אבחון זיהומים נגיפיים (באנגלית: Laboratory diagnosis of viral infections) היא השיטה עיקרית לגילוי נגיפים בגוף האדם.

במעבדה האבחנתית ניתן לאתר דלקות בנגיף באמצעות שיטות רבות. שיטת האבחנה משתנה במהירות עקב הופעתן של טכניקות מולקולריות והגברת הרגישות הקלינית של מבחנים סרולוגיים.^[1]

ניתן להשתמש במגוון רחב של דוגמאות לבדיקות וירולוגיות. סוג הדגימה שנשלח למעבדה תלוי לעיתים קרובות בסוג הזיהום הנגיפי המאובחן ובבדיקה הנדרשת. טכניקת דגימה נכונה חיונית כדי להימנע משגיאות טרום אנליטיות. לדוגמה, יש לאסוף סוגים שונים של דגימות בצינורות מתאימים על מנת לשמור על שלמות הדגימה ולאחסן בטמפרטורות מתאימות (בדרך כלל 4 מעלות צלזיוס) כדי לשמר את הנגיף ולמנוע צמיחה של חיידקים. לפעמים עשויים לדגום מספר מקומות.

סוגי הדגימות כוללות:

• דם
• עור
• כיח, גרגור ושטיפות ברונכיות
• שתן
• זרע
• צואה
• נוזל מוח ושדרה
• רקמות (ביופסיות או פתולוגיות)
• כתמי דם יבשים

נגיפים מבודדים לרוב ממדגם החולה הראשוני. זה מאפשר לגדל את דגימת הנגיף לכמויות גדולות יותר ומאפשר לבצע מספר רב יותר של בדיקות. זהו צעד חשוב במיוחד לדגימות שמכילות וירוסים חדשים או נדירים שעבורם טרם פותחו בדיקות אבחון.

ניתן לגדל וירוסים רבים בתרבית תאים במעבדה. לשם כך, מדגם הנגיף מעורבב בתאים, בתהליך הנקרא ספיחה, שלאחריו התאים נדבקים ומייצרים עותקים נוספים של הנגיף.^[2] אף על פי שנגיפים שונים גדלים לעיתים קרובות רק בסוגים מסוימים של תאים, ישנם תאים התומכים בגידול של מגוון גדול של נגיפים והם נקודת מוצא טובה, למשל קו תאי הכליות האפריקאים (תאי Vero), פיברובלסטים ריאתיים אנושיים (MRC- 5) ותאי סרטן אפידרמואידי אנושי (HEp-2). אחת הדרכים לקבוע אם התאים משכפלים את הנגיף בהצלחה היא לבדוק אם יש שינוי במורפולוגיה של התא או אם יש תא מת באמצעות מיקרוסקופ.

וירוסים אחרים עשויים לדרוש שיטות חלופיות לגידול כגון חיסון ביצי עוף עוברוית (למשל נגיפי שפעת העופות^[3]) או חיסון תוך-גולגולתי של נגיף באמצעות עכברים שזה עתה נולדו.^[4]

טכניקות מולקולריות הן בדיקות האבחון הספציפיות והרגישות ביותר. הם מסוגלים לאתר את גנום הנגיף כולו או את חלקים מגנום הנגיף. בעבר שימשו בדיקות חומצות נוקליות בעיקר כבדיקה משנית לאישור תוצאות סרולוגיות חיוביות.^[2] עם זאת, ככל שהם הופכים זולים יותר ואוטומטיים יותר, הם הופכים יותר ויותר לכלי העיקרי למטרת אבחון.

ניתן לבצע איתור של דנ"א ויראלי וגנום דנ"א באמצעות תגובת שרשרת של פולימראז. טכניקה זו מייצרת עותקים רבים מגנום הנגיף באמצעות בדיקות ספציפיות לנגיף. ניתן להשתמש בווריאציות של PCR כמו PCR שעתוק הפוך ו-PCR בזמן אמת לקביעת עומסים נגיפיים בסרום המטופל. זה משמש לעיתים קרובות כדי לפקח על הצלחת הטיפול במקרים של HIV.

