אה"מ גוליית (באנגלית: HMS Goliath) הייתה אוניית מערכהפרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת קאנופוס. גוליית ואחיותיה שנועדו לשירות באסיה, היו קטנות ומהירות יותר מאשר אוניות המערכה מסדרת מג'סטיק, אך שמרו על אותה סוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים). היא גם נשאה שריון דק יותר, אך שילבה פלדת קרופ חדשה, שהייתה יעילה יותר משריון הארווי ששימש בסדרת מג'סטיק. גוליית הונחה בינואר 1897, הושקה במרץ 1898 והוכנס לשירות בצי במרץ 1900.
האונייה נפרסה לתחנת סין החל מכניסתה לשירות ועד 1903, אז שבה לבריטניה; היא נשלחה חזרה למים במזרח אסיה, אך תוך כדי הפלגה שובצה לצי הים התיכון. בתחילת 1906, היא הועברה לצי התעלה, ולאחר מכן הופיעה בצי הבית החל בתחילת 1907. היא נשלחה לים התיכון בפעם השנייה ב-1908, ולאחר מכן חזרה לצי הבית ב-1909, לפני שהוצאה משירות ב-1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, גויסה גוליית שייטת אוניות המערכה השמינית. היא שירתה בתחילה כספינת שמירה בלוך אווה, אחד מהנמלים ששימשו את ה"גרנד פליט", לפני שליוותה את חציית החיילים הבריטים לבלגיה בסוף אוגוסט.
לאחר מכן השתתפה גוליית בפעולות נגד מזרח אפריקה הגרמנית, והשתתפה במצור על הסיירת הקלה הגרמנית SMS קניגסברג בנהר רופיג'י. ממרץ 1915, היא הייתה חלק ממערכת הדרדנלים, ונשארה לתמוך בנחיתות בגליפולי באפריל. ב-13 במאי 1915 גוליית הוטבעה במפרץ מורטו ליד כף הלס על ידי שלוש טורפדות מהמשחתת העות'מאנית Muâvenet-i Millîye. מתוך צוותה שכלל 750 איש, 570 נהרגו בטביעה.
תכנון
גובה ימני, תוכנית הסיפון וחתך גוף האונייה כפי שמתואר ב-Brassey's Naval Annual 1906
גוליית וחמש האחיות שלה תוכננו לשירות במזרח אסיה, שם המעצמה העולה החדשה יפן החלה לבנות צי רב עוצמה, אם כי תפקיד זה התייתר במהירות על ידי הברית האנגלו-יפנית של 1902. האוניות תוכננו להיות קטנות יותר, קלות יותר ומהירות יותר מקודמותיהן, אוניות המערכה מסדרת מג'סטיק. גוליית הייתה באורך כולל של 421 רגל 6 אינץ' (128.47 מטרים), רוחב של 74 רגל (23 מטרים) ושוקע של 26 רגל 2 אינץ' (7.98 מטרים). הדחק האונייה היה 13,150 טונות ארוכות (13,360 טונות) בדרך כלל ועד 14,300 טונות ארוכות (14,500 טונות) בתפוסה מלאה. הצוות שלה מנה 682 קצינים ומלחים.
האוניות מסדרת קאנופוס הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. הן היו אוניות המערכה הבריטיות הראשונות עם דוודי צינור מים, שיצרו יותר כוח בעלות נמוכה יותר במשקל בהשוואה לדוודי צינור האש ששימשו באוניות קודמות. הדוודים החדשים הובילו לאימוץ של ארובה קדמית ואחורית, ולא סידור הארובות זו לצד זו ששימשו בהרבה אוניות מערכה בריטיות קודמות. האוניות מסדרת קאנופוס התגלו כספינות קיטור טובות, עם מהירות גבוהה עבור אוניות מערכה של זמנן - 18 קשרים (33 קמ"ש) מ-13,500 כוחות סוס (10,100 קילוואט) - שני קשרים מלאים מהר יותר מאוניות סדרת מג'סטיק.
