייה כדי לסייע לקצין התותחנות לחזות את תנועת המטרה. מגדל מנהל הטורפדו האחורי היה עמדת השליטה של התותחנות. כל ארבעת הצריחים סופקו עם מדדי טווח של 9 רגל וצריחי 'B' ו-'X' צוידו עוד יותר כדי לשמש כעמדות בקרה עזר.
טכנולוגיית בקרת האש התקדמה במהירות במהלך השנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, ופיתוח מערכת הירי של מנהל בקרת האש היה התקדמות גדולה. זה כלל מנהל בקרת אש שהותקן גבוה בספינה שסיפק באופן חשמלי זוויות גובה ואימון לצריחים באמצעות מצביעים, שצוות הצריח היה צריך לעקוב אחריהם. התותחים ירו בו זמנית, מה שסייע באיתור נתזי הפגזים ומזער את השפעות הסבסוב על פיזור הפגזים. קווין מרי קיבלה את מנהל בקרת האש שלה לפני קרב יוטלנד.
שריון
הגנת השריון שניתנה לקווין מרי הייתה דומה לזו של האוניות מסדרת לאיון; חגורת קו המים שלה של שריון מוצק קרופ הייתה גם היא בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים) בין צריחים 'B' ל-'X'. הוא הצטמצם לעובי 4 אינץ' (102 מילימטרים) לכיוון קצות הספינות, אך לא הגיע לא לחרטום ולא לירכתיים. בנוסף, קיבלה הספינה חגורת שריון עליונה בעובי מרבי של 6 אינץ' על אותו אורך של החלק העבה ביותר של שריון קו המים, שהצטמצם ל-5 אינץ' (127 מילימטרים) לצד צריחי הקצה. מחיצות רוחביות של 4 אינץ' סגרו את קצות המצודה המשוריינת. ציפוי פלדה בעל מתיחה גבוהה, זול יותר מפלדת ניקל, אך יעיל באותה מידה, שימש למגני הסיפונים. הסיפון המשוריין התחתון היה בדרך כלל בעובי רק 1 אינץ (25 מילימטרים) מלבד מחוץ למצודה שם היה בעובי 2.5 אינץ' (64 מילימטרים). הסיפון המשוריין העליון היה ממוקם בחלק העליון של חגורת השריון העליונה וגם היה בעובי אינץ' אחד בלבד. סיפון התצפית נע בין 1–1.5 אינץ' (25.4–38.1 מילימטרים).
לצריחי התותחים היו חזיתות ודפנות בעובי 9 אינץ', בעוד שהגגות שלהם היו בעובי 2.5–3.25 אינץ' (64–83 מילימטרים). הברבטים היו מוגנים על ידי תשעה סנטימטרים של שריון מעל הסיפון, אך הוא הצטמצם ל 8 אינץ' (203 מילימטרים) מעל סיפון השריון העליון ו-3 אינץ' (76 מילימטרים) מתחתיו. תותחי ה-4 אינץ' הקדמיים היו מוגנים על ידי דפנות בעובי 3 אינץ' וסיפון פלדה בעל מתיחה גבוהה של שני אינץ' מעל. הצדדים של מגדל הניווט היו בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים), עם גגות בעובי 3 אינץ' וצינורות תקשורת. מגדל מנהל הטורפדו האחורי שלה היה מוגן על ידי קירות בעובי 6 אינץ' וגג פלדה יצוק בעובי 3 אינץ'. מחיצות טורפדו מפלדה בעלת מתיחה גבוהה בעובי 2.5 אינץ' (64 מילימטרים) הותאמו לצד המחסנים וחדרי הפגזים. ספיגות הארובות שלה היו מוגנים על ידי שריון פלדה בעל מתיחה גבוהה בעובי 1.5 אינץ' (38 מילימטרים) בצדדים ועובי אינץ' אחד בקצוות שבין הסיפון העליון והחזית.
