"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ, הידועה יותר בשם דלק, היא אחת מארבע חברות הדלק הגדולות בישראל. בבעלותה מאות תחנות דלק ברחבי הארץ, בחלקן יש גם חנויות נוחות תחת המותג "מנטה" ומתחמים קמעונאיים. בבעלות החברה מספר חברות-בנות בתחומי האנרגיה והלוגיסטיקה, המספקות שירותי שינוע והובלה של דלק, מערכות לוגיסטיות, ייצור שמנים וחומרי איטום, ושירותי ניפוק לאוניות בנמלים בישראל ובעולם.
היסטוריה
סמל "דלק" הקודם, עוצב על ידי דן ריזינגר בשנת 1982תחנת תדלוק של חברת דלקמכלית דלק של חברת "דלק שינוע"
הקמת החברה
עם הקמת מדינת ישראל שתי חברות שיווק הדלק שפעלו במדינה (חברות הבת המקומיות של תאגידי הנפט רויאל דאטש של ו"סוקוני ואקום") היו בבעלות זרה[1]. גם בתי זיקוק לנפט בחיפה נשארו בבעלות זרה, אך פעילות צינור הנפט הגולמי מעיראק הופסקה באפריל 1948. חברות שיווק הדלק המשיכו לפעול עם המלאים שנותרו, כאשר לאחר מכן הושבתו במשך שנתיים[2]. ייבוא הנפט היה ההוצאה הגדולה ביותר של המדינה במטבע זר, ונשלט כולו על ידי חברות זרות. לפיכך החליטה הממשלה להקים חברה בבעלות ישראלית, ולחסוך מטבע זר, בדמות הרווחים שעברו קודם לקופות החברות הבינלאומיות מהעסקים של יבוא הנפט, זיקוקו ושיווקו. החברה הוקמה על ידי ממשלת ישראל בדצמבר 1951 בשם "חברת הדלק הישראלית בע"מ", בשותפות עם בנק לאומי לישראל, החברה למימון ולהשקעות של בנק דיסקונט, חברת "נוע" של המשביר המרכזי וצים[3]. עם הקמתה בוצעה הזמנה של 120,000 טון נפט גולמי מוונצואלה, שהעברו לזיקוק בבתי הזיקוק[4]. התכנון היה להקים בהדרגה רשת לאחסון והפצת הדלק ברחבי המדינה. בשלב הראשון הועבר הדלק בקרונות רכבת מחיפה למרכז הארץ, ובהמשך הוקמה החברה הממשלתית "שירותי נפט", שהקימה תשתית להולכה ואספקה של סוגי דלק, בעיקר של תזקיקים, באמצעות צנרת תת-קרקעית לכל רחבי הארץ. וחברת "דלק" התמקדה בשיווק קמעונאי.
בשנת 1956, ושוב בשנת 1959, הונפקו מניות החברה והיא הפכה לחברה ציבורית[5].
גידול, התרחבות והפרטה
בשנת 1955 רכשה "דלק" חלק מהמתקנים והציוד של חברת אקסון מוביל בישראל, שפעלו תחת שם המותג "אסו"[6][7] (Esso)[8].
עד 1960 התרחבה החברה ופרסה 44 תחנות דלק ברחבי הארץ; במקביל הצטמצם חלקן בשוק של חברות הדלק הזרות, שפעלו בארץ מאז תקופת המנדט הבריטי. בתקופה זו נוסדה גם חברת השמנים "דלקול". בין השנים 1969 ל-1996 החזיקה דלק 30% מחברת פדסקו (בשותפות עם החברות סונול ופז), שהיה לה מונופול לשיווק דלק בשטחים, עד הקמת רשות הפלסטינית[9].
ב-1988שר האנרגיה והתשתית, משה שחל, יזם רפורמה במשק הדלק[10]. שמטרתה הייתה הגדלת התחרות והורדת מחירי הדלק בישראל[11]. הרפורמה במשק הדלק, עשתה אותו ריכוזי פחות, ואיפשרה לראשונה תחרות בין חברות הדלק. בין השאר כללה רפורמה זו הסרת המכסות אשר חילקו את השוק בין חברות הדלק הגדולות, צמצום הפיקוח על המחירים, ואיפשרה כניסת מתחרות נוספות לשוק הדלק[12].
בתחילת המאה ה-21 יצאה החברה עם מיתוג חדש והחלה לפרוש את רשת חנויות הנוחות "מנטה" בחלק מתחנות הדלק שלה.
במאי 2007 רכשה חברת "דלק אירופה", שבה שותפה חברת דלק, 869 תחנות דלק (כולל 400 חנויות נוחות), בהולנד, לוקסמבורג ובלגיה, מידי חברת האנרגיה "שברון טקסקו" (ChevronTexaco)[15]. בפברואר 2010 רכשה מחברת בריטיש פטרוליום 416 מתחמי תדלוק בצרפת[16].
ביוני 2007 זכתה החברה במכרז להפרטת מסופי הניפוק והאחסון של פי גלילות באשדוד, באר שבע וירושלים; העסקה, בשווי 800 מיליון ש"ח, אפשרה לחברה כושר אחסון של 600 מיליון ליטר (40% מכושר האחסון של משק הדלק בארץ) וכושר ניפוק המספיק לצריכת הדלק הכוללת של המדינה, דבר שהעניק לחברה יתרון משמעותי בתחום ייבוא הדלק לשראל[17][18].
