אדולף פרנק (בגרמנית: Adolph Frank; 20 בינואר 1834 - 30 במאי 1916) היה כימאי, מהנדס ואיש עסקים יהודי-גרמני. אבי תעשיית האשלג הגרמנית[1].
קורות חיים
פרנק נולד בקלויצה (אנ') לאוריקה ושלמה פרנק, בעלי חנות מכולת, ולמד בתיכון בנוישטרליץ כשבמקביל עבד כשוליית רוקח. במסגרת שירותו הצבאי הגיע לבית הספר לווטרינריה בברלין ובשנים 1855–1857 למד רוקחות, מדעי הטבע וטכנולוגיה באוניברסיטת ברלין[2]. עם סיום לימודיו הוא גם עבר את מבחני ההסמכה לרוקח בציון הגבוה ביותר האפשרי. הוא החל לעבוד בחברה לייצור סוכר בסקסוניה-אנהלט ובשנת 1858 קיבל פטנט על שיטה חדשה לניקוי מיץ סלק הסוכר בעזרת סיליקטים. בשנת 1862 קיבל תואר דוקטור לכימיה מאוניברסיטת גטינגן, על עבודה בנושא ייצור סוכר.
העבודה במפעל לייצור סוכר חשפה אותו גם לתעשיית הדישון להגברת תפוקת סלק הסוכר. מכתבי יוסטוס פון ליביג ואחרים הוא למד שמינרלים שונים, בהם מלח אשלגן, מגבירים את התפוקה החקלאית. הוא בחן את השאריות של מכרות מלח בסביבה ומצא בהם אשלגן. הוא בחן את תכונותיהם של תרכובות אשלגן שונות ומצא את המתאימות ביותר לדישון. באוגוסט 1860 הוא הגיש בקשת פטנט, שאושרה ב-23 במרץ 1861 על דשן מבוסס אשלגן כלורי. כדי לקדם את המצאתו, הוא עזב את מפעל הסוכר וביקש להקים מפעל דשן. בתחילה התקשה בגיוס כספים ובקשתו להקים את המפעל סורבה. אולם לאחר שהשיג מימון באפריל 1861, הוא קיבל רישיון למכרה מלח ישן והמפעל נפתח באוקטובר 1861. בשנת 1865 פרנק קיבל פטנט על שיטה להפקת ברום מאשלגן ברומי. בשנת 1870 הוא היה למנהל קבוצת חברות בתעשיית האשלגן. אולם בסוף 1875 הוא עזב את התחום והחל לעבוד במפעל לייצור זכוכית, בה הוא הכניס את הבקבוק החום כמגן על הנוזלים בבקבוק מאור השמש[3].
ביחד עם ניקודם קארו הוא גילה בשנת 1899 את תהליך פרנק-קארו להפקת ציאנמיד הסידן שהיווה את הבסיס לתעשיית החנקן וציאנמיד הסידן לדישון.
בשנת 1893 הוא קיבל את מדליית ג'ון סמית של מכון פרנקלין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