הפעולה הראשונה של קווין מרי הייתה כחלק מכוח סיירות המערכה בפיקודו של ביטי במהלך קרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט1914. ספינותיו של ביטי נועדו במקור כתמיכה מרוחקת של הסיירות והמשחתות הבריטיות הקרובות יותר לחוף הגרמני למקרה שהספינות הגדולות של צי הים הפתוח יצאו לפעולה בתגובה להתקפות הבריטיות. הם פנו דרומה במלוא המהירות בשעה 11:35 כאשר הכוחות הקלים הבריטיים לא הצליחו להתנתק לפי לוח הזמנים, והגאות הגואה גרמה לכך שאוניות הראשה הגרמנית יוכלו לפנות את המעבר בפתח שפך היאדה. הסיירת הקלה החדשה ארת'וזה נפגעה מוקדם יותר בקרב והייתה תחת אש מהסיירות הקלות הגרמניות SMS שטרסבורג ו-SMS קלן כאשר סיירות המערכה של ביטי הגיחו מתוך הערפל ב-12:37. שטרסבורג הצליחה להתחמק לערפילים ולהתחמק מהאש, אך קלן נותרה גלויה ונפגעה במהירות מאש מהשייטת. עם זאת, דעתו של ביטי הוסחה מהמשימה לסיים אותה על ידי הופעתה הפתאומית של הסיירת הקלה הקשישה SMS אריאדנה ממש לפניו. הוא פנה במרדף וצמצם אותה לגוש בוער בשלושה מטחים בלבד בטווח של 6,000 יארד (5,486 מטרים). בשעה 13:10 פנה ביטי צפונה וסימן אות כללי לסגת. הכוח הראשי של ביטי נתקל בקלן הנכה זמן קצר לאחר שפנתה צפונה, והיא הוטבעה על ידי שתי סיירות המערכה מסדרת לאיון.
פשיטה על סקרבורו
הצי הקיסרי הגרמני החליט על אסטרטגיה של הפגזת ערים בריטיות על חוף הים הצפוני בניסיון למשוך את הצי המלכותי ולהרוס אלמנטים ממנו בנפרד. פשיטה מוקדמת יותר על ירמות' ב-3 בנובמבר הייתה מוצלחת חלקית, אך מבצע בקנה מידה גדול יותר הומצא על ידי אדמירל פרנץ פון היפר לאחר מכן. סיירות המערכה המהירות היו אמורים לנהל את ההפגזה, בעוד שצי הים הפתוח כולו אמור היה להתמקם מזרחית לשרטון דוגר כדי לחפות על חזרתם ולהשמיד כל מרכיב בצי המלכותי שיגיב לפשיטה. אבל מה שהגרמנים לא ידעו זה שהבריטים קוראים את הקודים הימיים הגרמניים ומתכננים לתפוס את הכוח בדרכו חזרה, למרות שהם לא היו מודעים לכך שצי הים הפתוח יהיה גם בים. יחד עם ששת הדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה, שייטת סיירות המערכה הראשונה של ביטי – שצומצמה כעת לארבע אוניות, כולל לאיון – נותקה מהצי הגדול בניסיון ליירט את הגרמנים ליד שרטון דוגר. בשלב זה, קווין מרי הייתה בפיקודו של קפטן ק.י. פרואוז.
היפר הפליג ב-15 בדצמבר1914 לפשיטה נוספת כזו והפציץ בהצלחה כמה ערים אנגליות, אך משחתות בריטיות שליוו את שייטת סיירות המערכה הראשונה כבר נתקלו במשחתות גרמניות של צי הים הפתוח בשעה 05:15 ונלחמו בפעולה לא חד משמעית איתן. תת אדמירל סר ג'ורג' וורנדר - המפקד על שייטת אוניות המערכה השנייה - קיבל אות בשעה 05:40 שהמשחתת לינקס מתמודדת עם משחתות אויב, למרות שביטי לא קיבל את ההודעה. המשחתת שארק הבחינה בסיירת המשוריינת SMS רון ומלוותיה בערך בשעה 07:00, אך היא לא הצליחה להעביר את ההודעה עד השעה 07:25. וורנדר קיבל את האות - כמו גם סיירת המערכה ניו זילנד - אבל ביטי לא קיבל, למרות העובדה שלניו זילנד הוטלה משימה ספציפית להעביר מסרים בין המשחתות לביטי. וורנדר ניסה להעביר את ההודעה של שארק לביטי בשעה 07:36, אך הוא לא הצליח ליצור קשר עד 07:55. ביטי שינה את המסלול כשקיבל את ההודעה ושלח את ניו זילנד לחפש את רון. היא הודבקה על ידי ניו זילנד כאשר ביטי קיבל הודעות לפיהן סקרבורו מופגזת בשעה 09:00. ביטי הורה לניו זילנד להצטרף שוב לשייטת ופנה מערבה לסקרבורו.