רצף הוא שיטת האבחון היחידה שתספק את הרצף המלא של גנום הנגיף. כך הוא מספק את מירב המידע על הבדלים קטנים מאוד בין שני נגיפים שייראו זהים באמצעות בדיקות אבחון אחרות. כיום הוא משמש רק כאשר עומק מידע זה נדרש. לדוגמה, רצף הוא שימושי כאשר נבדקות בדיקות מוטציות ספציפיות במטופל על מנת לקבוע טיפול אנטי-ויראלי ורגישות לזיהום. עם זאת, ככל שהבדיקות הולכות ונעשות זולות יותר, מהירות ואוטומטיות יותר, סביר להניח שהרצף יהפוך לכלי האבחון העיקרי בעתיד.

אימונופלואורסצנס או אימונופרוקסידייז הם מבחנים המשמשים כדי לזהות אם קיים וירוס במדגם רקמות. בדיקות אלה מבוססות על העיקרון שאם הרקמה נגועה בנגיף, הנוגדן הספציפי לאותו נגיף יוכל להיקשר אליו. לשם כך, נוגדנים ספציפיים לסוגים שונים של נגיפים מעורבבים עם דגימת הרקמות. לאחר שהרקמה נחשפת לאורכי גל ספציפיים של אור או כימיקלים המאפשרים לחשוף נוגדן.

בדיקות אלו דורשות נוגדנים מיוחדים המיוצרים ונרכשים מחברות מסחריות. נוגדנים מסחריים אלה מאופיינים בדרך כלל וידועים כנקשרים לסוג מסוים של נגיף אחד בלבד. הם מצורפים גם לסוג מיוחד של תג המאפשר לחשוף את הנוגדן במעבדה, כלומר שהוא יפלוט צבע פלואורסצנט או צבע כלשהו. מכאן שאימונופלואורסצנס מתייחס לגילוי נוגדן פלואורסצנטי (אימונו) ואימונופרוקסידייז מתייחס לגילוי נוגדן צבעוני (פרוקסידייז מייצר צבע חום כהה).

מיקרוסקופיה של האלקטרון היא שיטה שיכולה לצלם תמונה של נגיף שלם ויכולה לחשוף את צורתו ומבנהו. בדרך כלל זה לא משמש כמבחן אבחון שגרתי מכיוון שהוא דורש סוג מיוחד מאוד של הכנת מדגם, מיקרוסקופ ומומחיות טכנית. עם זאת, מיקרוסקופיה של האלקטרון היא רב-תכליתית בשל יכולתה לנתח כל סוג של דגימה ולזהות כל סוג של נגיף. לכן זה נותר תקן הזהב לזיהוי וירוסים שאינם מופיעים בבדיקות אבחון שגרתיות או שעבורם בדיקות שגרתיות מציגות תוצאות סותרות.^[5]

מיקרוסקופיית אלקטרונים של נגיף Sappovirus

אדם שנדבק לאחרונה בנגיף ייצר נוגדנים בזרם הדם שמזהים במיוחד את הנגיף הזה. תהליך זה נקרא חסינות הומורלית. שני סוגים של נוגדנים חשובים. הראשון הנקרא IgM יעיל ביותר לנטרול וירוסים אך מיוצר רק על ידי תאי מערכת החיסון למשך מספר שבועות. השני, המכונה, IgG מיוצר ללא הגבלת זמן. לכן נוכחות IgM בדם של המארח משמשת לבדיקת זיהום חריף ואילו IgG מעידה על זיהום מתישהו בעבר.^[6] שני סוגי הנוגדנים נמדדים כשמתבצעות בדיקות לחסינות.^[7]

בדיקת נוגדנים הפכה לזמינה באופן נרחב. היא יכולה להיעשות עבור ווירוסים בודדים אך לוחות בלתי-מורשים שיכולים להקרין נגיפים רבים בבת אחת הופכים נפוצים יותר ויותר.

וירוסים מסוימים נקשרים למולקולות שנמצאות על פני כדוריות הדם האדומות, למשל נגיף שפעת.^[8] תוצאה של בדיקות כאלה היא - בריכוזים מסוימים - השעיה ויראלית שעשויה לקשור יחד את התאים האדומים (בתהליך המכונה המאגלוטינציה, בו תאי דם אדומים מוצמתים זה אל זה).