לגוליית הייתה סוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) / 35 קליבר המורכבים בצריחי תותחים מקדימה ומאחור; תותחים אלו היו מותקנים בברבטות עגולות שאפשרו טעינה מסביב, אם כי בגובה קבוע. האוניות גם הרכיבו סוללה משנית של 12 תותחי 6 אינץ' (152 מילימטרים)/ 40 קליבר המורכבים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד ושישה תותחי 3 פאונד להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) שקועים בגוף, שניים בכל צד רוחב ליד הברבטה הקדמית והאחורית.
כדי לחסוך במשקל, גוליית נשאה פחות שריון מאשר בסדרת מג'סטיק - 6 אינץ' (152 מילימטרים) בחגורת השריון לעומת 9 אינץ' (229 מילימטרים) - למרות שהשינוי משריון הארווי במג'סטיק לשריון קרופ בקאנופוס פירושו שהאובדן בהגנה לא היה גדול כפי שהיה יכול להיות, לשריון קרופ היה ערך הגנה גדול יותר במשקל נתון מאשר המקבילה שלו להארווי. באופן דומה, השריון המשני המשמש להגנה על הספינה גם היה דק יותר; המחיצות משני קצות החגורה היו בעובי 6–10 אינץ' (152–254 מ"מ). צריחי הסוללה הראשיים היו בעובי של 10 אינץ', הברבטות היו בעובי 12 אינץ' (305 מ"מ), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת ב-6 אינץ' מפלדת קרופ. למגדל הניווט שלה גם היה מיגון בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2 אינץ' (25–51 מ"מ), בהתאמה.
היסטוריית שירות
לפני מלחמת העולם הראשונה
אה"מ גוליית
השדרית של גוליית הונחה ב-4 בינואר1897, והיא הושקה ב-23 במרץ1898. האונייה נכנסה לשירות ב-27 במרץ1900 על ידי קפטן לואיס אדמונד וינץ לשרת בתחנת סין, שם היא עברה שיפוץ בהונג קונג מספטמבר 1901 – אפריל 1902. קפטן פרנק האנם הנדרסון מונה לפיקוד ב-11 ביולי 1902. היא עזבה את תחנת סין ביולי 1903 וחזרה הביתה, שם הושבתה למילואים במספנת צ'טם ב-9 באוקטובר 1903. בעודה במילואים, עברה גוליית שיפוץ בפאלמרס על טיין מינואר-יוני 1904, ולאחר מכן השתתפה בתמרונים מאוחר יותר השנה. ב-9 במאי1905, הופעלה גוליית מחדש בצ'טם כדי להחליף את אוניית האחות שלה אושן בתחנת סין. עם זאת, בריטניה ויפן אשררו הסכם ברית בזמן שהייתה במסע היציאה שלה, מה שאיפשר לצי המלכותי לצמצם את נוכחותו בתחנת סין ולהחזיר את כל אוניות המערכה מהאזור; כאשר גוליית הגיעה לקולומבו, ציילון ביוני 1905, היא נקראה בחזרה, ובמקום זאת צורפה לצי הים התיכון. בינואר 1906 היא הועברה לצי התעלה.
לאחר שהותקן עליה ציוד בקרת אש, עברה גוליית לפלגת פורטסמות' של צי הבית החדש ב-15 במרץ1907. היא התבססה בפורטסמות', ועברה שם שיפוץ מכונות מאוגוסט 1907 – פברואר 1908. עם השלמת השיפוץ שלה, גוליית הופעלה מחדש ב-4 בפברואר1908 לשירות בצי הים התיכון. במהלך ההפלגה שלה למלטה, אחד מצירי המדחף שלה נשבר, והיא נזקקה לתקופת תיקון של ארבעה חודשים לפני שהצליחה להתחיל בשירותה. ב-20 באפריל1909, היא הושבתה בפורטסמות'. ב-22 באפריל, גוליית הופעלה מחדש לשרת בפלגה הרביעית, צי הבית, בנור. במהלך שירות זה, היא הוחזרה לצ'טם בשנים 1910–1911 ונשלחה לשירנס. בשנת 1913, היא נפגעה והצטרפה לצי השלישי.