עמדות יחסיות של הכוחות הבריטיים והגרמנים בערך בשעה 12:00
הכוחות הבריטיים התפצלו סביב החלק הדרום-מערבי הרדוד של גדת הדוגר; הספינות של ביטי עברו צפונה, בעוד וורנדר עבר דרומה כשהם פנו מערבה כדי לחסום את הנתיב הראשי דרך שדות המוקשים המגינים על החוף האנגלי. זה הותיר 15 מיל ימי (28 קילומטרים; 17 מיל) פער ביניהם שדרכו החלו לנוע הכוחות הקלים הגרמניים. בשעה 12:25, הסיירות הקלות של קבוצת הסיור II החלה לחלוף על פני הכוחות הבריטיים שחיפשו את היפר. הסיירת הקלה סאות'המפטון הבחינה בסיירת הקלה SMS שטרלזונד ודיווח לביטי. בשעה 12:30 פנה ביטי את שייטת הקרב שלו לכיוון הספינות הגרמניות. ביטי הניח שהסיירות הגרמניות היו המסך הקדמי של ספינותיו של היפר; עם זאת, אלה היו כ-50 קילומטרים (31 מיל) מאחור. שייטת הסיירות הקלות השנייה – שמיסכה אחר ספינותיו של ביטי – ניתקה כדי לרדוף אחרי הסיירות הגרמניות, אך אות שפירש לא נכון של סיירות המערכה הבריטיות החזיר אותן לעמדות היציאה שלהן. הבלבול הזה אפשר לסיירות הקלות הגרמניות להימלט, והתריע על מיקומם של סיירות המערכה הבריטיות. סיירות המערכה הגרמניות פנו לצפון-מזרח הכוחות הבריטיים והצליחו להימלט.
קווין מרי עברה שיפוץ בינואר ובפברואר 1915 ולא השתתפה בקרב שרטון דוגר; היא קיבלה את מנהל בקרת האש של הסוללה הראשי שלה בדצמבר 1915.
קרב יוטלנד
קווין מרי בתצורתה ביוטלנד
ב-31 במאי1916, קווין מרי יצאה לים עם שאר צי סיירות המערכה כדי ליירט גיחה של צי הים הפתוח אל הים הצפוני. הבריטים הצליחו לפענח את הודעות הרדיו הגרמניות ועזבו את הבסיסים שלהם לפני שהגרמנים יצאו לים. סיירות המערכה של היפר הבחינו בצי הקרב ממערב להם בשעה 15:20, אך ספינותיו של ביטי לא הבחינו בגרמנים ממזרח להם עד 15:30. שתי דקות לאחר מכן, הוא הורה לשנות מסלול למזרח דרום-מזרח כדי להתמקם על קו הנסיגה של הגרמנים וקרא לצוותי ספינותיו לעמדות קרב. היפר הורה לספינותיו לפנות ימינה, הרחק מהבריטים, כמעט 180 מעלות, כדי לעלות על מסלול דרום מזרחי, והפחית את המהירות ל-18 קשר (33 קמ"ש; 21 מייל לשעה) כדי לאפשר לשלוש סיירות קלות של קבוצת הסיור השנייה להדביק את הקצב. עם פנייה זו, היפר נסוג לעבר צי הים הפתוח, אז כ-60 מיל ימי (110 קילומטרים; 69 מיל) מאחוריו. בערך בזמן הזה, ביטי שינה את מסלולו מזרחה, שכן מהר מאוד היה ברור שהוא עדיין רחוק צפונה מכדי לנתק את היפר.
זה התחיל את מה שנקרא "הריצה דרומה" כאשר ביטי שינה מסלול כדי לנווט מזרח-דרום-מזרח בשעה 15:45, במקביל למסלולו של היפר, כעת כשהטווח נסגר מתחת ל-18,000 יארד (16,000 מטרים). הגרמנים פתחו באש תחילה בשעה 15:48, ואחריהם הבריטים. הספינות הבריטיות עדיין היו בתהליך של התייצבות בטור, מכיוון שרק שתי הספינות המובילות - לאיון ופרינסס רויאל - התייצבו במסלולן כשהגרמנים פתחו באש. האש הגרמנית הייתה מדויקת מההתחלה, אך הבריטים העריכו באופן שגוי את הטווח, שכן הספינות הגרמניות התערבבו באובך. קווין מרי פתחה באש בסביבות השעה 15:50 ב-SMS זיידליץ, משתמשת רק בצריחים הקדמיים שלה. עד 15:54, הטווח ירד ל-12,900 יארד (11,800 מטרים), וביטי הורה לשנות מסלול שתי נקודות לכיוון הימני כדי להרחיב את הטווח ב-15:57. במהלך שלב זה, קווין מרי קלעה שתי פגיעות בזיידליץ, בשעה 15:55 ו-15:57, אחת מהן גרמה לשריפת מטען הודף ששרף את הצריח העילי האחורי שלה.
