אַגְלֶט^[1] (באנגלית: Aglet)‏^[2] הוא פיסת פלסטיק קטנה או נדן מתכת הנמצאים בדרך כלל בקצה של חוט, כבל או שרוך. האגלט שומר על הסיבים של החומר מחשיפה, קריעה ופרימה. הודות לאגלט, קל יותר להחזיק את השרוכים, לקשור אותם וליצור לולאות.

המילה aglet או aiglet באה מהמילה הצרפתית העתיקה aiguillette, הנגזרת מהמילה aiguille שמשמעותה "מחט".

אגלטים היו במקורם עשויים מתכת, זכוכית או אבן,^[3] ורבים היו מקושטים מאוד. לאנשים עשירים בתקופה הרומית היו אגלטים שעשויים ממתכות יקרות כמו פליז או כסף.

לפני המצאת הכפתורים נעשה בהם שימוש בקצוות הסרטים ששימשו להידוק ביגוד ביחד. לפעמים הם נוצרו לדמויות קטנות. שייקספיר מכנה דמות מסוג זה "תינוק נמרץ" במחזה "אילוף הסוררת".

לדברי עורך ההפינגטון פוסט, ג'יימס קייב, "ההיסטוריה של האבולוציה של האגלט מעט מסובכת - מקורות רבים מעריכים כי הוא הפך פופולרי על ידי ממציא אנגלי בשם הארווי קנדי, שלדבריו הרוויח 2.5 מיליון דולר מהשרוך המודרני בשנות ה־90 של המאה ה־18."

האגלטים שיוצרו בעבר מזהב וממתכות יקרות, הוחלפו באגלטים מודרניים, העשויים בעיקר מפלסטיק, אלומיניום וכסף. ניתן ליצור אגלטים תוצרת עצמית מחומרים שרובם נמצאים כמעט בכל בית: נייר דבק (סלוטייפ), שרף, שעווה, דבק, חוט ומתכת.

אגלט מפלסטיק מחובר לקצות השרוך על ידי מכונה העוטפת סרט פלסטי סביב קצות השרוך, ובאמצעות חום או כימיקלים מתיכה את הפלסטיק סביב השרוך.^[4] אגלט ממתכת מחובר באמצעות הלחמה. ניתן להלחים גם את קצות סיבי החוט של השרוך.

חברות נעליים מייצרות לעיתים קרובות שרוכי נעליים עם אגלטים משלהן, עם עדיפות לאגלטים מתכתיים. חלק מהחברות מוסיפות לוגו על גבי האגלט.^[3]

המונח זכה לפופולריות בעקבות אזכורו בסדרת הטלוויזיה האמריקאית לילדים "פיניאס ופרב", בפרק ה-28 "קצה היום", שבו הוחלט להעלות את המודעות הציבורית לאותו חלק בנעל, ולהקדיש לו שיר.^[5]

מדיה וקבצים בנושא אגלט בוויקישיתוף