SMS קניגסברג, אחריה רדפה גוליית במזרח אפריקה הגרמנית
גוליית הועברה לתחנת איי הודו המזרחית ב-20 בספטמבר כדי לתמוך בסיירות בליווי שיירות במזרח התיכון, בליווי שיירה הודית למפרץ הפרסי ולפעול במזרח אפריקה הגרמנית עד אוקטובר. זה כלל שיירת כוחות גדולה שיצאה מהודו ב-16 באוקטובר, יחד עם אוניית המערכה סוויפטשור. הגעתה של גוליית אפשרה לסיירות שהיו תפוסות בליווי שיירות להצטרף למצוד אחר הסיירת הקלה הגרמנית SMS קניגסברג. הסיירת הגרמנית, לאחר שהטביעה את הסיירת הבריטית פגסוס בקרב זנזיבר, נלכדה על ידי שלוש סיירות בריטיות בדלתא של נהר רופיג'י בסוף אוקטובר. גוליית הגיעה זמן קצר לאחר מכן והייתה אמורה להצטרף למצור על הדלתא, אך הידיעה על התבוסה הבריטית בקרב קורונל ב-1 בנובמבר אילצה את האדמירליות להעביר את גוליית לדרום אפריקה, מכיוון שחששו כי שייטת מזרח אסיה הגרמנית עלולה לתקוף את המושבה לאחר שנכנסה לדרום האוקיינוס האטלנטי. כדי לסבך עוד יותר את העניינים, לגוליית היו בעיות מנוע עם הגעתה למומבסה, קניה, ולא הצליחה להמשיך לדרום אפריקה, ובמקום זאת נשלחה הסיירת המשוריינתמינוטאור במקומה. לאחר תיקון המנועים שלה, חידשה גוליית את תפקידה הקודם עם כוח החסימה בדלתא של רופיג'י.
בנובמבר, גוליית ניסתה להתקרב מספיק כדי לנטרל את קניגסברג, אך המים היו רדודים מכדי לאפשר לה להיכנס לטווח הסיירת. כתוצאה מכך, היא עזבה להפגיז את דאר א-סלאם ב-28 בנובמבר וב-30 בנובמבר. בהתקפה הראשונה, קומנדר הנרי ריצ'י, קצין המבצעים של גוליית, זכה בצלב ויקטוריה. גוליית והסיירת הממוגנת פוקס הרסו את מעונו של המושל הקולוניאלי; ההפגזה השנייה התבררה כיעילה פחות. גוליית עברה שיפוץ בסימונסטאון, דרום אפריקה, מדצמבר 1914 עד פברואר 1915. לאחר מכן היא חזרה לדלתא של רופיג'י ב-25 בפברואר, כפי שנראה מפעילות גרמנית שמפקדה של קניגסברג מתכוון לפרוץ בקרוב. במהלך תקופה זו, גוליית הפציצה עמדות גרמניות בלינדי, אך היא לא ראתה שום פעולה עם קניגסברג . ב-25 במרץ, גוליית קיבלה הוראה לעבור לים התיכון כדי להשתתף בפעולות מול הדרדנלים, את מקומה תפסה הסיירת הממוגנת הייאסינת'; אוניית המערכה יצאה ממימי מזרח אפריקה שבוע לאחר מכן ב-1 באפריל.
מערכת הדרדנלים
מפה המציגה את ההגנות העות'מאניות בדרדנלים ב-1915
עם הגעתה לים האגאי, הצטרפה גוליית לשייטת הראשונה, שכללה שבע אוניות מערכה נוספות וארבע סיירות, ועליה פיקד אדמירל משנה רוסלין ומיס. על השייטת הראשונה הוטל לתמוך בנחיתה בכף הלס, שהתקיימה ב-25 באפריל. בבוקר הנחיתה תפסה גוליית עמדה מול חוף Y, כ-4,000–5,000 יארד (3,700–4,600 מטרים) מהחוף כדי לספק תמיכה בירי. הסיירות הממוגנות סאפייר ואמת'יסט התקרבו, וכל שלוש האוניות פתחו באש בסביבות השעה 05:00, מה שסימן את תחילת המתקפה. העות'מאנים לא ניסו לשבש את הנחיתה, כוחות מדינות ההסכמה פתחו בהצלחה במתקפת פתע. אולם עד המשך היום התקדמה מקריתיה מתקפת נגד עות'מאנית כדי לאיים על האגף הבריטי, ורק ירי מגוליית והסיירות שבר את המתקפה. באותו לילה פתחו העות'מאנים במתקפת נגד נוספת, הפעם נגד מרכז הקו הבריטי, אשר נהדפה. לאחר שהשמש החלה לעלות, הפגיזו גוליית והסיירות, שעד אז תוגברו על ידי הסיירות טאלבוט ודבלין, את העות'מאנים, ואילצו אותם לסגת שוב.
