הצמח הוא בעל פקעות שורש מעובות ומעוקלות המעמיקות בקרקע עד לעומק של 100 ס"מ. צבעו של הפרח אדום כיין (מכאן שמו בעברית), הוא בעל מבנה של ספל פתוח, ויכול להגיע לגודל של עד עשרה ס"מ. במרכז הפרח בולט גוש צהוב של אבקנים מרובים. הפריחה היא בתחילת האביב, מאמצע מרץ ועד תחילת מאי.
אדמונית החורש בישראל
אדמונית החורש היא צמח נדיר מאוד בישראל, המהווה את הגבול הדרומי של תפוצתו העולמית. היא גדלה בישראל רק בשמורת הר מירון בבית ג׳ן שבגליל העליון. זהו המין היחיד ממשפחת האדמוניתיים הגדל בישראל, והוא צמח מוגן[1].
שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו
בעיני היוונים נחשבה אדמונית החורש לצמח המרפא הראשון, ושימשה תרופה לסיוטי לילה, למחלות עצבים, למחלת הנפילה, לכאבי ראש ולהפרעות בכבד. דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לספירה, ציין כי הצמח שימש לניקוי מערכת המין הנשית לאחר לידה, להרגעת כאבי בטן ולעצירת שלשול. בימי הביניים שימש לטיפול במחלת הנפילה, בשיגעון ובפחדים. ברפואה העממית בימינו משמש הצמח לריפוי מחלות עצבים, בעיות בקיבה ולטיפול בסיוטי לילה[2].