באפריל 2013 רכשה "דלק פטרוליום", חברת הבת של קבוצת דלק שדרכה החזיקה זו בחברת "דלק", את יתרת 12.1% המניות שהיו בידי הציבור, ודלק הפכה לחברה פרטית בבעלות מלאה של דלק פטרוליום, ומניות החברה נמחקו מהבורסה בת"א[19].
כשנה לאחר מכן מחקה קבוצת דלק את חברת דלק פטרוליום כחלק מתהליך שיטוח פירמידת השליטה, כך שלאחר תהליך זה הפכה דלק לחברה בבעלות מלאה וישירה של קבוצת דלק[20].
באפריל 2014 נמכרה "דלק אירופה", שהחזיקה באותה עת בכ-1,300 תחנות תדלוק ונוחות, תמורת 1.7 מיליארד שקל[21].
ביולי 2020 מכרה דלק את פעילות פי גלילות לקבלן האשדודייחיאל אבו, תמורת כ-720 מיליון שקל[22].
באוקטובר 2020 רכשו אנשי העסקים אורי מנצור, אלי להב ואיליק רוז'נסקי 60% מהבעלות בחברת דלק, תמורת 750 מיליון שקל. לאחר הרכישה הודיעו שבכוונתם לפצל את פעילות דלק ישראל לשתי חברות. הראשונה תחזיק 54 מתחמי תדלוק שבבעלות דלק ישראל, כחברת נדל"ן עם הון עצמי של 400 מיליון שקל, ותשכיר אותם בדמי שכירות של כ-50 מיליון שקל בשנה. החברה השנייה היא זו שתשכור את המתחמים הללו, תחזיק את פעילות רשת "מנטה" ואת כל שאר התחנות. בכוונתם בעיקר להשביח את הנדל"ן, והם מתכננים להנפיק בבורסה את החברה השנייה[23].
קרן דלק למדע לחינוך ולתרבות
קרן דלק למדע לחינוך ולתרבות, היא קרן תרומות שפועלת כחברה לתועלת הציבור, העוסקת במתן תרומות לצורך עידוד וסיוע לקידום המדע, החינוך, והתרבות בישראל. הקרן הוקמה בשנת 1963 על ידי חברת "דלק" וממשלת ישראל ("דלק" הייתה אז חברה ממשלתית), במטרה להקדיש חלק מרווחי הרחבה לתועלת הציבור. תחילה קבעה לעצמה הקרן מטרה לתת מלגות לסטודנטים שנושאי לימודיהם קשורים בנפט, פטרוכימיה ותחומים דומים העשויים לתרום לתחום הפעילות של החברה. בשנת 1973 שר האוצר פנחס ספיר החליט להרחיב את פעילות הקרן, עם מימון מקביל מטעם הממשלה, על כל סכום שמקצה הקרן למלגות. מאז המלגות מוענקות לכל תחומי הלימוד. יחד עם זאת, עדיין נשמר הדגש לתחומי הטכנולוגיה והמדע, בהכללת מוסדות חינוך דוגמת הטכניון, מכון ויצמן, בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, רשתות עמל ואורט[24]. בשנת 1973 הוחלט גם שכל מקבלי המלגה ישתתפו בפרויקט פר"ח ("פרויקט חונכות"), בתמורה לקבלתה[25].
לאחר שיצחק תשובה רכש את החברה הוא קבע שרוב המלגות יינתנו לסטודנטים הלומדים במכללה האקדמית נתניה, מכללה פרטית שאינה מתוקצבת, שהוא נותן לה חסות ונושא בתואר "נאמן המכללה"[26]. במהלך השנים נשמע ביקורת על כך שתשובה מציג בתקשורת את המלגות כתרומה אישית שלו ולא של הקרן הממומנת מרווחי החברה. הן אפילו זכו לכינוי "מלגות תשובה"[27]. בנוסף למכללת נתניה החלה הקרן לתרום לעמותת החינוך החרדי "מפעלות שמחה", שמנהלת יפה דרעי, רעייתו של מנהיג ש"ס אריה דרעי[28].
קרן דלק תורמת גם לאוניברסיטאות בישראל למימון מחקרים, מלגות ואירועים. סוגיה זו עלתה בפרט בעניינה של האוניברסיטה העברית ומחקרים שערכה במימון התרומות, במסגרת הפקולטה למתמטיקה והפקולטה למדעי הטבע, שכן במקרים אלה עלולות להתעורר סוגיות של ניגודי עניינים [29].
תביעה נגד הקרן
בשנים 2015 עד 2018 הופנה למעלה מ-80% מתקציב הקרן, בסך 30 מיליון שקלים, לטובת מימון הקמת בית הכנסת "שערי תשובה" במנהרות הכותל בירושלים. בספטמבר 2020, הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד בקשה לאישור תביעה נגד יצחק תשובה, קבוצת דלק, קרן דלק ושורה של דירקטורים בקרן, בהם יו"ר דלק גבי לסט והמשנה למנכ"ל ברק משרקי. המבקש, בעל מניות בדלק, תובע מהנתבעים להשיב לקרן את 30 מיליון השקלים, בטענה כי מימון הקמת בית הכנסת היה בלתי חוקי. זאת מאחר שהתרומה הייתה בניגוד למטרות הקרן שאושרו ונקבעו במסמכי התאגדות שלה, הדבר הוא ניצול כספי ציבור למטרות אישיות, ועסקת בעלי עניין שלא קיבלה אישור כנדרש[30].
דגל החברה
בכניסה לכל תחנות הדלק של החברה מונף דגל החברה. הלוגו המקורי שעיצב דן ריזינגר בשנת 1978 שאיחד את כל התחנות שהיו בזמנו בעלות סגנונות שונים למותג אחד אחיד.ֶ
