PROFILPELAJAR.COM

אדריאן קרטון דה ויארט
Adrian Carton de Wiart
לידה	5 במאי 1880; בריסל, בלגיה
פטירה	5 ביוני 1963 (בגיל 83); מחוז קורק, אירלנד
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
השכלה	בייליול קולג'
השתייכות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1899–1947 (כ־48 שנים)
דרגה	לוטננט-גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד הדיוויזיה ה-61
פעולות ומבצעים
	מלחמת הבורים השנייה; מלחמת העולם הראשונה; מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	צלב ויקטוריה; מסדר האימפריה הבריטית; מסדר האמבט ; מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש; אות השירות המצוין;

סר אדריאן פול גיסליין קרטון דה ויארט (Adrian Paul Ghislain Carton de Wiart; ‏5 במאי 1880 - 5 ביוני 1963) היה קצין בצבא הבריטי ממוצא בלגי-אירי אשר שירת במלחמת הבורים, במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה.

קריירה צבאית

דה ויארט נולד בבריסל, בלגיה, ב-5 במאי 1880 ללאון קונסטנט גיסליין קרטון דה ויארט (1854–1915), משפטן ממוצא בלגי ולאם ממוצא אירי. הוא גדל בבלגיה ובאנגליה, בגיל שש אימו נפטרה ומשפחתו עברה לקהיר, שם עסק אביו בחוק הבינלאומי. בגיל 11 הוא נשלח לפנימיה באנגליה ובהמשך גם למד מספר שנים באוניברסיטת אוקספורד, בשנת 1899 כשהוא בגיל 19 עזב דה ויארט את לימודיו והתגייס לצבא הבריטי במהלך מלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה.

מלחמת הבורים השנייה

בשלב מוקדם במלחמה, נפצע דה ויארט ונשלח חזרה להחלמה באנגליה. הוא חזר לפרק זמן קצר ללימודיו באוקספורד ולאחר מכן הוחזר לצבא בדרגת לוטננט משנה ברגימנט משמר הדרגונים ה-4 האירי המלכותי בספטמבר 1901. בשנת 1902 נשלח הרגימנט לשרת בהודו הבריטית, לאחר שנתיים בהודו נשלח הרגימנט לדרום אפריקה בתקופה שלאחר סיום מלחמת הבורים השנייה. דה ויארט קודם לדרגת לוטננט וקיבל תפקיד במטה של הנרי הילדירד מושל דרום אפריקה, בזמן החופשי הרב שהיה לו במסגרת תפקידו החדש, דה ויארט נהנה מפעילויות ספורטיביות ותחביביו הרבים. בשנת 1908 נישא דה ויארט לדוכסית פרדריקה פון בבנהאוזן^[1] בת למשפחת אצולה אוסטרית, שנתיים לאחר מכן קודם לדרגת קפטן.

מלחמת העולם הראשונה

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, דה ויארט שירת במערכה כנגד התקוממות בסומלילנד הבריטית, במהלכה נורה פעמיים בפניו כשהוא מאבד את עינו השמאלית וחלק מאוזנו. על לחימתו בסומלילנד קיבל דה ויארט במאי 1915 את אות השירות המצוין (DSO). בפברואר 1915 נשלח דה ויארט לחזית המערבית, שם פיקד במהלך המלחמה על שלושה גדודי חיל רגלים וחטיבה אחת, כשהוא נפצע במהלך הלחימה שבע פעמים נוספות כולל מקרה ב-1915 בו הוא הוריד לעצמו את האצבעות לאחר שהרופא סירב לכרות לו אותן, לבסוף איבד את ידו השמאלית כולה.

בשנת 1916 קיבל דה ויארט את העיטור הצבאי הגבוה ביותר בצבא הבריטי צלב ויקטוריה, עבור לחימתו ב-2 ביוני 1916 באזור לה בויסל, צרפת. הוא קיבל בתקופה זו את הפיקוד הזמני על הגדוד השמיני של רגימנט גלוסטרשייר, במהלך הקרבות דה ויארט החליף שלושה מפקדים אחרים שנפצעו ופיקד על הכוחות כשהוא חשוף לאש האויב, בזכות גבורתו ופיקודו הכוחות הבריטים הצליחו להחזיק את השטח שנכבש אל מול התקפות האויב.

במהלך החודשים הקרובים קיבל מספר דרגות זמניות והעלות בדרגה, במהלך 1917 פיקד על החטיבה ה-12 וביולי 1917 הועלה לדרגת מייג'ור. בתקופה שלקראת סוף המלחמה ובחודשים שלאחר מכן, זכה דה ויארט למספר רב של עיטורים, מדליות ותארים עבור פיקודו במלחמה, הן מבריטניה והן מבעלות בריתה.

לאחר המלחמה אמר: "למען האמת נהניתי מהמלחמה... ולמה אנשים כל כך רוצים שלום אם המלחמה כל כך מהנה?"^[2]

בין המלחמות

לאחר סיום המלחמה, נשלח דה ויארט כמשנה לגנרל לואי בותה במשלחת הצבאית הבריטית לפולין. לאחר תקופה קצרה הוא אף החליף את בותה בפיקוד על המשלחת הצבאית, בשנת 1919 זכה דה ויארט בעמיתות במסדר האמבט (CB). השלטון הפולני הצעיר היה זקוק לעזרה והכוונה צבאית רבה, בין היתר בשל המלחמה עם ברית המועצות (המלחמה הפולנית-סובייטית), עם אוקראינה (מלחמת פולין-אוקראינה), סכסוך צבאי עם ליטא ועם צ'כוסלובקיה. הוא ניהל התקשרות עם הממשלה הבריטית (במיוחד ראש הממשלה לויד ג'ורג') בניסיון להשיג סיוע צבאי לעזרת הפולנים, אך הבריטים שלחו ציוד מועט בלבד. בתקופה זו הוא הרבה לבקר ולהסתובב באזורי הקרבות ופיתח רגש אוהד למאמצים של פולין כנגד מדינות האזור ממזרח.

במהלך שנת 1920 התרסק מטוסו של דה ויארט והוא נפל בשבי הליטאי לפרק זמן קצר. לאחר מכן חזר שוב לבריטניה במטרה לבקש סיוע בשם פולין, הפעם הוא נפגש עם שר המלחמה וינסטון צ'רצ'יל שגילה יותר אהדה למאמץ הפולני ושלח ציוד וסיוע צבאי לפולין. באוגוסט 1920, במהלך התקדמות הצבא האדום סביב ורשה, דה ויארט היה ברכבת הסיור שלו כאשר זו הותקפה על ידי פרשים סובייטים. הוא הצליח להדוף אותם תוך כדי נסיעת הרכבת בעזרת האקדח שלו, כאשר במהלך האירוע הוא אף נפל מקרון הרכבת והצליח לעלות עליו מחדש.