בבוקר 26 באפריל, החלו להעביר חיילים פצועים מהחוף, תחילה לגוליית ולסיירות. בעיות קשר עם החיילים על החוף הובילה למאמץ פינוי לא מכוון וגדול יותר. במהלך הפעולה נגרם לה נזק מסוים מירי המבצרים העות'מאניים וסוללות החוף. מאוחר יותר באותו היום, הסדר הושב על החוף, וכוחות מדינות ההסכמה הצליחו לכבוש את סיד אל באהר. מדינות ההסכמה הנחיתו תגבורת, שאפשרה להתקדם לעבר קריתיה ב-27 באפריל. גוליית וכמה אוניות מערכה אחרות הפגיזו מגינים עות'מאנים ברחבי העיר כדי לתמוך במתקפה, שהחלה למחרת בבוקר בסביבות השעה 10:00. גוליית התקרבה לחוף ככל האפשר, כדי להפעיל את כל התותחים שלה מטווח קרוב מאוד. למרות התמיכה האש הכבדה, חיילי מדינות ההסכמה לא הצליחו לעקור את המגינים העות'מאניים, והקרב הראשון על קריתיה הסתיים בתבוסה של מדינות ההסכמה. גוליית ניזוקה מתותחים עות'מאניים שוב ב-2 במאי.
עד אמצע מאי, הצי של מדינות ההסכמה ערך סבב של שתי אוניות מערכה בתחנה ליד גליפולי מדי לילה כדי לתמוך בכוחות שהתחפרו בחצי האי. בלילה שבין 12 ל-13 במאי, גוליית הייתה בתחנה עם אוניית המערכה קורנווליס. שתי האוניות עגנו במפרץ מורטו, כשגוליית לפני קורנווליס; חמש משחתות סיירו באזור נגד סירות טורפדו עות'מאניות. המשחתת העות'מאנית Muâvenet-i Millîye יצאה לפעולה מאוחר ב-12 במאי בחסות לילה ללא ירח. על ידי הפלגה איטית מאוד, הצליחו העות'מאנים לחמוק על פני סיורי המשחתות בסביבות השעה 01:00 ב-13 במאי. 15 דקות לאחר מכן, תצפיות על סיפונה של גוליית הבחינו ב-Muâvenet-i Millye והפעילו אזעקה; העות'מאנים הגיבו לאזעקה ומהר מאוד הגבירו מהירות ושיגרו שלוש טורפדות לעבר גוליית. הבריטים פתחו באש, אך הצליחו לירות רק שלושה פגזים לפני שהטורפדו הראשון פגע באונייה. שני טורפדות פגעו כמעט בו זמנית, הראשון צמוד לצריח הקדמי שלה והשני פגעה בארובה הקדמית, וגרמה לפיצוץ גדול. גוליית החלה להתהפך כמעט מיד, ונטתה על הצד כשטורפדו שלישי פגע לידה אחרי הצריח. Muâvenet-i Millye מיהרה ונמלטה ללא פגע בחושך כששאר ספינות המלחמה הבריטיות התאספו כדי לחלץ ניצולים מגוליית. כ-570 איש, מתוך צוות של 750 נהרגו בטביעה, כולל מפקד האונייה, קפטן תומאס שלפורד.
שרידי האונייה מונחים הפוכים בעומק של 63 מטרים (207 רגל), וקבורים ברובם בבוץ. נראים רק חלק מהגוף, שניזוק קשות בפיצוץ, ואחד מהמדחפים שלה.
.jpg)