קווין מרי מתפוצצת במהלך הקרב על יוטלנד
הטווח הפך לרחוק מדי לקליעה מדויקת, אז ביטי שינה מסלול ארבע נקודות לנמל כדי לסגור שוב את הטווח בין 16:12 ל-16:15. תמרון זה חשף את לאיון לאש של סיירות המערכה הגרמניות, והיא נפגעה מספר פעמים. העשן והאדים מהפגיעות הללו גרמו ל-SMS דרפלינגר לאבד את מבטה על לאיון - שסטתה מהטור לימינה - ולהעביר את האש שלה לקווין מרי, הנראית כעת לקצין התותחנים של דרפלינגר כספינה השנייה בטור הבריטי, ולכן הניח שהיא פרינסס רויאל, בשעה 16:16. קווין מרי פגעה שוב בזיידליץ בשעה 16:17 והפילה תותח אחד מהחימוש המשני שלה. בתמורה, קווין מרי נפגעה פעמיים על ידי זיידליץ לפני השעה 16:21 עם השפעות לא ידועות, אבל סיירת המערכה הגרמנית פגעה בחזית הצריח של צריח 'Q' באותו זמן והפילה את התותח הימני בצריח. עד 16:25, הטווח ירד ל-14,400 יארד (13,200 מטרים), וביטי סובב שתי נקודות לכיוון הימני כדי להרחיב שוב את הטווח. אולם, המהלך הזה הגיע מאוחר מדי עבור קווין מרי, כשהאש של דרפלינגר החלה להשפיע, ופגעה בה פעמיים לפני 16:26. פגז אחד פגע מקדימה ופוצץ את אחד ממחסני התחמושת הקדמיים או את שניהם, מה ששבר את הספינה לשניים ליד התורן הקדמי. פרח קצונה ג'וסלין סטורי, שהיה מוצב בתוך צריח 'Q' ושרד, דיווח כי היה פיצוץ גדול קדימה שטלטל את הצריח, שבר את התותח השמאלי לשניים, מכנס התותח נפל לתוך תא העבודה והתותח הימני ירד מתושבתו. קורדיט בתא העבודה עלה באש והפיק אדים רעילים שחנקו חלק מצוות הצריח. ספק אם פיצוץ מקדימה יכול היה לעשות זאת, אז ייתכן שצריח 'Q' נפגע על ידי הפגז השני. פיצוץ נוסף, אולי מפגזים שהתפוצצו, הרעיד את הקצה האחורי של הספינה כשהחלה להתהפך ולשקוע. טייגר, סיירת המערכה מאחוריה, הוצפה בפסולת מהפיצוץ ונאלצה לנווט לנמל כדי להימנע מפגיעה בשרידיה. אבדו 1,266 אנשי צוות; שמונה עשר ניצולים נאספו על ידי המשחתות לאורל, פיטרד וטיפררי, ושניים על ידי הגרמנים.[2]
לאחר מכן
קווין מרי, יחד עם השרידים האחרות מקרב יוטלנד, הוכרזו כמקום מוגן במסגרת חוק ההגנה על שרידי צבא משנת 1986 כדי למנוע נזק נוסף למקום המנוחה של 1,266 קצינים ומלחים.[3] סקרים של אתר זה שנערכו על ידי הארכאולוג הימי אינס מקרטני בשנים 2001–2003 הראו שהשרידים נמצאים בשלושה חלקים, כאשר שני החלקים הקדמיים ניזוקו מאוד ובחתיכות. הקצה האחורי שלה הפוך ושלם יחסית למעט המדחפים שלה שיצאו. בדיקת הנזק לספינה העלתה שהפיצוץ הראשוני לא היה במחסן של צריחים ראשיים קדמיים של 'A' או 'B', אלא במחסן של סוללת תותחי 4 אינץ' בקדמת האונייה. פיצוץ של כמות הקורדיט במחסן הראשי היה מספיק כדי להצית גם את מגזין "Q", ולהרוס הרבה יותר מהספינה. הפיצוץ במחסן הקטן יותר היה מספיק כדי לשבור את הספינה לשניים, ואז הפיצוץ התפשט אל המחסן הקדמי וקרע את החלק הקדמי.
